אפליה מקצועית: "המשקל קיבל משקל בפיטורים"

1. הסיבה שהוסתרה

הוכח כי הפיטורים קשורים למשקל ולא רק משיקולים מקצועיים

משה ליפלס, עוזר שופט (פעם קראו לזה קוון או שופט קו) בליגה הלאומית בכדורגל, קיבל ביוני 2016 הודעת פיטורים. הוועדה המקצועית של איגוד השופטים החליטה לגרוע אותו מסגל השופטים. ליפלס תבע את ההתאחדות לכדורגל ובין טענותיו היתה אפליה בשל משקל עודף.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענתו וקיבל את עמדת ההתאחדות שהחלטת הפיטורים נגזרה משיקולים מקצועיים בלבד. ליפלס לא ויתר וערער לבית הדין הארצי לעבודה, ושם, בפסק דין שניתן לאחרונה, דווקא התקבלה טענתו. בצעד נדיר התערב בית הדין (בהרכב סגן הנשיא אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק ונציגי הציבור יעל רון וצבי טבצ'ניק) בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין האזורי והפך את החלטתו.

"עניין המשקל 'קיבל משקל' בהחלטת הגריעה", כתבה השופטת גליקסמן, "הוכח כי החלטת הגריעה נעוצה משמעותית גם במשקלו של המערער ולא רק בשיקולים מקצועיים. ממכלול הראיות שהיה לפני בית הדין, עולה כי משקלו של המערער היה שיקול משמעותי, גם אם לא יחיד, בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית".

בנימוקיו קבע בית הדין הארצי שגרסת ההתאחדות, שיוצגה בידי עו"ד אבישי איפרגן, לגבי טוהר שיקוליה היא "גרסה מתפתחת" ולכן אין לתת בה אמון. "גרסה מתפתחת" היא ביטוי שנועד לכבס מאמץ לשנות גרסאות במעלה הדרך כדי להתאימן לטענה "הנכונה". במקרה הנוכחי - שהפיטורים נקשרו אך ורק לקריטריונים מקצועיים ולא למשקלו של עוזר השופט. בית הדין מצא שבמהלך הדרך ספג ליפלס לא מעט ביקורות והערות שנוגעות למשקלו ולחזותו האסתטית. שהיחס למשקלו נקשר קשר הדוק למשקל הטענות המקצועיות נגדו.

2. "נראה לא אסתטי"

לקשר בין משקל לאיכות הביצוע נוספו הערות על נראות

ליפלס הביא ראיות מזמן אמת שנועדו לחזק את משקל טענותיו. למשל, תכתובת ווטסאפ משופט העבר מאיר לוי שלפיה הסיבה לגריעתו של ליפלס מסגל הליגה הלאומית היא "רק משקל".

ההתאחדות טענה שלוי אינו חבר הוועדה המקצועית אלא רק "משתתף קבוע" בישיבותיה. בנוסף, הציג ליפלס ריאיון בעיתונות שבו מצוטט מנכ"ל איגוד השופטים יריב טפר אומר: "אם שופט כדורגל שמן, נעיר לו; הוא חלק ממוצר טלוויזיוני".

נדמה שאפשר ליישב בין הטענות, כחלק מגרסה מתפתחת, גם בדרך הבאה: משקל יכול להיחשב קריטריון לפיטורים אם הוא מפריע לביצוע המקצועי של התפקיד.

ולפי האיגוד וההתאחדות – הוא מפריע. כך, למשל, הציגה ההתאחדות דו"ח ביקורת שכתב על ליפלס המבקר חיים יעקב: "מספר פעמים סימוניו לבעיטות שוער/קרנות נעשו מעמדה לא אמינה מאחר שמשה (ליפלס – מ"ג) התקשה להאיץ עד דגל הקרן. אל תתעצל!".

גם המנכ"ל טפר קשר את הכושר לביצועים: "מדובר על מכלול דברים ובעיקרם, לצורך העניין, כושר גופני. הכוונה היא שכאשר שופט עושה ספרינט על מגרש שלם, הוא מגיע לסוף הספרינט והוא יכול לעמוד בצורה זקופה וסמכותית ולא מתקפל ומתנשף".

