"הפסקת אספקת גז מתמר עלולה לשבש את פעילות המשק"

גז טבעי: "חשש שהפסקת אספקת הגז מתמר תשבש את ייצור החשמל"

"קיים חשש שהפסקת אספקת הגז מתמר עקב תחזוקה או אירוע אחר עלולה ליצור מחסור בגז במשק המקומי ולשבש את פעילות המשק, ובכלל זה את ייצור החשמל - הן ברמה היומית והן ברמה השעתית (גאות ושפל בייצור החשמל)", כך נכתב בדו"ח המבקר העוסק בחברת נתג"ז (נתיבי גז לישראל, האחראית על הולכת הגז הטבעי מהאסדות שבחופי ישראל לצרכני הגז הגדולים.

כיום ישנם שלושה מאגרי גז טבעי המחוברים לתשתית נתג"ז, הכוללת יותר מ-800 ק"מ של צנרת: מאגר כריש ותמר מרוכזים באספקת גז לשוק המקומי, בעוד עיקר הפקת הגז במאגר לוויתן הולך לייצוא. עם זאת, מציין המבקר כי על פי חוזי החברה אין עדיפות למאגר כזה או אחר ולכן במקרה של השבתת תמר תיתכן פגיעה באספקת הגז הטבעי למשק. על אף החשש שהמבקר מעלה, עם פרוץ המלחמה הושבת מאגר תמר למשך חודש, והפקת הגז ממאגר לוויתן הוסתה למשק המקומי כך שלא נוצר מחסור. מכשולים נוספים שעלולים לסכן את אספקת הגז הטבעי בישראל בשעת חירום הם שלא הוכנו מודלים מתאימים לקראת רעידות אדמה ומשרד האנרגיה טרם גיבש תוכנית למתקן אחסון יבשתי לגז הטבעי, בשל עלותו הגבוהה.

מלבד החשש מאספקת גז טבעי בחירום, המבקר ציין גם מספר עיכובים בהתנהלות רשות החברות ומשרד האנרגיה מול נתג"ז שהובילו להתייקרות שמתגלגלת לצרכן. שיעור הרווח הנקי של החברה בשנים 2019-2021 היה כ-16%, פי 4 מחברות תשתית מקבילות אחרות כמו מקורות. הכנסות נתג"ז מגיעות מתעריך שנקבע במשרד האנרגיה, ולכן שיעור הרווחיות הגבוה, לפי המבקר, מעיד על הצורך בהפחתתו.

המבקר מציין גם שהעיכוב בהארכת רישיון נתג"ז עד 2049, הוביל להפסד של 200 מיליון שקל במסים שהחברה שילמה. הסיבה היא שהרווח מחושב בין היתר על בסיס משך הזמן שנותר להשתמש בתשתיות החברה. רק לפני כשבועיים דיווחה החברה לבורסה על כך ששר האנרגיה הוסמך להאריך את רישיון החברה. המבקר העלה גם קושי בהתנהלות החברה – רואה החשבון של החברה מועסק כבר יותר מ-18 שנה (מאז 2005), על אף שהחברה מחויבת להחליף רואה חשבון כל 6 שנים.

רעידות אדמה: תמ"א 38 לא השיגה את מטרתה, התפקוד של ועדת ההיגוי חלש

דו"ח המבקר העוקב אחר נושא מוכנות המדינה לרעידות אדמה יוצא אחרי שני דו"חות קודמים בנושא. נקודת המוצא היא שייתכן שתתרחש בישראל בטווח זמן המידי רעידת אדמה בעוצמה גבוהה. מצד שני, מהדו"ח עולה כי האוצר איתר מקור תקציבי רק ל-890 מיליון שקל, כ-20% מהסכום הנדרש ליישום הטיפול בנושא. עד סיום מועד הביקורת הוצאו למטרה זו 186 מיליון שקל בלבד, מתוכם רק 7 מיליון שקל לחיזוק מבנים נגד רעידות אדמה. כמו כן, הסתבר כי ההיערכות הממשלתית לרעידות אדמה מנוהלת בידי ועדת היגוי בין-משרדית שתפקודה מוגבל וחלש.

