ביהמ"ש העליון בארה"ב הכריז מלחמה על זכויות אזרח בסיסיות

שורה של החלטות שיצאו בעת האחרונה מבית המשפט העליון בארצות הברית מיקמה את המוסד הוותיק באחת התקופות הסוערות בתולדותיו.

ההחלטה שהתקבלה ביום חמישי האחרון לביטול מדיניות האפליה המתקנת באוניברסיטאות, הביאה את הנשיא ג'ו ביידן להצהרה חריגה כי בית המשפט העליון הנוכחי "איננו נורמלי" וכי "עשה יותר כדי לערער זכויות בסיסיות והכרעות בסיסיות מכל בית משפט עליון בהיסטוריה העכשווית".

יום לאחר מכן ביטל בית המשפט את תוכניתו של ביידן להקל בחובות סטודנטים וקבע כי 430 מיליארד דולר בהקלות שהובטחו, לא יינתנו. בקבלת ההחלטה לסיוע פיננסי לסטודנטים ניצל ממשל ביידן סמכות שניתנה לו בהתאם לחוק ההזדמנויות להשכלה גבוהה (HEROES) משנת 2003. חוק זה מעניק לשר החינוך את הזכות "לוותר או לשנות כל הוראה סטטוטורית או רגולטורית החלה על תוכניות הסיוע הפיננסי לסטודנטים", זאת בהקשר של מלחמה, מבצע צבאי או מצב חירום לאומי אחר. ממשל ביידן הפעיל את החקיקה בתגובה למגפת הקורונה שהוגדרה "מצב חירום לאומי" כדי למחול על חובות בגובה 10,000 דולר לכל המשתכרים פחות מ־125 אלף דולר בשנה, ועד 20 אלף דולר עבור מי שהיו זכאים למענק Pell (מענק פדרלי שניתן לסטודנטים מעוטי יכולות).

כמו במרבית הפסיקות האחרונות, ההצבעה התפלגה בהתאם לשיוך המפלגתי. ששת השופטים שמונו על ידי נשיאים רפובליקנים הצביעו נגד חלוקת הכסף לציבור, ושלושת השופטים שמונו על ידי נשיאים דמוקרטים הצביעו בעד תוכנית מחילת החובות. לפי הכרעת הרוב, ההחלטה של הממשל לא היתה "מחילה" על חוב כי אם שינוי "מבנה יסודי" במשטר חובות הסטודנטים. כדי להוכיח את טיעוניו, נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס השווה את התוכנית למהפכה הצרפתית ולנישול המשטר הקודם (האצולה) מעושרו ומעמדו על ידי העם. "התוכנית של השר 'שינתה' את הוראות [הקלת החוב], רק באותו מובן שהמהפכה הצרפתית 'שינתה' את מעמד האצולה הצרפתי — היא ביטלה אותן והחליפה אותן במשטר חדש לחלוטין", כתב.

סמוך להחלטה כבר הכין ביידן תוכנית חלופית שנשענת על חוק ההשכלה הגבוהה משנת 1965 כדי להחזיר את תוכנית מחילת החובות. במקביל, הממשל הודיע כי בכוונתו לחוקק תוכנית החזר בת 12 חודשים שתסייע לבעלי חובות סטודנטים להימנע מחדלות פירעון על החוב. "לא היתה להם (לרפובליקנים — ו"א) בעיה עם מיליארדי הדולרים בהלוואות לעסקים הקשורות למגפה, כולל מאות אלפי ובמקרים מסוימים מיליוני דולרים, עבור העסקים שלהם. והחובות הללו נמחלו", אמר ביידן בהצהרה. "אבל כשזה הגיע למתן הקלות למיליוני אמריקאים חרוצים, הם עשו כל שביכולתם כדי לעצור את זה".

יום קודם לכן קבע בית המשפט (שוב) ברוב של שישה שופטים, כי העדפה מתקנת מפרה את סעיף ההגנה השוויונית של התיקון ה־14. בעקבות ההחלטה, אוניברסיטאות לא יוכלו יותר להשתמש ב"גזע" כקריטריון להליך הקבלה שלהם, מה שהוגדר לא אחת כמדיניות הצדק החברתי מהיעילות ביותר בהיסטוריה האמריקאית.

