אפילו פולין כבר הבינה את הסכנה שבבידוד פוליטי

בסוף השבוע האחרון, ולאחר משבר מתמשך, עברה חקיקה ייחודית בפרלמנט הפולני שנועדה לייצר צוהר קטן למען עצמאותה של המערכת המשפטית במדינה. החוק נמצא כעת על שולחנו של הנשיא אנדז'יי דודה, שיכול לחתום עליו או להטיל וטו. אם יעבור, החוק צפוי ככל הנראה לאפשר למדינה גישה ל־36 מיליארד יורו בכספי סיוע והלוואות מקרן ההבראה שהקים האיחוד להתמודדות עם מגפת הקורונה. זאת לאחר שיקרב מחדש את פולין להתוויות שהגדיר האיחוד למען שיקום האיזונים והבלמים במדינה.

כספי סיוע אלו, חלק מחבילת ענק בהיקף 800 מיליארד יורו שהעמידו מדינות האיחוד, גם לא מגיעים להונגריה. שתי המדינות הכריזו על קו אחיד ומאוחד נגד החבילה והתנאים שקשורים אליה, עוד בנובמבר 2020. שני המנהיגים אף הודיעו אז כי הם לא מודאגים מחוסר הנגישות למימון זה או מימון עתידי, ככל שהכספים יותנו בשינויים לשלטון החוק במדינותיהם. הצהרה נועזת בשביל שתיים מהמקבלות הגדולות ביותר של כספי סיוע מקרב 28 מדינות האיחוד האירופי.

קצת יותר משנתיים מאוחר יותר, ופולין מנסה כעת להפשיר חלק מהבידוד שכפתה על עצמה. השינוי החקיקתי הוא אולי קוסמטי, אך זהו צעד ראשון שלקחה לכיוון פשרה מאז המהפכה המשפטית שביצעה ב־2015. היא וגם הונגריה, שעדיין איתנה בסירובה, נעות כבר כמעט עשור בין דחיית הכללים שמגדירים את האיחוד האירופי ואשר להם הסכימו כשהצטרפו, לבין רצונן להמשיך וליהנות מפירות המפעל הפוליטי הזה. הטלטלה בין שותפות גורל לבידוד פוליטי, הפכה את השתיים נואשות יותר כלכלית, יצרה משבר זהות באיחוד ומשמשת אות אזהרה לאחרות: החלטות פוליטיות פנים־מדינתיות אינן מתקיימות בריק, ומעמד מועדף בין שותפות כלכליות יכול להתפורר מסיבות פנימיות, לא רק חיצוניות.

הרפורמות שביצעו בשעתן הונגריה ופולין היו מהירות. כה מהירות, עד כי במובן מסוים היו "מרשימות" פוליטית, מעין דוגמה יוצאת דופן של משילות. זאת בשונה מהסרבול רווי הדיונים והחיכוכים וחוסר הכשירות הנתפסת של הפוליטיקה הייצוגית המודרנית. בשנים הראשונות הפעילות המתריסה הזו גם השתלמה כלכלית — הונגריה ופולין רשמו צמיחה מהירה ושיפור בשביעות הרצון הציבורית.

הפעולות שהובילו הממשלות ביחד עם הרפורמה מהדהדות לחלוטין את מהלכי הממשלה גם בישראל. מצד אחד, הפיכה משטרית שכוללת החלשת עצמאות מערכת המשפט בטענה לחיזוק שלטון החוק, ואז שינוי מהיר של החוקה, הגדלת הפיקוח על השידורים הציבוריים (כמו למשל, המאמץ לסגור את תאגיד השידור בישראל), ועצירת מימון לאוניברסיטאות בשל "כסף זר". מנגד, מתקיימים מהלכים צופי פני ציבור שכוללים סיוע במימון משכנתאות (כמו ההבטחה בישראל להקפיאן), הטלת מס מיוחד על עסקים זרים (למשל מס נטפליקס שדוחף שר האוצר), והגדלת ההטבות לעידוד ילודה. בפולין והונגריה, גישה לאומנית ושמרנית מומשה במהירות בחקיקה נגד זרים, נשים, מיעוטים וקהילת הלהט"ב, סגירת אוניברסיטאות, כלי תקשורת ובחירת משקיעים זרים. הכלכלות נעצרו, הגירעונות העמיקו והאינפלציה השתוללה.

