מראה כללי של "בית המכולות" בו נערך יריד עיצוב טרי | צילום: טל שחר
חגיגה במכולות: יריד האמנות "צבע טרי" חוזר
יריד האמנות הפופולרי "צבע טרי" ייפתח מחר בנמל יפו המתחדש בהאנגרים ענקיים ומשופצים, עם עשרות אמנים, מופעי פרפורמנס ומתחמי עיצוב וקיימות. בין היתר יהיו שם עבודות של אמנים ותיקים כמו מרים כבסה, יוצרים מאפריקה, דיאלוג מתבקש עם הרשתות החברתיות וניסיונות ראשוניים בבינה מלאכותית בשיתוף מכונית של ב.מ.וו
"צבע טרי", יריד האמנות והעיצוב של תל אביב, ייפתח השנה מחדש ביום שלישי הקרוב בפעם ה־14. מאז שנוסד ב־2008 על ידי היזמיות יפעת גוריון ושרון טילינגר, היריד נהפך כבר למסורת מקומית וחגיגית של אמנות ועיצוב, וצפויים לבקר בו עשרות אלפי אנשים במשך השבוע שבו יתקיים.
צבע טרי, מין גרסה מקומית של ירידי האמנות הגדולים בבאזל או מיאמי, הוא מאירועי האמנות הגדולים בארץ, וגם השנה יוצגו בו אלפי עבודות אמנות ועיצוב מכל החומרים והטכניקות, והכל — אבל הכל — מוצע לרכישה. אבל למרות (ואולי בשל) אופיו המסחרי, היריד מצליח למשוך כל שנה קהלים רחבים ושונים מכל הארץ, ובמקביל ליצור עניין מתמשך בלב עולם האמנות המקומי, שלא משופע בפרויקטים בסדר גודל כזה.
גם ליריד עצמו יש כבר מסורת ידועה: משנה לשנה הוא נוהג לחנוך חללים חדשים ומפתיעים ברחבי תל אביב, ומציג אותם בפעם הראשונה — רגע לפני שהם נהפכים לחללים ציבוריים. אמנם השנה הוא דווקא חוזר לנמל יפו, שבו כבר התארח ב־2010, אך הפעם הוא משתלט על האנגרים מס’ 2 ו־3 הענקיים מתקופת המנדט הבריטי, ששופצו במשך ארבע השנים האחרונות.
ואכן היריד, שבפרסומיו מוצג כ"צבע טרי 2023 יפו" (ולא תל אביב), יחשוף לקהל הרחב לא רק אמנות ועיצוב, אלא גם את מתחם נמל יפו המתחדש כולו. באותה רוח, חלק מהתצוגות מתפרשות השנה גם בחוץ — בכיכר העירונית שמחברת בין ההאנגרים.
לדברי רויטל בן אשר פרץ, יועצת ראש העיר לאמנות, זה אינו מקרי. לדבריה "היריד יציע השנה גם אופציה של כלכלה ומסחר עירוני, בסימן קיימות ומיחזור, והוא יכלול גם חנויות יד שניה, צעצועים ובגדים, לצד סטארט־אפים בנושא קיימות ופרויקטי גמר באדריכלות שעוסקים בנושא". היריד - שמופק השנה בחסות חברת הפניקס, עיריית תל אביב וגופים מסחריים נוספים - צפוי להיות הגדול ביותר עד כה, ויתפרס על פני 4,000 מ”ר בנויים, וגם המגוון ביותר. מציגים בו יוצרות ויוצרים מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים, כולל בוגרי השלוחה החרדית של "בצלאל".
כצפוי, כמו בשנים האחרונות, נחלק צבע טרי לשני מתחמים: אמנות ועיצוב. במתחם האמנות, שמוצג בהאנגר 2, יש שפע עצום, והוא כולל 20 גלריות, שלצידן מציגים כ־60 אמנים עצמאיים, חלקם בוגרים טריים של בתי הספר הגבוהים לאמנות. בנוסף, בפעם הראשונה, לצד עבודות האמנות, מוצגת השנה גם רצועת פרפורמנס חיה — צבע טרי Live — ובה שמונה מיצגים שיתקיימו לאורך כל ימי היריד.