תיקון 14 נכתב במפורש כדי לבטל את הגזענות שהנהיגו לבנים נגד שחורים, אך דעת הרוב של שישה שופטים (במינוי רפובליקנים) לעומת שלושה שופטים (במינוי דמוקרטים) מתעלמת מההיסטוריה הזו ונועדה לבסס גרסה מסוימת של "עיוורון צבעים" לבן — סטטוס קוו שהיטיב עם לבנים, שלא היו צריכים לנסות ולהדביק את הפער אחרי שנים ארוכות של ניצול ואפליה ממסדית, שמנעו מהם גישה להשכלה גבוהה, סיוע פדרלי וניידות חברתית וכלכלית.

אפליה מתקנת נועדה לשנות במעט את הדינמיקה שנוצרה עוד מתקופת העבדות, אך הצלחתה תמיד היתה חלקית. כך, למשל, מחקר משנת 2021 מצא ש־43% מהתלמידים הלבנים באוניברסיטת הרווארד משתייכים לאחת מארבע הקבוצות הפריבילגיות: ספורטאים, ילדים של בוגרי המוסד, ילדי תורמים או ילדי עובדים. 57% בלבד משאר הסטודנטים הלבנים התקבלו בזכות עצמם.

בית המשפט העליון פסק גם בשבוע שעבר, כי לבעלי חברת עיצוב אתרים אוונגליסטית עומדת הזכות לסרב לבנות אתרי חתונות לזוגות המשתייכים לקהילת ה־LGBTQ (להטב"ק), בשל אמונתה הדתית. הפסיקה הגיעה אחרי שלורי סמית' תבעה את מדינת קולורדו בשל חקיקה במדינה האוסרת להפלות במתן שירותים על בסיס נטייה מינית. סמית' טענה כי אם תאולץ לתת שירות לחברי קהילת ה־LGBTQ ולבנות אתר הקשור לחתונה לזוג שאינם גבר ואשה, הדבר יגרום לה להפיץ מסרים הסותרים את אמונתה. סמית' ביקשה את הזכות לסרב לבנות כל אתר עבור זוגות לא הטרוסקסואלים, גם אם מדובר באתר בסיסי שבו מופיעים רק פרטים לוגיסטיים. בקשתה היתה לזכות עתידית, משום שמקרה כזה מעולם לא קרה לה.

בית המשפט צידד בסמית', שוב לפי קווי מפלגה, בהכרעה של שישה שופטים מול שלושה, וקבע כי זכותה החוקתית לחופש ביטוי פוטרת אותה כאמנית מחוקים נגד אפליה. בדעת המיעוט כתבה השופטת סוניה סודמאייר: "היום, בית המשפט, לראשונה בתולדותיו, מעניק לעסק הפתוח לציבור את הזכות החוקתית לסרב לשרת בני מעמד מוגן". יום לפני כן, בית המשפט העליון הכריע פה אחד בעד תמיכה בעובדים שזקוקים להתאמות לצורכי דת והתייצב לצדו של תובע אוונגליסטי שביקש לא להגיע לעבודה בימי ראשון.

אפשר היה להניח שאם נשיא ארה"ב מזהה כי בית המשפט העליון עושה יותר מכל מוסד אחר כדי לערער על זכויות בסיסיות, שהוא יפעל לתקן זאת. אך לא כך הדבר. מאז שנות החמישים לא אותגר בית המשפט העליון באף נושא, אם כי הצעות כאלה חזרו ועלו. בין השאר דובר על הגבלת הקדנציה של השופטים או הגדלת מספר השופטים המכהנים. "אם נתחיל בתהליך של ניסיון להרחיב את בית המשפט", אמר ביידן, "אנחנו נייצר פוליטיזציה למוסד, אולי לנצח ובצורה לא בריאה, מהלך שאולי לא נוכל להפוך".

גם אם ביידן לא ישנה דבר, שורת ההכרעות הללו יתקשו לעמוד במבחן ההתקדמות החברתית בארצות הברית. קהילת הלהטב"ק מקובלת בקרב מרבית האמריקאים, וכך גם השמירה על זכויותיהם. המצב דומה בכל הנוגע לאי־אפליה, אפליה מתקנת, שוויון וזכותן של נשים על גופן. אין זה מפתיע שהמפלגה הרפובליקנית ספגה הפסד צורב בבחירות האמצע האחרונות, אחרי שהניתוק מרוח הזמנים שהפגינו מועמדים רפובליקנים בנושא הפלות, נדחה באופן מובהק על ידי הציבור.