אחת מהתיאוריות הוותיקות בניתוח יחסים בינלאומיים מדמה מדינות לכדורי ביליארד, כאילו כל מה שבליבתן לא משנה דבר בזמן שהן פועלות בזירה, והן רק מתנגשות אחת בשנייה בזהות של אינטרסים לשרידות. אך האמת היא, שמהפכות משטריות אינן מתרחשות במרחב תחום. זמן קצר אחרי השינויים האדירים בהונגריה ובפולין, וכפי שרבים מזהירים עלול להתרחש בישראל, ממשלות הונגריה ופולין טעמו את המשמעות החיצונית למהלכים פנימיים - בידוד.

ב־2017, ובפעם הראשונה בתולדותיו, הפעיל האיחוד את סעיף 7 מול פולין וב־2018 מול הונגריה. מדובר בסעיף שהיה עד לאותו רגע רדום, שמשהה זכויות הצבעה עבור מדינות שאינן עומדות בכללי שלטון החוק המוסכמים. סעיף זה, ועוד קודם לכן סעיף 2, נחקק אחרי קריסת ברית המועצות, ושניהם יחד היוו התייחסות ראשונה קוהרנטית לערכי האיחוד. באיחוד הבינו באותה העת, כי אם הם רוצים להתרחב מזרחה, עליהם למסד את הערכים שהיו בבחינת "מובנים מאליהם", כך שמדינות שירצו להצטרף, יעשו זאת בהסכמה על עקרונות יסוד אלו.

הפעלת סעיף 7 היתה אירוע חריג שנועד לאותת לשתיים כי הכיוון שאליו הן פונות מתרחק מהנורמות הדמוקרטיות שנמצאות בליבת האיחוד. משמעות הדבר היתה תסבוכת פוליטית ומשבר זהות שמהדהד עד היום. לא רק משום שהאיחוד אינו רוצה לראות פיצול נוסף בשורותיו, אלא גם משום ששתי המדינות הפגינו עמידות ושיתוף גורל והבטיחו להטיל וטו אחת עבור השנייה ככל שיידרש. "השגנו ניצחון כל כך גדול, שאפשר לראותו אפילו מהירח, אבל בהחלט מבריסל", אמר אורבן אחרי שזכה בכהונה רביעית באפריל שעבר, כשהוא מרמז לאיחוד האירופי היושב בבריסל - שאותו לא יזיזו.

בפולין, שמחלוקות סביב המלחמה באוקראינה הרחיקו אותה מהונגריה, מנסים כעת להתקרב שוב לאיחוד, שמעולם לא ויתר עליה. כך, עומק המשבר מעיד גם על עוצמתו של הפרויקט הפוליטי באירופה ומראה כיצד האחדות החברתית, הפוליטית והכלכלית, כמו גם הגבולות הפתוחים, מונעים ממנו להיפרם בזריזות ומחייבים דיונים ארוכים שמאפשרים את שיקום היחסים.

אך לא לכולן יש פריבילגיה זו. ישנן דמוקרטיות כמו ישראל, עם גבולות אטומים, שאף שפעלה ללא לאות כדי ליהנות משלל המסלולים העסקיים המקוצרים שהאיחוד האירופי מאפשר לחברותיה, יכולה לראות את כל ההטבות הללו נעלמות בן רגע. לישראל אין איחוד, אין שהות ואין מעבר פתוח של גבולות, שיאפשרו לשינויים פוליטיים קיצוניים להתקבל בסבלנות ובמשא ומתן. אם ישראל תתרחק עוד יותר מהתאימות הבסיסית של דמוקרטיות ליברליות, הרי שמוסדות המדינה, האזרחים, האקדמיה וחברות עסקיות ימצאו את עצמם מבודדים יותר, את המסלולים שבהם עליהם ללכת ארוכים יותר, ואת האזרחים, מוגבלים בתנועתם.