הביקורת מעלה כי תמ"א 38, תוכנית הדגל של מנהל התכנון לחיזוק מבנים, לא השיגה את מטרתה העיקרית. כך, עד סוף 2022 אושר חיזוק 4,755 מבנים מתוך 80 אלף, שהם כ-6% מהמבנים המחייבים חיזוק בישראל. "מדובר בכשל החושף כ-4,300,000 תושבים הגרים במבנים שנבנו לפני 1980 לנזקים מרעידות אדמה".

וועדת ההיגוי, שהוקמה בשנת 200 כדי לגבש צעדים ביצועיים להיערכות לרעידות אדמה, לא קיבלה עד היום סמכות חוקית לחייב את משרדי הממשלה, גופי התשתית ואת הרשויות המקומיות לפעול בהתאם להנחיותיה. ביקורת המעקב העלתה כי הוועדה אינה מבצעת ארבע קבוצות של מטלות מתוך 13, בשל מחסור בכ"א וקיצוץ בתקציב. עוד עלה כי וועדת השרים לעניין מוכנות הזירה האזרחית למצבי חירום שהוקמה ב-2013, התכנסה מאז 6 פעמים בלבד, ולא קיבלה מאז שום החלטה אופרטיבית.

הדו"ח קובע גם כי ישראל לא ערוכה להגן על תשתיות הגז, החשמל, המים, התחבורה - בנמלי הים, במוסדות החינוך, הבריאות, במוסדות הגריאטריים, מבני תעשייה, מבני תיירות ועוד, זאת במקרה של רעידת אדמה.

פיקוד העורף: כשלים בקצב קידום היתרי בנייה למבנים מוגנים

"חרבות ברזל" חשפה ביתר שאת את חולשת כל ישובי מדינת ישראל מבחינת מוגנות מפני טילים. אחד מהנושאים שמבקר המדינה בדק, בהקשר זה, הוא את חלקו של פקע"ר (פיקוד העורף) בתהליך אישור הבקשות להיתרי בנייה הכוללות גם מרחבים מוגנים, ואת עבודת מכוני הבקרה- שהם חלק מהפרטת מנגנון הכנת היתרי הבנייה ובאחריות מנהל התכנון.

בביקורת נמצא כי בשנת 2022 היקף הבקשות לאישור נספח מיגון, שאושרו על ידי פקע"ר, עלה בכ-53% בהשוואה לשנת 2019 בעוד שמספר ההגשות החוזרות (איטרציות) הנדרשות לאישורים אלה עלה כ-200% בהשוואה לשנת 2019 ובכך בפועל התארך משך התהליך לאישור נספח המיגון כחלק מתהליך מתן היתר הבנייה.

בנוסף, נמצא כי השתלבות מכוני הבקרה בתהליך נעשה בקצב איטי. נכון לסוף 2022 התבצעו במכוני הבקרה 2% בלבד מבקרות התכן אף שפוטנציאל שיעור בקרות התכן לשנה מוערך בכ-22%. עוד עלה כי יש בעיות הנוגעות לממשקי העבודה בין מכוני הבקרה ופקע"ר.

מבקר המדינה ממליץ שמינהל התכנון ופקע"ר, בשיתוף מכוני הבקרה, יבחנו את הדרכים להרחבת פעילות מכוני הבקרה באופן שיכלול את מרבית הבקשות לבנייה למגורים שבהם נדרש מרחב מוגן. בו זמנית, המבקר מדבר על הרחבת מורשי חתימה על היתרי הבנייה-אדריכלים ומהנדסים, כך שיוכלו לאשר באופן עצמאי נספחי מיגון בהיתרי הבנייה.

המדינה לא עושה מספיק כדי להתמודד עם זיהום האוויר מהתחבורה

זיהום האוויר החלקיקי מתחבורה גבוה בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, אך המדינה לא עושה די כדי להתמודד איתו ולא מבצעת צעדים שיאפשרו מעבר מהיר לתחבורה חשמלית. בישראל כמעט ואין אזורי אוויר נקי בערים, ישנן עמדות טעינה מעטות לרכב חשמלי ותוכנית הפיתוח לרשת החשמל אינה עוסקת בהשפעת המעבר לרכב חשמלי והמדינה אף לא גובה מס קנייה על משאיות ואוטובוסים מזהמים כדי לתמרץ את הפסקת השימוש בהם. כך עולה מדו"ח המבקר על פעולות הממשלה לצמצום זיהום האוויר שמקורו בכלי רכב וההיערכות למעבר לרכבים חשמליים.

