הקבוצה שעלתה לליגה ב' שנה אחרי שהוקמה - ועל הדרך מחברת בין השכנים

התופעה שנקראת "אהדת קבוצת כדורגל" התחילה במהלך המהפכה התעשייתית בבריטניה. קבוצות כדורגל הוקמו אז על ידי אנשי דת שהיו מודאגים מאלימות והפקרות הנוער, עובדי מפעלים שחיפשו פעילות ספורטיבית מחברת עם חבריהם לפס הייצור וחברות שחיפשו לייצר תחושת הזדהות עם החברה בקרב העובדים.

עבור העובדים, המשחקים היו הדבר היחיד שהם מחכים לו בשבוע העבודה. רבים מצאו תחושת קהילתיות אך ורק בכדורגל. מהגרים ומקומיים מצאו מטרה משותפת באהדה לקבוצה המקומית. מאז אהדת הכדורגל עברה אבולוציות רבות אבל נותרה, בבסיסה, חיבור בין אנשים.

האנגלים התחילו להפיץ את המשחק בתחילת המאה ה-20, ומאחר שכדורגל הוא "משהו לדבר עליו", עד מהרה הוא הפך לתופעה החברתית הנפוצה ביותר בעולם. לפי מחקרים ונתוני רייטינג כ-3.5 מיליארד אנשים צופים בכדורגל על בסיס קבוע ובכל העולם - יותר מאשר יש קתולים ומוסלמים בעולם ביחד.

הסיפור של הפועל גני תקווה הוא סיפור בדיוק על זה - על האופן שבו כדורגל יכול להיות גורם שמחבר ויוצר קהילה. ליאור שחר (41) ועידן פיינגולד (44) הקימו קבוצת כדורגל באזור מגוריהם. שחר הוא עורך דין ופיינגולד המייסד של חברת הטכנולוגיה Commit. שניהם אוהבי כדורגל מילדות (גילוי נאות: פיינגולד שיחק כדורגל עם כותב שורות אלו כמה שנים בפארק פרס שבחולון).

"תמיד הייתי אוהד של הפועל פתח תקווה, כבר מגיל 6, וכילד הערצתי את מרקו ואן באסטן ואת האורנג'", אומר שחר. "אני זוכר את המשחק הראשון שלי ביציעים. תמיד שיחקתי והתעניינתי. הייתה תקופה שגם שפטתי, וכשלא הייתי סביב המשחק הוא תמיד היה חסר לי. עם השנים התנתקתי מהכדורגל הישראלי ומהמשחק כולו. הייתי רואה רק את נבחרת הולנד במונדיאלים.

"ואז, לפני שנתיים וחצי, בזמן הקורונה, מישהו כתב פוסט בקבוצת הפייסבוק של השכונה על כך שיש מגרש כדורגל יפה בגני תקווה אבל הוא תמיד ריק. בזמנו שיחקתי בתל אביב עם משרד עורכי דין תל אביבי, אז חשבתי - למה אני צריך לנסוע לתל אביב כשיש לי מגרש כאן מתחת לבית?".

אוהדי הפועל גני תקווה | צילום: מיכאל מיקי כהן, הפועל גני תקווה

שחר החליט להתחיל לארגן משחקי כדורגל בעיר מגוריו. הוא פרסם פוסט בפייסבוק, וכך, בזמן שאסור היה להתרחק יותר מדי מהבית, התחילה ליגה מקומית בגני תקווה. "הגיעו 170 איש לשחק, כולם מגני תקווה", אומר שחר.

שחר מספר כיצד המשחקים העצימו את תחשות הקהילתיות: "גרתי בגני תקווה 15 שנה והכרתי אולי שלושה אנשים בבניין - ולא הייתי היחיד. מ-2020 נוצרו מעגלי חברויות סביב הכדורגל בגני תקווה. היתה ליגה מקומית מסודרת עם קבוצות וחולצות, ואנשים עפו על הקהילתיות. כיום אנשים מהליגה נוסעים ביחד לסיני, עושים על האש עם המשפחות, יוצאים ביחד - והכל בזכות הכדורגל. זה מדהים".

שחר רצה לקחת את החזרה שלו לכדורגל מאורגן צעד אחד קדימה. הוא עבד עם עורך דין של קבוצת פאר צרפתית על רכישה אפשרית של הפועל פתח תקווה, אבל נדחה על הסף מאחר שהאוהדים סירבו למכירה.

כתוצאה מכך החליט שחר להשאיר את העיסוק בכדורגל המקומי. הוא הזמין את תושבי גני תקווה למבחנים לקבוצת כדורגל שתייצג את העיר. 30-20 איש הגיעו, ואז עידן פיינגולד, תושב גני תקווה ושחקן בליגה החובבנית ביישוב, יצר עמו קשר. השניים נפגשו והחליטו על שיתוף פעולה.

"אני רוצה להתעסק בכדורגל. זה החיים שלי", אומר פיינגולד. "אני משחק, יש לי שלושה בנים שמשחקים, המילה הראשונה של הבת שלי בת השנתיים היתה 'אבא' והשנייה 'גול'. אם הייתי יכול, הייתי עושה זאת למחייתי. ואז הגיעה ההזדמנות הזו עבורי להיות בעלים של קבוצת כדורגל". דור מליחי, אסי וסיהון ואסי משיח, שחקנים עם עבר בליגת העל של ישראל, הצטרפו - וגם לא מעט מקומיים.

