המנג'רית ממגדל העמק: לא רק ילדה שרוצה לשחק כדורגל

אם יש משהו שלא רואים על כר הדשא במונדיאל זה נשים. רואים אותן ביציעים, רואים אחת בפאנל הפרשנים של כאן 11, אבל המונדיאל הוא אירוע ספורט גברי טוטאלי, ולכן מרענן לראות בין השידורים שלו את "שלי הכובשת", סדרת נוער על ילדה כדורגלנית שרוצה לשחק כדורגל. העניין הוא שאין לה איפה לשחק. היא הגיעה לגיל שבו, לפי החוקים, אין לה אפשרות לשחק בקבוצות עם בנים, ובמקום מגוריה, מגדל העמק, אין קבוצת בנות שתוכל להצטרף אליה. כשהיא שומעת על ליגה חדשה לילדים ונוער לקבוצות מעורבות בנים־בנות, היא מחליטה להקים את "אריות העמק", קבוצה שבה היא המאמנת והכוכבת. המכשולים העומדים בדרכה של שלי רבים, מבית, מבית הספר, מהעירייה, ואפילו מתוך הקבוצה, אבל היא מתגברת בעזרת הרוח הספורטיבית המידבקת שלה, שסוחפת את חבריה. קשה שלא להיות טים שלי, לאהוד אותה ולרצות בהצלחתה, גם אם לא בהכרח בניצחונה.

המטרה שלה היא לזכות בתואר האליפות. המטרה של יוצריה ירון ארזי וארנון וייס, שלשניהם עבר בערוץ הספורט ובכתיבה לסדרות ילדים ולגדולים, היא אחרת. מאז עלתה לשידור לפני חודש בכאן חינוכית זכתה הסדרה ל־5 מיליון צפיות, מה שהוביל להכרזה טרייה על עונה שנייה.

בתחילת הפרק הראשון הגיבורה מציגה את עצמה כך: "שלי רומנו — ממגדל העמק ועד ריאל מדריד!". למה ריאל מדריד זה ברור, אבל למה בחרתם כגיבורה את שלי ולמה את מגדל העמק כעיר שממנה היא באה?

ארזי: "כשהגשתי את ההצעה למכרז של החינוכית לסדרות כדורגל לרגל המונדיאל, ידעתי שזאת תהיה ילדה ולא ילד. הטוויסט שלנו בהצעה זה שהיא לא רק שחקנית כדורגל אלא מאמנת ומנג'רית של קבוצה. היא הרבה יותר מילדה שרוצה לשחק ולא נותנים לה. היא ילדה שלוקחת את גורלה בידיה ומקימה קבוצה משלה. הסיבה שבחרנו במגדל העמק היא שחיפשנו עולם שהוא רחוק מתל אביב. לא הכרנו את העיר קודם לכן, רק אחרי התחקיר. זאת לא סדרה על מגדל העמק. לקחנו ארכיטיפ של יישוב מרוחק גם כדי לתת במה לפריפריה, וגם להראות עד כמה לילדה שגרה בו הרבה יותר קשה למצוא קבוצה. אין באמת אופציה בגיל הזה, לכן זה שהיא מקימה את הקבוצה שם זה עוד יותר מרשים ומעצים".

אושרת עיני קפטנית נבחרת ישראל בכדורגל | צילום: ראובן שוורץ

וייס: "לפני כמה שנים קראתי כתבה שתפסה אותי על ילדה מאשדוד שעברה את גיל 12 ולא נתנו לה לשחק בקבוצה מעורבת. היא קיבלה מכתב מהעירייה שהיא מוזמנת להצטרף לאחת מקבוצות הכדורשת. שילבנו את זה גם בסדרה. חוסר צדק הוא קו עלילתי שמאוד מדבר אל הצופים, וכאן יש חוסר צדק כפול — לא נותנים לה לשחק כי היא ילדה, ובנוסף היא נולדה בפריפריה. אני גר בקריית אונו, יש אצלנו כמה קבוצות כדורגל לבנות. כשאלון חזן, מאמן נבחרת ישראל, בא להתארח אצלנו בסדרה הוא אמר לנו: 'אף אחד לא חשב שמאשדוד אגיע לאן שהגעתי'. זה מגדיל את הקושי להגיע לקדמת הבמה".