נכון ליולי 2023, רק 219 עמדות טעינה ציבוריות מהירות לרכב חשמלי הותקנו בישראל, עבור יותר מ-40 אלף רכבים חשמליים (נכון לסוף 2022). למרות שבשנתיים האחרונות גדל מספר הרכבים, למשרדי האנרגיה והתחבורה אין יעדים כמותיים לפריסת עמדות ברחבי הארץ, ועמדות הטעינה הציבוריות שהותקנו – אינן לפי התקן האירופי. עד היום אף משרדי הפנים והאנרגיה לא הסדירו אסדרה הנוגעת להקמת עמדות טעינה בבתים משותפים, מה שעלול להוביל לסכסוכי שכנים ולהפחית את המוטיבציה לבצע מעבר לרכב חשמלי.

בנוסף, תוכנית לפיתוח רשת החשמל של חברת נגה האחראית על ניהול מערכת החשמל, לא עוסקת בהשפעת כלי הרכב החשמליים, למרות שהם עשויים להוסיף מאות אלפי משתמשים חדשים לרשת החשמל. אם תרכשו רכב חשמלי, ייתכן כי אף תתקשו לתקנו בעתיד; בסוף 2022, כ-408 אלף (כ-10.3%) מהרכבים היו חשמליים או רכבים בעלי הנעה כפולה (היברידיים), אולם בסוף שנת 2023 רק 507 מוסכים מתוך כ-12,700 (כ-4%) היו מוסמכים לטפל ברכב חשמלי.

זיהום האוויר משפיע על בריאות ואיכות החיים של כלל תושבי ישראל, ועלות הזיהום מהתחבורה הכבישית כ-7.2 מיליארד שקל בנתוני 2018. בעוד שבאיחוד האירופי יותר מ-400 ערים הכריזו על אזור אוויר נקי אליו מוגבלת הכניסה עם רכב מזהם, בישראל יש שניים כאלו בלבד: בירושלים ובחיפה, אליהם אסורים בכניסה כ-42 אלף כלי רכב מזהמים בישראל.

חרף חשיבות הנושא לבריאות האזרחים, בישראל אין קריטריון לאיתור מקומות שיוכרזו כאזורי אוויר נקי ובמשרד להגנת הסביבה אין מדיניות סדורה או תוכנית ארוך טווח בנושא. בנוסף, נושא אכיפה על כלי רכב מזהמים, בשנים 2020 - 2022 נרשמה ירידה במספר הביקורות של המשרד להגנת הסביבה במכוני הרישוי מ-143 ב-2020 ל-81 ב-2022. בגין הפרות שבוצעו בשנים 2020-2021, טרם נשלחו דרישות תשלום למרות שמדובר בסכום העולה על מיליון שקלים.

חברת החשמל: רמת השירות בירידה, בעיקר בפריפריה

יותר הפסקות חשמל, שנמשכות יותר זמן ובעיקר בפריפריה, הידרדרות במענה מוקד 103 ויותר ממאה אלף לקוחות מאוכלוסיות הזכאיות להנחה בחשבון החשמל - שאינן מקבלות את ההנחה. כך עולה מדו"ח המבקר החריף על ההידרדרות ברמת השירות בחברת החשמל. לכך יש להוסיף מעבר איטי לשירותים דיגיטליים והתוצאה הלא מפתיעה היא ירידה בשביעות הרצון של הציבור מחברת החשמל.

על פי המבקר, בשנת 2021, המספר הממוצע של דקות אי-אספקת חשמל עמד על 196. בשנת 2017 הממוצע עמד על 153 דקות בלבד. הכמות הממוצעת לא בהכרח משקפת, שכן בעוד כמות דקות אי האספקה הממוצעת ללקוח ב-2021 בגוש דן עמדה על שעה (59 דקות), בנפת נגב כמות הדקות הממוצעות הייתה גבוהה פי 4 (241 דקות). בממוצע מדובר על 3.9 הפסקות חשמל, כאשר הזמן הממוצע להפסקה עמד על כ-50 דקות ב-2021, לאחר שעלה ב-16% משנת 2018.

גם המעבר לדיגיטל בחברת החשמל בעייתי. מתוך 34 טפסים הקיימים באתר החברה, 13 אינם אפסים דיגיטליים וכמות הלקוחות המקבלים חשבונית במייל עומד על 24% בלבד. בכך, לא מפתיע ששיעור התלונות שהוגשו לחברת החשמל מתוך סך הלקוחות כלה מ-0.5% ב-2018 ל0.8% ב-2022.