הקבוצה עלתה לליגה ב' בשנה הראשונה לקיומה. אבל בעיות, כמובן, לא חסר. "אין לנו מגרש ביתי, אז צריך לצאת מחוץ לעיר כדי לשחק", אומר פיינגולד. "יש לנו ספונסרים, הם בעיקרון מקומיים, אנשים שאוהבים כדורגל ורוצים לסייע".

שחקני הפועל גני תקווה חוגגים עליית ליגה | צילום: מיכאל מיקי כהן, הפועל גני תקווה

גם שחקנים לא קל לגייס. "השכר הממוצע בליגה הוא בערך 2,500 שקל לשחקן", אומר שחר. "אבל לא פעם שחקן יאמר לי 'למה שאגיע אליך ב-4,000-3,000 שקל אם יש לי הצעה בשחור של 13 אלף שקל מקבוצה יריבה'. אבל אנחנו באים נקיים משחיתויות ופוליטיקה, והגישה שלנו היא אחרת. עידן ואני מעדיפים שלושה שחקנים לוחמים שטובים בחדר ההלבשה מאשר שחקן אחד סופר מוכשר שהוא רעיל. אנחנו נדבר אחד עם השני עד אמצע הלילה כדי להביא את האדם הנכון לחדר ההלבשה. חדר ההלבשה הוא הסוד שלנו".

"אצלנו כולם, מלבד השחקנים, עובדים בהתנדבות", אומר פיינגולד. "מנהל הלוגיסטיקה, מנהל הקבוצה - כולם משוגעים לדבר. יש להם פטריוטיות מקומית ברורה. אנחנו גם עובדים בקהילה - שחקנים מחלקים שי לחג לנזקקים, מתנדבים לבית חב"ד המקומי, יש לנו במועדון ילדים מיוחדים שאנחנו עוזרים להם. התפתחה אפילו קבוצת אוהדים".

"אנחנו אוהבים את המקום שאנחנו חיים בו", מוסיף פיינגולד. "הקבוצה היא קהילתית. בעיר יש כדורגל לילדים ולנוער, אבל לילדים האלה אין מקום לשאוף אליו, קבוצה בוגרת. המטרה שלנו היא שהעיר הזאת, עם 25 אלף תושבים פחות או יותר, תהיה חלק ממעגל קסמים שיוביל לאיזון תקציבי".

מעגל הקסמים הזה לא ייסגר ללא סיוע מהעירייה המקומית. "אני לא רוצה להגיד שום דבר על העירייה", אומר שחר. "רק חבל לי שכשעלינו ליגה, אפילו לא ציינו את זה בעירייה, ומן הסתם אף אחד לא הוזמן ללשכה. אנחנו לעיתים מתחרים נגד קבוצות עירוניות עם מגרש עירוני ו-700 אלף שקל מהמועצה המקומית. תושבי גני תקווה העלו קבוצה מליגה ג' לליגה ב' עם תקציב מוגבל, ואפילו לא תלו איזה שלט ברכה עבורנו".

"אנחנו עובדים כדי ליצור קהל מקומי", מוסיף שחר. "והאמת היא שבגלל ההצלחה בליגה ג' התחלנו לקבל הצעות מערים אחרות. אומרים לנו 'בואו אלינו, יש מחלקת נוער, יש אצטדיון, בוא תהיו כאן'. אבל אנחנו לא בכדורגל בשביל זה. אנחנו מגני תקווה, אנחנו רוצים להיות גני תקווה. אנחנו רוצים להיות חלק מהזהות של גני תקווה. כשעלינו ליגה קיבלתי טלפון עם ברכות מראשי ערים של ערים אחרות ולא משלנו".

ומה עם ההתאחדות לכדורגל?

שחר: "אנחנו משלמים הרבה כסף באגרות רישום שחקנים להתאחדות, ובגלל חוק העמותות נוכל להיות עמותה במנהל תקין רק אחרי שנתיים, ככה שאי אפשר לקבל הקצבות מהטוטו או גופים רשמיים וממשלתיים", אומר שחר.

האם נתקלתם בהטיות המשחקים הנפוצות בליגות הנמוכות?

פיינגולד: "אנחנו לא, אבל אמרו לנו שאנחנו צריכים להיזהר ושכדאי שנשיג את הנקודות שלנו כמה שיותר מהר לפני שיתחילו דברים לקראת סוף העונה".

"אנחנו רוצים ויכולים להיות כמו בני ריינה", מסכם פיינגולד. "יש כאן הזדמנות פז והרבה כוונות טובות של הרבה אנשים שרוצים להיות חלק מזה. אבל בשביל זה אנחנו צריכים את התמיכה של הרשויות. זה לחלוטין משהו שיכול להיות חלק חשוב בצביון של העיר, בהיסטוריה ואפילו באתוס של העיר".

***

מקבוצת הפועל פתח תקווה נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען בכתבה, הפועל פתח תקווה מעולם לא קיבלה הצעת רכישה מעורך דין של קבוצת פאר צרפתית והיא בוודאי לא נדחתה, לא על ידי האוהדים ולא על ידי כל גורם אחר".