הציור, במיוחד הפיגורטיבי, נוכח מאוד ביריד ביחס לעבודות צילום או תלת־ממד. מבין הגלריות המציגות, מפתיעה הבחירה של גלרית גורדון הוותיקה, שבנוסף לאמנות ישראלית מציגה גם אמנות עכשווית מאפריקה. לצידה, במתחם האמניות והאמנים העצמאים, מציגה מרים כבסה גוף עבודות מפתיע גם הוא, שונה במקצת מהשפה הגיאומטרית־מופשטת שמזוהה איתה, ובו דימויים פיגורטיביים ורפרודוקציות של דימויים קלאסיים.
פרויקט מסקרן נוסף הוא של יוכי שרם, שמתאימה באופן אירוני וגרוטסקי חלקים מפניה בהתאם לנורמות היופי הבלתי אפשריות שהיא נחשפת אליהן ברשתות החברתיות. ישראליות מחוספסת וכנה עולה גם מהציורים של אלקנה לוי, אמן דתי שמצייר באופן ישיר סצינות לא פשוטות מחוויותיו כמתנדב בזק"א. את האסקפיזם הווירטואוזי מספק אנדרס גורביץ', שבאמצעות טושים וכלי שרטוט ידניים יוצר סצינות ריאליסטיות מרהיבות של נופי מאדים באסתטיקה של משחקי מחשב נושנים.
לצד ריבוי הטכניקות המוכרות, מוצגת השנה "AiX1"' מאת יונתן ורדי בשיתוף ב.מ.וו, כולל רכב מתוצרת החברה: קולאז' באנימציה שנוצר באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית, שעימן שוחח האמן כחלק מתהליך העבודה.
אגף "עיצוב טרי" — המוקדש לעיצוב תעשייתי, אופנה וקיימות, מוצג השנה בחלל ישן־חדש מרשים: האנגר 3. המבנה הישן הוסב ל"בית המכולות", שבנוי מעשרות מכולות סחורה תעשייתיות צבעוניות ממתכת, בתוך קונסטרוקצית הברזל המנדטורית של המבנה ששוחזרה בדקדקנות. המתחם (בתכנון משרד קיסלוב קיי, שאחראים גם להאנגר 2) מזכיר מתחמי נמל תעשייתים בעולם שהוסבו לשימושי פנאי, קניות ועיצוב, כמו מתחם noord בצפון אמסטרדם. מציגים בו יותר מ־40 מעצבות ומעצבים, לצד חנויות עיצוב, סטודיואים עצמאיים ופרויקטי חממה של מעצבים ומעצבות צעירים.
העניין הרב בקיימות ומיחזור ניכר בריבוי טכנולוגיות קרמיות חדשניות, שמתכתבות במודע עם הקרמיקה הישראלית משנות ה־50 וה־60 ומציעות לה פרשנויות חדשות. מחקר על עיצוב ישראלי מציג גם שאול כהן, בהדפסות תלת־ממד ריאליסטיות של בניינים ישראליים מוקטנים, או במזוזה בעלת שפתיים, שבודקת את המנהג לנשק אותה. שימוש חוזר שנון בחפצים וחומרים עושים גם בסטודיו GStudioArt, שיוצרים פיגורות זכוכית צבעונית בשילוב פריטי יום־יום ישנים, או כאלה שהושלכו. לצד אלה בולט במיוחד פרויקט הקיימות הקהילתי־חברתית "תלבושת לא אחידה", הסטודיו הפתוח בהובלת מעצבת האופנה מאיה ארזי. בפרויקט, שמשתתפות בו נשים מבקשות מקלט וסטודנטים מהמחלקה לאופנה בשנקר, מפורקות חולצות בית ספר ישנות, ומהן מורכב מחדש ליין פריטי אופנה צבעוני ועכשווי.
מעבר לכל הפרויקטים החברתיים, גם השנה הקפידו בצבע טרי לקיים מסורת חברתית־משחקית, שכבר הפכה למזוהה מאוד עם היריד: פרויקט הגלויה הסודית. לצד עבודות האמנות והעיצוב ביריד עצמו, שמחיריהן נעים בין מאות שקלים למאות־אלפי שקלים, יועמדו השנה למכירה עשרות רבות של גלויות שיצרו אמנים ותיקים, צעירים ותלמידים, במחיר אחיד של 180 שקל. הגלויות מוצגות בעילום שם וחתומות רק מאחורנית. למי שאוהבים לנחש, או פשוט חייבים לחזור עם עבודת אמנות הביתה.