מעבר לכך, ועל אף ניסיונות של חברת החשמל, אנשים רבים הזכאים להנחות בחשבון החשמל לא מקבלים אותן. בישראל יש כ-471 אלף תושבים מאוכלוסיות ראויות לקידום, כגון ניצולי שואה וחיילים בודדים, הזכאים להנחות. על פי דוח המבקר, ב-2022 רק 64% קיבלו את ההנחות, לעומת 67% ב-2016.

תאגידי המים: 1% בלבד מהרווחים הועבר בחזרה לצרכנים

מאז 2014 תאגידי המים יכולים לבחור: האם לחלק את הרווחים שלהן בחזרה לתושבים בצורת הנחות בתעריף המים או להכניס את הכסף לקופת העירייה. בשנים אלו (עד 2022), הרוויחו תאגידי המים 745 מיליון שקל, אך רק 7.5 מיליון שקל, כ-1% בלבד, הלך להפחתת תעריף המים לצרכנים בזמן שהעיריות קיבלו לקופתן 737.8 מיליון שקל. כך עולה מדו"ח המבקר שהעוסק בתאגידי המים.

סוגיה נוספת שעולה בדו"ח היא הפער בין תאגידי המים בערים עם תשתיות מים חדישות ויציבות לתאגידי המים בערים וביישובים עם תשתיות מים ישנות ("תאגידים זכאים"). על פי התקנות, ובמטרה לאפשר תעריף מים אחיד, יש מנגנון שבו מועברים כספים לתאגידים הזכאים. ב-2021. בישראל יש 13 תאגידים זכאים, בהם שיעור פחת המים הממוצע עומד על 18% (כמות המים שהולכת לאיבוד בזמן ההולכה מהכניסה לעיר ועד לבית הצרכן), לעומת 6% ביתר התאגידים. על אף התמיכה שהגיעה ל-162 מיליון שקל ב-2021, 40% יותר מהסבסוד ב-2018, התאגידים הזכאים הפסידו בממוצע 1.7 מיליון שקל כל אחד, לעומת רווח ממוצע של 7.3 מיליון שקל ביתר התאגידים. בין היתר, התאגידים הלא זכאים משתמשים בפחות ממחצית מהתקציב שהוקדש לסיוע, והתוצאות הכספיות שלהם יורדות.

על פי הדו"ח, מ-2018 עלה תעריף המים בממוצע של 20%-30%, כאשר תאגידי המים העירוניים מהווים 46% מחשבון המים. עם זאת, העלייה בתעריף התבטאה גם בעלייה של 27% בהשקעות של תאגידי המים העירוניים בתשתיות בשנים 2018-2021.

חברות ממשלתיות: ב-68 מתוך 71 מהחברות חסרים דירקטורים

על אף שנבחרת הדירקטורים ברשות החברות הממשלתיות מאפשרת בחירה שוויונית ומקצועית יותר שלהם, מינואר 2016 ועד מאי 2022 שליש מחברי הדירקטוריון בחברות הממשלתיות מונו במסלול עוקף. כך עולה מדו"ח המבקר בנושא. בכך עמדת המבקר עומדת בניגוד לעמדת השר דודי אמסלם הממונה על רשות החברות הממשלתיות שניסה בעבר מספר פעמים לסגור את הנבחרת.

נבחרת הדירקטורים היא מאגר של מועמדים מתוכם יכולים השרים לבחור את ההדירקטורים בחברות הממשלתיות. אמסלם התנגד לנבחרת בטענה שהיא מאפשרת מחזקת קבוצה אליטיסטית. בשנה שעברה הביעה מנהלת רשות החברות הקודמת, מיכל רוזנבוים, את התנגדותה להמשך המינויים במסלול העוקף.

מלבד זאת, יש מחסור רב בדירקטורים בחברות הממשלתיות. נכון לינואר 2023, ב-68 מתוך 71 חברות ממשלתיות חסרים דירקטורים; ב-28 חברות אין יו"ר דירקטוריון. מאז מונו דירקטורים בחלק מהחברות, אך עדיין חסרים כ-300 מתוך 600 דירקטורים בחברות הממשלתיות.

