"לאבא יש חרב בצבא?" ספר ילדים חדש מסביר על המצב

בן הזוג של טליה תומר, יאיר, נמצא במילואים מאז 7 באוקטובר. היא נשארה בביתם בירושלים עם שלושה ילדים קטנים (בת 7, בן 5 ובן שנתיים). תומר (39), אמנית, חיפשה עבור הילדים ספר שינסח את המצב שבו אבא נעדר מחיי היומיום ונשלח למלחמה. היא חיפשה בחנויות הספרים וכשלא מצאה, החליטה לכתוב אחד כזה ולשם הוצאתו לאור יצאה לגיוס המונים, וביחד עם המאיירת דניאלה קופלר ובייעוץ של פסיכולוגים לילדים כתבה והפיקה בתוך חודש את ספר הילדים "משפחה במילואים" שמחולק בחינם למשפחות של מילואימניקים ומילואימניקיות. עד עכשיו הופצו 19 אלף עותקים ברחבי הארץ.

"משפחה במילואים" מסופר מנקודת המבט של ילד או ילדה, שמביעים מחשבות, רגשות ופחדים שעולים בהם באופן טבעי בתקופה הנוכחית. "מצאתי את עצמי חסרת מילים ולא ידעתי איך לספר את מה שקרה", אומרת תומר. "אני לא סופרת ולא אוהבת לכתוב, אבל היתה לי תחושה שלא ייתכן שאין ספר מתאים כשהמצב כל כך קריטי וכל כך הרבה ילדים בתוך זה".

משפחתה של תומר ספגה אבדות ב־7 אוקטובר "והילדים ידעו הכל, לא הצלחתי להביא את עצמי להגיד להם 'אבא סופרמן אל תדאגו'. הנחתי שאני לא היחידה". לעומת זאת, אדם שהיא מכירה נפצע ותומר שהיתה אצלו בביקור ראתה איך "הוא שכב והבת שלו ביקשה שישחק איתה. קלטתי שלה אפילו לא אמרו שאבא נפצע. כשהוא התחיל להסביר לה, זה יצא סיפור מסורבל ומפחיד עם הרבה פרטים, לא משהו שילדה בת 4 צריכה לשמוע. אז הבנתי שצריך למצוא דרך לתווך לילדים את הסיטואציה המבלבלת והעמוסה רגשית".

תומר התקשרה למאיירת דניאלה קופלר. "אמרתי לה: 'בתוך שבועיים אנחנו מוציאות ספר’. הרי אף הוצאת ספרים לא תוציא ספר בתוך שבועיים. וזה צריך להיות בבית של האנשים אתמול. אז הספר לא עבר הגהה, אז מה?".

הספר זכה לתהודה בקרב משפחות של אנשי מילואים, ותומר מספרת שיש ילדים שיודעים אותו בעל פה. היא נמצאת בשלב של גיוס המונים נוסף כדי להדפיס את הספר בעוד 10,000 עותקים. ההפצה נעשית בעיקר מפה לאוזן, ובהתנדבות של פעילים. בכל פעם שיש לי תקציב לעוד מהדורה אני מדפיסה, וברגע שאגיע לסכום של 11 אלף דולר, זה ייצא להדפסה של עוד 10,000 עותקים (הכתובת לתרומות)".

לדברי תומר, הרבה משפחות וילדים מרגישים שהספר נכתב עליהם. כשהיא נשאלת אם היו דברים שהיה קשה לה לכתוב, היא משיבה ש"היו שני רגעים קשים בכתיבה. אחד מהם קשור לנושא הפחד. פסיכולוגית שהתייעצתי איתה עברה על הטקסט ואמרה, 'זה יופי אבל לא נגעת בפחד'. אבל איך נוגעים בפחד? השיחות בארוחות ערב אצלנו היו 'אמא, אבא הולך למות?'. איך את מדברת עם ילדים על מחשבה כזאת? ידעתי שאני רוצה וצריכה לכתוב משהו על זה ורק כשיאיר חזר הביתה לחופשה ושיחק עם הילדים, הצלחתי לכתוב על זה: 'בלילה עלו לי בראש מחשבות (קצת מפחידות), על סרטים שראיתי ואיך נלחמים, ודמיינתי את אבא רוכב על דרקונים’".

תומר עומדת על הפער שמחייב גישור בין מה שהלוחמים חווים למה שאנו חווים. "הפערים בלתי נתפסים. אנחנו לא יודעים איך נראית מלחמה, וגם לא איך ילד מדמיין אותה. אני לומדת ממה שהם שואלים: 'לאבא יש חרב בצבא?'. מצד שני, הם רואים בסרטים דרקונים או כרישים מפחידים, ומכירים דמויות רעות ומסוכנות. אז רציתי לגשר בין הדמיון שלהם לבין המציאות".

עוד רגע מורכב בכתיבה היה קשור לכעס. לאן אבא נעלם לכל כך הרבה זמן, איפה הוא כשצריך אותו? וכך כתבה: "אבא אמר שלצערו זה רק ביקור קצרצר. שהוא אוהב אותי עד השמים ובחזרה, ומקווה לשוב במהרה. כעסתי נורא, מה פתאום, שוב הוא ייעלם לנו לאיזשהו מקום? תגיד לצבא שאתה לא יכול, אתה אבא, אתה כבר גדול. אבא אמר שגם לו זה עצוב, אבל לפעמים למדינה שלנו יש רגע מאוד חשוב".

"זה עמוד הפאתוס בספר", אומרת תומר. "ומה שלא נכנס לטקסט נכנס לאיור. הילדים מבוהלים ואבא מבחינתם נטש. מבחינתם הוא התחיל חיים חדשים בעולם מקביל, שלושה חודשים זה המון זמן. הוא לא חלק מהחיים שלנו כרגע, הוא חלק מעולם אחר. הוא קם והלך ומי יודע מה הוא עושה שם. הוא 'במלחמה', זה לא אומר להם שום דבר".