הרובוט עשה את שלו: המשקיע שהסתנוור מהחזון של עצמו

בימים האחרונים הודיעו כותרות העיתונים על לכתו בטרם עת של פפר, הרובוט האייקוני של סופטבנק. “נוח על משכבך בשלום פפר, תחסר לנו”, נכתב על החלטת הענקית היפנית לחסל לאלתר את קו הייצור. אך האבל התקשורתי על אובדן הרובוט המוכר שהיה הפנים וגם הלב של ענקית ההשקעות הוא רק חלק קטן מהפאזל.

בשנה האחרונה, בשקט-בשקט, מחסלת סופטבנק את כל עסקי הרובוטיקה שלה. היא מכרה את מניות השליטה בחברת הרובוטיקה המפורסמת בוסטון דיינמיקס, הפסיקה את ייצור ההומנואיד הקטן יותר “נאו”, ומנהלת משא ומתן לפיטורי כחצי מהעובדים שהיא מעסיקה בזרוע הרובוטיקה שלה בצרפת, ארצות הברית, בריטניה ויפן. שרשרת אירועים מסמלת מהמורה קטנה בדרך לאפוקליפסת הרובוטים, אך שמה קץ לחלומו של מייסד החברה מסאיושי סאן להוביל את תעשיית הרובוטיקה העולמית.

צי פפרים מקבלים לקוחות. היו אמורים להיות חיל החלוץ של מהפכת הרובוטיקה | צילום: בלומברג

1. רובוטיקה וחזון

פפר הוא המוצר האייקוני ביותר של סופטבנק. החברה החלה לשווק את הרובוט ב־2014, ראשית כמעין בן לוויה ובהבטחה להיות המכונה הראשונה בעולם שיש לה “לב”. מאסה, כפי שמכונה סאן, שיווק את פפר באגרסיביות כשהוא מתגאה שהרובוט הקטן, ששוקל כ־62 קילו, ניחן במערכת בינה מלאכותית מתוחכמת מספיק כדי להחליף בני אדם. ההצלחה היתה מידית, והמלאי הראשון של פפר, כאלף רובוטים, נמכר בתוך פחות מדקה אחת. החלום לחדור למשקי הבית ולחיי היום-יום, בדומה לסמארטפונים, נראה בהישג יד. פפר התחיל לקבל פני אורחים בשדות תעופה, בבתי מלון ובמסעדות, ואף שימש לרגע כמעין בריסטה. הוא הפך לדוגמה המובהקת למה שהיה צפוי להתרחש בשוק העבודה: היום שבו רובוטים יחליפו את בני האדם.

מה שעבור אחדים היה תחזית אפוקליפטית, היווה עבור מאסה את חזון אחרית הימים. “כיום, ישנם נושאים רבים שאיננו יכולים לפתור בעצמנו עם יכולות אנושיות”, אמר ב־2017, “רובוטיקה חכמה הולכת להיות מנוע מרכזי בשלב הבא של מהפכת המידע”. הוא הסביר גם שההשקעות שלו בתחום מגלמות את תפיסת עולמה של סופטבנק להשקיע בטכנולוגיות “משנות פרדיגמה”, ואת חזונה להחיש את הגל הבא של הרובוטיקה. בפועל פפר מעולם לא הצליח להגשים את החזון.

מאז שהושק ועד היום הטכנולוגיה של פפר לא התקדמה משמעותית, והוא נותר מוצר בעל פונקציונליות מוגבלת, משמש בתי עסק בעיקר כגימיק, מסתובב לו עם החיוך הקבוע והעיניים הפעורות. תג מחיר של 2,000 דולר ליחידה ודמי מנוי חודשיים של 360 דולר לא עזרו לפופולריות של הרובוט. בתי מלון, מסעדות ושדות תעופה התחילו לפטר אותו בהודעות לעיתונות. הם הסבירו באריכות שהוא יותר נטל כלכלי מאשר עזרה, חלקם תיארו אותו כ”חסר יכולת” ואחרים כ”קריפי”, לצד מי שהודו שמשתלם יותר להעסיק אדם בשר ודם לביצוע פעולות בנאליות מאשר לרכוש ולתחזק פפר אחד. לפי הערכות, רק 27 אלף רובוטים כאלה נמכרו ברחבי העולם.

הסיבה לחוסר ההצלחה של פפר, לטענת עובדי החברה, היא שאת ההון העצום שגייס מאסה לאורך השנים הוא לא השקיע חזרה בזרוע הרובוטיקה שלו. “מסאיושי סאן ניצל את הרובוטים”, אמרו בהפגנה עובדי הזרוע בצרפת שהיו אחראים על בניית פפר. מאסה לא השקיע כלום בפיתוח החומרה והתוכנה של פפר, טענו, “וכעת כשהם כבר לא מועילים לו הוא זונח אותם”.