כאן המקום לומר שבסדרה משתתפים בתפקידי אורח אנשים מעולם הכדורגל — אלון חזן, מאמן הנבחרת, והכדורגלניות אושרת עיני וקארין סנדל, לצד צוות שחקנים מנוסה כאורי גבריאל, גבי עמרני וטל פרידמן. את שלי משחקת תמנה קמינקא. "כל הסדרה נשענת עליה", אומר ארזי. "היה ברור שעם כל הכבוד לנו ולכתיבה, הסדרה תקום ותיפול על מי שתגלם את שלי. לאושרנו הגדול מצאנו אותה, שחקנית נדירה. היא נס. לולא היא אין סדרה".

דמותה רוצה בכל מאודה שהקבוצה שהקימה תנצח. אבל יש ניגוד עניינים קל בינה לבין יוצריה.

וייס: "אחד הערכים שהיה לנו חשוב להתייחס אליו הוא ההגדרה לווינריות. לדעתי, היא לא מתבטאת רק בניצחון על המגרש, כי אי אפשר לנצח תמיד. הנה מסי הפסיד לערב הסעודית. אין ספורטאי שתמיד מנצח ובחיים בכלל אי אפשר רק לנצח. רצינו להדגיש שצריך לשמור על הערך העצמי שלך כבן אדם בלי קשר לתוצאות. אם הפסדת במשחק אתה לא בן אדם פחות טוב, לא שווה פחות. צריך לקום על הרגליים ולהמשיך הלאה".

ארזי: "כל אחד מאיתנו מחזיק בתיק 'ערך מסוים'. ארנון בתיק ההישגיות והחלומות אל מול המציאות וכמה אפשר להגשים; ואני מחזיק בתיק הפמיניזם, שזה אחד העוגנים המרכזיים בסדרה".

מחזיקי התיקים הם וייס, בן 41, שכתב בעבר גם ל"בובה של לילה", תוכנית ההומור של ערוץ הספורט, והוא אבא לילדה בת 11, ילד בן 8.5 וילד בן 4; וארזי, בן 52, שבעבר הרחוק ניהל את מחלקת הפרומו של ערוץ הספורט, וצבר ניסיון רב בסדרות לילדים ונוער כמו "האי", "גאליס", "לה לה לנד" ו"לא לפני הילדים". לארזי ילדה בת 15, שלא מתעניינת בכדורגל לדבריו, "אבל היא אחת הסיבות העיקריות שניגשתי למכרז הזה". עוד הוא אומר: "יש לנו דרך ארוכה ללכת. קבוצה מעורבת זה כל כך חשוב".

הסדרה משודרת בדיוק כשעניין הפרדה בין נשים לגברים עולה לסדר היום. תעסקו בזה בהמשך?

ארזי: "נמשיך להתעסק בזה ביתר שאת, כדי להיאבק בכל מה שקורה כרגע, גם בתחום הזה, גם בגזענות. נטפל בהרבה נושאים בעונה הבאה. יש כבר בקבוצה שחקן ערבי. אנחנו פשוט לא עשינו מזה עניין. מרוב שלא עשינו מזה עניין, אף אחד לא הבין את זה. בעונה הבאה זה יהיה נושא עלילתי. אנחנו רואים בטיפול בעניינים האלה חלק מתפקידנו. מה שאנחנו עושים מעצב תודעה. ילדים רואים את הסדרות האלה, רואים מה טוב ומה רע, ולומדים על כל האספקטים בחיים. אם יש משהו שאני גאה בו, זה שאנחנו לקחנו את האחריות הזאת הכי ברצינות. זה משמח אותנו שהסדרה מצליחה, אבל יותר חשוב לי שאנחנו מקפידים על הערך הזה. כהורה אני יודע שהם לומדים על העולם דרך התכנים האלה, צריך ללמד אותם דברים נכונים. כן, אנחנו מחנכים. אנחנו המבוגרים האחראים, זה התפקיד שלנו".