גם מתוך אלו שמונו, מציין המבקר תת ייצוג משמעותי בדירקטוריונים של החברות הממשלתיות ובחברות עצמן, הכוללות כ-57 אלף עובדים. ב-2020, מסך המועסקים חברות הממשלתיות, רק 27% היו נשים, שיעור המנכ"ליות עמד על 5% בלבד. רק 1.5% מעובדי החברות הממשלתיות הם מקרב החברה הערבית, על אף שחלקם באוכלוסייה גבוה מ-20%. ביחס לקהילה החרדית והאתיופית לא מחזיקה רשות החברות נתונים. תמונה דומה מתקבלת גם במינוי הדירקטורים לחברות הממשלתיות בשנים 2018-2022 יש תת ייצוג לאוכלוסיות רבות. כ-40% מהמינויים היא נשים, 3% מהאוללוסייה החרדית ו-9% מהאוכלוסיה הערבית.

גם בנושא השקיפות והביקורת בחברות הממשלתיות יש כשלים בהתנהלות רשות החברות. המבקר מציין שב-51 מהחברות הממשלתיות רואה החשבון מכהן מעל 6 שנים, בניגוד לכללים. ב-20% מהחברות הממשלתיות מכהן רואה החשבון מעל 15 שנים. כמו כן, חברות ממשלתיות העונות לתנאים מסוימים נדרשות להעסיק מבקר פנים כעובד החברה אך ברשות החבברות אין מידע לגבי מימוש הדרישה בפועל. המבקר גם ציין את אופן פרסום הדו"חות הכספיים של החברות הממשלתיות, רבות מפרסמות בצורה חלקית בלבד.

מבקר המדינה מזהיר גם מהיערכות רשות החברות הממשלתיות והחברות לסיכוני סייבר. על פי הדו"ח טרם גובש חוזר של הרשות על מידת סיכוני הסייבר מולם החברות מתמודדות, אין הערכה ותמונת מצב למידת הסיכון ואין לרשות את האמצעים וכוח האדם לקדם את הנושא. לכך יש להוסיף את הליקויים במערכות הממוחשבות למינויי דירקטורים שלא פועלות בצורה יעילה ודורשות מילוי טפסים בצורה ידנית.

מטעם מנהלת החברות הממשלתיות היוצאת, מיכל רוזנבוים, נמסר בתגובה: "מברכת את מבקר המדינה על הדו״ח החשוב. המבקר שב וקובע שעקרונות שקבענו, כמו הצבת יעדים פיננסים לחברות, קידום אוכלוסיות גיוון, הגברת השקיפות, השקעה מאסיבית בחדשנות וקביעת קריטריונים לתגמול בכירים, כל אלה חייבים להמשיך ולהיות אבן יסוד בניהול השוטף של החברות הממשלתיות".

חקלאות: שליש ממי הקולחים באיכות ירודה, מה שעלול לסכן את בריאות הציבור

ישראל מתהדרת לאורך שנים ארוכות בכך שהיא מובילה בעולם בהפיכת שפכים למים מושבים להשקיה חקלאית, עם מחזור של יותר מ-80% ממי הקולחים, אולם דו"ח המבקר בנושא השבת מי קולחים, איכותם והשימוש בהם חושף תמונה עגומה: היקף תשתיות לא מספק, איכות קולחים ירודה ועודפי קולחים המועברים לסביבה ללא טיפול נאות. כשליש מכמות מי הקולחים אינם עומדים בתקנות האיכות, ומים אלה משמשים להשקיה באזורים רגישים ועלולים לסכן את הסביבה ואת בריאות הציבור.

היקף הטיפול המאפשר השקיה חקלאית בלא מגבלות קטן בישראל לעומת המדינות המפותחות, הגידול בכמויות השפכים בשל הגידול הטבעי באוכלוסייה לצד הפיתוח האיטי של תשתיות טיהור השפכים הנדרשות הביאו לכך שבשנת 2021 כמחצית ממי השפכים (48.6%) טופלו במט"שים שהגיעו למיצוי יכולת הטיפול שלהם. 40 מ-87 המט"שים הגדולים (46%) טיהרו את הקולחים ברמה נמוכה מזו שנקבעה בתקנות. בשנת 2021, 40% ממי הקולחים לא טוהרו לרמה שלישונית שמאפשרת השקיה חקלאית בלא מגבלות.

