הדחיפות לקדם תקציבי יעדים אנרגטיים ואקלימיים בישראל

על אף שדות הגז הטבעי שהתגלו בארץ בשנים האחרונות, מתברר כי בישראל מקורות האנרגיה עדיין נשענים ברובם על דלקים פוסיליים, המופקים מהסביבה הימית והיבשתית.

כפי שכתבה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בדוח שהוציאה בחודש שעבר לרגל יום כדור הארץ העולמי, השימוש בהם גורם לזיהום האוויר ולפליטות גזי חממה. בנוסף, כותבת הלשכה, רוב הפסולת ברשויות המקומיות נשלחת להטמנה, הגורמת גם היא לפליטות גזי חממה.

בצד זאת, יש את נושא עתודות הקרקע. אנו נוהגים לחשוב עליהן במונחי קרקעות לבנייה למגורים – תשומה נחוצה ביותר – אך עד כמה אנו ערים לכך שרוב הפסולת ברשויות המקומיות נשלחת להטמנה, הגורמת גם היא לפליטות גזי חממה? לפי הלשכה, אם המגמה הקיימת תימשך, צפוי בשנים הקרובות מחסור בעתודות קרקע להטמנת פסולת.

בהקשר זה, בימים אלו מוקמים בארץ מתקנים אשר יטפלו בפסולת ביתית ויפחיתו משמעותית את תופעת ההטמנה. הגדול שבהם – מתקן ה-ZERO WASTE בחולות מערב ראשון לציון, עם כושר טיפול ב-400,000 טון פסולת, ייכנס לפעולה בשנת 2025 בשיטות מתקדמות.

אמנם, ניכר שיפור והכיוון נכון. לפי נתוני הלשכה, בשנת 2021 כבר היווה גז טבעי כ-43.1% מסך אספקת האנרגיה הראשונית של המשק, לעומת 21.5% בשנת 2010, פי 2 בתוך עשור. הפקת גז טבעי נקייה וידידותית לאין ערוך לסביבה משריפת פחם, המשחררת לאטמוספירה 50% יותר דו-תחמוצת הפחמן וגם מזהמים כמו תחמוצת חנקן וחלקיקים נראים לעין.

אם אנו עוד שומעים על אפשרות להולכת בנזין בכבישי ישראל אם תחנות כוח תשובשנה, יש עוד הרבה מה לעשות.

גם אנרגיה מתחדשת – מקור אנרגיה נקייה הנמצא בצמיחה – היוותה 4.5%.

בצד זאת, כניסת המכוניות החשמליות אמורה לצמצם הדרגתית את השימוש בדלקים פוסיליים וקצב כניסתה מפתיע לטובה. כזכור, עוד בשנת 2018 הכריז שר האנרגיה על איסור ייבוא רכבי בנזין ודיזל החל משנת 2030. אמנם מדובר ביעד שאפתני, אך הוא עומד על הפרק.

כמו כן פועלות חברות ההסעה ההמונית השונות להסב את רכביהן בהדרגה לרכבים חשמליים וכך להקטין משמעותית (לאפס) את זיהום האויר בתחומי הערים. גם קווי הרכבת הקלה אמורים החל מהשנה ובהדרגה עד סוף העשור להפחית את כמות כלי הרכב בכבישי ישראל ולאפשר נסיעה בטוחה ונקייה יותר למיליוני בני אדם בשנה.

בתוך כך, נעשים במשק צעדים להתייעלות אנרגטית. מדובר בבקרה על צריכת האנרגיה ושיפורים להגברת היעילות האנרגטית. לפי סקר מיוחד שביצעה הלשכה, צרכני האנרגיה הגדולים, המהווים יחד כ-96% מסך הצריכה בענפי התעשייה, הכרייה ואספקת החשמל, נוקטים פעולות משמעותיות לבקרה על צריכת האנרגיה והשיפור בציוד (גבוה משמעותית מאשר הצרכנים הקטנים).

פרט לנושא הפעילות התעשייתית עצמה, יש לנושא הזיהום, פליטת הגזים וסיכוני האקלים היבטים של מימון הפעילות. כך, פרסם בנק ישראל שלשום (שלישי) כי גופי האסדרה הפיננסים משקיעים מאמצים בפיתוח עקרונות להתמודדות נאותה של המערכות הפיננסיות עם סיכונים אלו.

בין השאר, לדבריו, ננקטים צעדים לעידוד המעבר ל"מימון ירוק", שהוא מימון שמקדם השפעה חיובית על הסביבה.

כלכלני קרן המטבע הבינלאומית ממליצים לממשלה לנצל חלק מהמקורות הפיסקאליים כדי לתמוך ביעדים האקלימיים של הממשלה. הם קוראים להקצות מקורות נוספים להשגת היעדים האקלימיים, כולל האצת ההשקעות בתשתיות התחבורה, מימון מחקר ופיתוח בטכנולוגיות ירוקות ועוד. גם בסטנדרד אנד פור'ס קוראים לישראל לעשות זאת ועומדים על התועלות הכלכליות שתהיינה לה מכך.

בימים אלו נסגרים סופית חוק התקציב וחוק ההסדרים לשנתיים הקרובות. אני קורא מכאן לממשלה להבליט בשיקוליה את נושא התקצוב והתמיכה הציבורית בקידום היעדים האנרגטיים והסביבתיים של מדינת ישראל. נכון, מעבר מרכבי דיזל ובנזין לרכבים מזהמים פחות גם כרוך בוויתור על הכנסות נאות ממסים, אך אם נזכור את התחזיות של משרד האוצר לגירעון נמוך, יחסית, במונחים בינ"ל לשנתיים הקרובות, ניתן ללכת בכיוון.

מכל מקום, מדובר בהחלט בסעיף תומך צמיחה, מהסוג שכלכלנים ומומחים בעולם ממליצים לישראל לנקוט.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות

מיטל בר דוד היא אנליסטית מחלקת השקעות ואסטרטגיה, בנק מזרחי טפחות