וייס: "אין לנו אג'נדה שאנחנו כופים אותה, אנחנו מעשירים לילדים את מפת העולם. מי שאחרי הצפייה עדיין חשובה לו רק התוצאה, כחזות הכל, לא נשנה אותו, אבל כיוצרים חשוב לנו לתת עוד דרך להסתכלות".

איפה הקשר שלכם לספורט הכי בא לידי ביטוי בסדרה?

ארזי: "אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים. אני רואה כדורגל מגיל 4. זה החליק אותנו מאוד בקלות פנימה".

וייס: "רואים עכשיו במונדיאל כמה כדורגל זה ענף ספורט שמחובר לרגש בצורה יוצאת מפרופורציות. החיבור בין הענף הזה לרגש מתחבר לסיפורים שאנחנו מעלים על המסך".

מימין ארנון וייס וירון ארזי היוצרים של הסדרה שלי הכובשת | צילום: יובל חן

בכמה עולם הטלוויזיה לילדים השתנה מאז "אדומות", סדרת דרמה לילדים על קבוצת כדורגל בנות, ועד "שלי הכובשת"?

ארזי: "דברים השתנו דרמטית. 'אדומות' עלתה בתקופה שהיה ערוץ אחד לילדים שקוראים לו 'ערוץ הילדים'. זאת היתה סדרה שהושקע בה הרבה כסף. כמעט לא עושים סדרות כאלה יותר. אין תקציבים כאלה. מאז קמו ערוצים מתחרים לערוץ הילדים והוא נעלם. במשך עשר שנים מה ששלט ברמה היו דרמות יומיות, בנות 50 פרקים כל אחת, שהייתי מעורב בחלקן. שם הז'אנר הוא המסר. כולן היו הפקות זולות יותר. לשמחתנו, נקודת המפנה התחוללה כשהחינוכית חזרה לתמונה, והמשיכה עם כאן חינוכית. עדיין לא מדובר בתקציבים שהיינו רוצים בהם, אבל יש כוונה לעשות דרמות איכותיות, ולספר סיפורים בצורה מעמיקה. ולא לעשות טלנובלות".

האם "טד לאסו", הסדרה של אפל TV עטורת הפרסים, על סוג של אאוטסיידר לכדורגל, כמו שלי, היא מקור השראה?

וייס: "מאוד אהבנו את 'טד לאסו', סדרה מעולה, והוא דמות נהדרת. שלי הרבה יותר מבינה בכדורגל. אני לא יודע אם יש הרבה דמיון בסיפורים, אבל יש דמיון ברעיון שניצחון הוא לא חזות הכל, וזה משהו שטד לאסו מצליח להעביר לשחקנים שלו וגם לצופים".

ומי הביא את "נשים קטנות" לסדרה?

ארזי: "אני. כי בדיוק הבת שלי קראה אותו, וג'ו היא הדמות הכי קלאסית לסיפור".

וייס: "וגם נטלי מיכאלשווילי כתבה איתנו, כי הבנו שאנחנו צריכים תסריטאית שתראה דברים מנקודת מבט נשית, גם לה היתה חיבה ל'נשים קטנות', והיא הביאה מחוויותיה כילדה שגדלה ברמלה".

בסדרה מתארחות אושרת עיני וקארין סנדל, ושלי מזכירה את אלכסיה פוטיאס, כדורגלנית השנה של 2021, כמושא להערצה. כלומר יש לה מודלים לחיקוי בתחום הכדורגל, אבל הכדורגל הנשי הישראלי הוא במצב יותר גרוע מאשר בשאר העולם.

וייס: "לצערי, המצב לא טוב. אושרת היתה הבן אדם הראשון שפנינו אליו. היא מאוד עזרה לנו. היא בעצם תיארה לנו מה זה להיות ילדה שרוצה לשחק כדורגל. זה קושי מול המשפחה, מול החברים, מול הקבוצה — היא שיחקה בקבוצה עם בנים ותיארה לנו חוויה קשה. שאלתי אותה למה להתעקש? היא אמרה: 'כדורגל, זה מדהים'”.