במשרד הבריאות ציינו בפני המבקר כי השימוש בקולחין נחשב לבטוח, אולם הטיפול השלישוני עדיין מותיר חומרים פרמצטיים העמידים לטיפול. הגם שחוקרים מעריכים שלא נשקפת סכנה בריאותית מהחומרים הזניחים, משרד הבריאות לא ביצע הערכת סיכונים כוללת של השפעות מיקרו-מזהמים על בריאות הציבור על אף ההשקיה הנרחבת של גידולים חקלאיים בקולחים.

בזמן שאיכות הטיפול במי השפכים אינה מספקת, מספר התקלות במערכות הביוב והקולחים בישראל עלו ב-135% (עד כדי 1544 תקלות) בין השנים 2017-2022. תקלות אלה גורמות לזיהום הסביבה ובעיקר הנחלים. עם זאת שיעור הודעות קנס שניתנו בגין תקלות אלה עומד על כ-5% מסך התקלות שנרשמו בשנת 2021 בלבד. עוד נמצא כי תקלות אלו אינן מדווחות לציבור, ושזרימת שפכים גולמיים וקולחים שאינם מטופלים כראוי משטחי יו"ש גורמים אף הם לזיהום הסביבה והנחלים. 18-42% מהמט״שים חרגו בשנת 2021 בלפחות אחד מהפרמטרים בתקנות איכות הקולחים, אך החריגות אינן מדווחות לציבור במלואן.

משרד המבקר ממליץ לרשות המים, משרד הבריאות, למשרד להגנת הסביבה ולמשרד האוצר לפעול יחד ליישום מלא של תקנות איכות הקולחים ולהביא לשדרוג כלל המט"שים לרמה הנדרשת. כמו כן על רשות המים לגבש תוכנית ישימה להרחבת המט"שים הנמצאים על סף מיצוי יכולת הספיקה שלהם ולפעול למימושה. עוד מומלץ כי משרד הבריאות, המשרד להג"ס, רשות המים תוך התייעצות עם גורמים מהאקדמיה ימשיכו לחקור יחד את ההשלכות הבריאותיות והסביבתיות של השקיה בקולחים, ובהן השלכות של חשיפה מתמשכת לשאריות תרופות, השפעות צולבות בין תרופות וכד' ובהתאם יגבשו מענים נדרשים.

מעבר הדואר למודיעין: שטח גדול שנשאר ריק וחריגה מהתקציב

ב-2017 החל השלב הראשון במעבר הדואר ל"קריה הדוארית" במודיעין – קמפוס גדול שמטרתו לרכז את פעילות החברה במקום אחד ולייעל את חלוקת החבילות המגיעות מחו"ל. ב-2021 עברו למתחם מטה הנהלת הדואר ויחידות מטה נוספות. על פי דו"ח המבקר השלב השני של המעבר נעשה תוך בזבוז כסף רב ובעיכוב של שנה וחצי מהמועד המקורי וקיים זינוק במספר הרכבים הצמודים לעובדי החברה.

המבקר ציין את ההיעדרות של מפקח חיצוני בשלב ב' שכולל את מעבר מטה החברה למודיעין שהוביל גם להוצאות כספיות רבות. כך, עבודות ההתאמה של המתחם לדואר עלו מ-55 מיליון שקל ל-88 מיליון שקל, בהליך שבוצע ללא מכרז. כמו כן, דירקטוריון החברה לא בחן חלופות למעבר המטה למודיעין ולא דן בהם.

בשנים 2017-2021 זינקו כמות הרכבים הצמודים של עובדי הדואר מ-279 ל-447 (עלייה של 60%) והעלות זינקה פי 3 מ-5 מיליון שקל בשנה ל-16 מיליון שקל. זאת למרות שעל פי תוכנית ההבראה של הדואר שנועדה להכין את החברה להפרטה צומצמה כמות העובדים בכ-20% (מ-5,000 עובדים ל-4,000 במהלך 2023).

בהנהלת הדואר מסרו: " החברה מקבלת את המלצות טיוטת דו"ח הביקורת וסבורה כי יש בה לא מעט תובנות ולקחים מביצוע פרויקט מורכב כל כך של הקמת הקריה הדוארית אחרי כ-20 שנים בהן הנושא נבחן ע"י הנהלות רשות הדואר וחברת דואר ישראל".