לקשר בין משקל לאיכות ביצוע התפקיד נוספו הערות שקשרו גם בין המשקל לנראות. "אתה חייב אם אתה רוצה לעלות מדרגה נוספת להוריד משקל. זה נראה לא אסתטי", כתב שופט העבר דני קורן. "נאמר למשה בחדר ההלבשה בסיום המשחק כי עליו להוריד במשקל. נכון לעכשיו לא עובר מסך", כתב מאיר לוי, שמתכתב כאן עם אמירת טפר ששופט הוא "מוצר טלוויזיוני".

מימין: בא כוחו של ליפלס עו"ד לירון סבן ופרופ' יופי תירוש. תביעה חוקתית | צילומים: אוראל כהן, Adva Shalhevet Barzilai

3. הרלבנטיות לעבודה

השופטת לא השתכנעה שהמשקל קשור לביצועים

ואכן, השאלה במוקד ההכרעה היא עד כמה המשקל והנראות הם רלבנטיים למילוי התפקיד. השופטת גליקסמן לא השתכנעה שהמשקל קשור לביצועים. "לטעמנו, במקרים שבהם משקלו של אדם, כשלעצמו, אינו רלבנטי לעבודתו, דהיינו, אין לו השלכה על יכולתו של העובד לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק בנוגע לתנאי עבודתו (העברה לתפקיד אחר, צמצום משרה, פיטורים וכיו"ב) התקבלה גם בשל משקלו (לא כל שכן רק בשל כך) - קמה לעובד עילת תביעה".

היא מעירה לבית הדין האזורי: "בית הדין האזורי התעלם מראיות רבות המעידות על כך שלאורך כל התקופה מאז קוּדם המערער לתפקיד עוזר שופט בליגה הלאומית, היו משקלו של המערער והשלכתו על נראותו נושא לשיח". והיא מסכמת: "ממכלול הראיות שהיה לפני בית הדין, עולה כי משקלו של המערער היה שיקול משמעותי, גם אם לא יחיד, בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית".

פרקליטי ליפלס, עורכי הדין לירון סבן, אדוה אפרת ואפרת בוזנח, ביססו את תביעתו על חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אף ש"משקל" אינו נמנה עם העילות האסורות. החוק מונה לא מעט עילות שבגינן אסור להפלות: מין, נטייה מינית, מעמד האישי, היריון וטיפולי פוריות, גיל, גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מקום מגורים, השקפה פוליטית, שירות במילואים. אבל הרשימה אינה סגורה, ולכן ניתן להוסיף עליה גם את איסור האפליה מטעמי משקל.

4. כבוד האדם

מחירות הפרט להיות בכל מידת גוף נגזרת זכותו להגנה מפני אפליה

אפיק פעולה אפשרי נוסף הוא תביעה על אפליה בתעסוקה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אם המעסיק הפלה עובד מחמת מוגבלות ממשית הקשורה למשקל או מחמת שהוא נחשב בטעות, בשל משקלו, אדם עם מוגבלות.

אפיק נוסף שעולה ממאמרה של סגנית הדקאן בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב פרופ' יופי תירוש, "משקל גוף – קטגוריה חדשה במשפט הישראלי" הוא תביעה חוקתית על פגיעה בכבוד האדם. "המקום הגיאומטרי הנכון להמשגת הסוגיה של משקל גוף הוא חירות וכבוד האדם", כותבת תירוש, "בדומה לחופש הדת או לחופש הביטוי, הכרה בחירות מפני התערבות במידות הגוף משמעותה שאדם יהיה פטור מן הצורך להצדיק את מידות גופו. מחירותו זו של הפרט להיות בכל מידת גוף נגזרת זכותו להגנה מפני אפליה".

ב־2015 הגישה ח"כ תמר זנדברג (מרצ) הצעת חוק לאיסור אפליית שמנים ושמנות. "אפליה מחמת משקל", כתבה זנדברג, "היא כל כך עמוקה ומופנמת, עד שקשה לנו אפילו להכיר בעיוות של התפיסה החברתית שרואה אנשים שמנים כעצלנים, חסרי כוח רצון ובעלי אופי חלש. וזה בלי שדיברנו על נשים שמנות, שהמראה החיצוני שלהן כל כך מנוגד לאידיאל היופי שנשקף אלינו מדמותן של דוגמניות שדופות ומרוטשות פוטושופ בפרסומות ובטלוויזיה, ושאינו רלבנטי לרובנו".

הדיון במשקלו של ליפלס סייע לו לזכות בהגנה המשפטית ובסימפטיה של בית הדין הארצי לעבודה. אבל השומן הניב פיצוי רזה למדי בסופו של יום - 40 אלף שקל בלבד.