היום העיצוב האייקוני של פפר נראה כמו אלגוריה לפעילותה של סופטבנק בתחום הרובוטיקה, ששמה את התדמית לפני הפונקציונליות. ההון הרב שהושקע בעיצוב הראשוני של פפר העניק לו אצבעות שזזות, אבל לא מסוגלות לתפוס דבר, והבסיס הרחב והקופסתי שלו הביא רבים לתהות אם הוא מסוגל גם לשאוב את הרצפה. התשובה כמובן היא לא.

מאסיושי סאן. מחסל חטיבות ותוכניות בלי הסבר | צילום: רויטרס

2. כישלון השקעות הענק

2019 היתה שנה איומה עבור סופטבנק, הגרועה ביותר עבור תאגיד יפני אי פעם, עם הפסד של כ־12.7 מיליארד דולר. ואז הגיעה הקורונה. מאסה הבטיח למכור נכסים בשווי 40 מיליארד דולר כדי לצמצם את החוב ולהעלות את מחיר המניה באמצעות רכישה חוזרת. מחלקת הרובוטיקה היתה אחד מהקורבנות המתבקשים. החטיבה הציגה הפסדים מצטברים של 119 מיליון דולר בשלוש השנים האחרונות, עם סיכוי קלוש למדי להגיע לרווח בעתיד הנראה לעין. בתוך כמה שבועות נחשף כי סופטבנק הפסיקה את הייצור של פפר ונאו, והשלימה את מכירת מניות השליטה בבוסטון דיינמיקס האמריקאית לחברת יונדאי בעסקה שהסתכמה בכ־1.1 מיליארד דולר. מאסה נפטר מעוד כמה אחזקות, כמו חברת השבבים ARM, שאותה מכר לאנבידה תמורת 40 מיליארד דולר, וממניות בשווי 2 מיליארד דולר של אובר. את 2020 סיים עם רווח שנתי של 46 מיליארד דולר, בין השאר בזכות המזומנים הזולים שזרמו בשווקים והניבו לו כמה הנפקות מוצלחות.

אבל זה לא הספיק. מאז פרסום הדו"חות השנתיים שלה במרץ האחרון איבדה מניית סופטבנק 21% מערכה ולא במקרה. התוצאות הן רק חלק מהסיפור של סופטבנק. מאחוריהן מתנהל קרב על התודעה והתפיסה בקרב המשקיעים של מאסה, שהיה ידוע במשך שנים כמשקיע בעל מגע זהב שמבסס את ההשקעות שלו על תחושותיו לגבי טיב החברה ועל הכימיה עם מייסדיה. התפיסה הכמעט מאגית הזו וההתעקשות של מאסה לקבל החלטות השקעה בעצמו הכניסה את סופטבנק להשקעות עתק בחברות מפוקפקות, מ־WeWork בארצות הברית, דרך חברת עיבוד התשלומים הגרמנית Wirecard ועד חברת המימון הבריטית Greensill. הראשונה עדיין מתאוששת מהנפילה שחוותה, השתיים האחרונות הודיעו על פשיטת רגל, ושלושתן הסבו לסופטבנק הפסדים גדולים והכתימו את תדמיתה.

3. החלפת תדמית

בנקודת זמן זו מאסה החליט להיפרד דווקא מפפר, הרובוט שייצג במשך שנים תדמית ממורקת, חדשנית ואסתטית עבור סופטבנק. אבל זה לא רק פפר שנזרק הצדה בלי להעמיד לו יורש או להציע חלופה טכנולוגית מוצלחת יותר. לאחר שבמשך שנים דיבר על הגשמת חזונו לעתיד הרובוטיקה, מאסה זונח את התחום בלי הרבה דיבורים או הסברים. “אני לא משקיע פשוט או מסורתי בהשוואה לאחרים”, הוא אמר בכנס משקיעים לפני חודש בתגובה לביקורת שספג. “אני מעט מתוסכל. כיצד עליי להסביר לכם מהי סופטבנק? מה הוא מסאיושי סאן?”

מאסה הוא אכן משקיע מבלבל, שמגדיר את החזון שלו בכל פעם קצת אחרת, ונוטה להסתנוור ממילותיו שלו, עד שלעתים הוא לא מצליח לראות שלפניו אין מוצר ראוי או היתכנות פיננסית, כמו במקרה שבו השקיע מתוך גחמה 300 מיליון דולר באפליקציה להולכת כלבים. במקום זה הוא מפזר מילים והון ובונה תדמית ריקה מתכלית. פפר הוא אולי לא אבדה גדולה לעתיד הרובוטיקה, אבל שלא כמו הכישלונות האחרים של סופטבנק, הוא מצמיד פנים ומהות למה שהוא בכל שאר המקרים רק ירידה לטמיון של סכומים גדולים כל כך עד שאדם מן השורה מתקשה לתפוס אותם.