פסילת מזוז: השופטים לא הסתירו את הכוונה לרמוס את היועמ"שית

בג"ץ שביטל היום (ה') את מינוי הקבע של מני מזוז כראש הוועדה לאישור מינויים בכירים, נענה לפחות לבקשה אחת של המדינה בג"ץ - לא לעכב את פסק הדין יותר מדי.

בזריזות שיא, כ-24 שעת לאחר הדיון ביום רביעי, כבר פורסם פסק הדין. וזה מלמד שהדיון היה לפרוטוקול בלבד. ההחלטה כבר נפלה לפניו. לזכותם של השופטים נועם סולברג, יעל וילנר ורות רונן ייאמר שהם לא התאמצו להסתיר מהצדדים את כוונתם לדרוס את חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה. מורת רוחם של השופטים בדיון זלגה בעוצמה לתוך פסק ההדין. כמו הביקורת למה לא מינו מיד מחליף לשופט אליעזר גולדברג שנפטר שלושה וחצי חודשים לפני שהממשלה הפכה לממשלת מעבר. ובעיקר, למה היועצת לא הביאה את הצעת ראש ההרכב סולברג למינוי אד הוק לידיעת השרים כולם.

אפשר לדבר על תבוסה שספגה בהרב מיארה. אינני חושב כך. אחד מתנאי הכשירות של יועץ משפטי לממשלה הוא התאמה לכהונה בבית המשפט העליון. היועצת לא נופלת משופטי העליון בהבנת ופרשנות המצב המשפטי. במיוחד כשלעמדתה שותף השופט בדימוס של העליון מזוז שאילו היה יושב בעתירה הנוכחית, היה דוחה אותה ומאשר את המינוי. בנוסף, יש להניח ששופטים נוספים של העליון היו פוסקים אחרת מההרכב הנוכחי. לכן, אין לראות יועצת משפטית שעומדת על דעתה ומצפונה כמי שספגה תבוסה. להיפך, מצופה ממנה להפגין עמוד שדרה מקצועי, גם כשהמילה האחרונה היא של בית המשפט.

המינוי שבוטל הוא ראש הוועדה המייעצת לאישור שבעת המינויים הבכירים בשירות הציבורי. שבעה שאינם נבחרים במכרז או ועדת איתור: רמטכ"ל, מפכ"ל, ראשי השב"כ והמוסד, נציב שב"ס, נגיד בנק ישראל ומשנהו.

היועצת התעקשה על מינוי קבוע לראשות הוועדה בגלל שלוש סיבות עיקריות: ראשית, עצמאות הוועדה וניתוקה מהדרג הפוליטי. לכן החליטה הממשלה שהמינוי יהיה לתקופה של שמונה שנים. תקופה שממילא חוצה לפחות שתי ממשלות אם הבחירות נערכות כל ארבע שנים. במציאות הישראלית זה יותר. שנית, מהות התפקיד: שופט עליון בדימוס שמשמש כשומר סף - לבדיקת טוהר מידות של שבעה בכירים שחזקה על ממשלה סבירה שלא תבחר מאותגרי טוהר מידות לתפקיד. הוועדה אינה מחליטה ואינה ממנה היא רק מאשרת. שלישית, ממשלת מעבר לפי החוק היא ממשלה לכל דבר. היא אינה מנועה ממינויים. נגזר עליה איפוק אבל לא שיתוק. והאיפוק הוא לתכלית מוגדרת: להימנע ממינויים פוליטיים שיהיו מנוגדים לאג'נדה של הממשלה הבאה. אז נכון שלאחר ראיונות הפרישה שלו אפשר לקטלג את מזוז כ"שמאלני", אבל אף אחד לא חושב ברצינות שהוא יפסול מינוי של ממשלה כלשהי בגלל "ימניותו" או "שמאלניותו" של המועמד. בין היתר, כי המנדט שלו מצטמצם לבדיקת טוהר המידות בלבד.

אלא שבג"ץ פסל את עמדת היועצת בגלל ברירת המחדל שאימץ: להימנע מכל מינוי אלא אם אין "פתרון סביר והולם אחר". ובמקרה הזה, לא רק שיש פתרון, אלא אפילו כבוד השופטים המליצו עליו – המינוי הזמני לאישור החד-פעמי של הרמטכ"ל. חשוב להזכיר שאת פריסת השיתוק על המינויים יצר בג"ץ ולא המחוקק. זו חקיקה שיפוטית נטו שאומצה אל תוך הנחיית היועץ המשפטי לממשלה. ככזו, מותר לבית המשפט להסתייע גם בשכל ישר – אם המינוי אינו פוליטי במובהק, אם אינו משדר שיקול זר ופסול – יש להימנע מהתערבות בהחלטת הממשלה. שופטי בג"ץ מנמקים את ההתערבות ב"גירעון הדמוקרטי". כלומר, בכהונת ממשלה שאינה נהנית מאמון הכנסת. אבל המחוקק נתן לממשלת המעבר הזו את מלוא הסמכויות. בכוחה אפילו לצאת למלחמה או לנהל מו"מ לשלום. לכן ברירת המחדל השיפוטית צריכה להיות הפוכה לחלוטין לזו שהוצגה בפסק הדין. לאשר מינוי, אלא אם דבק בו פגם מובהק, ולא לפסול מינוי אלא אם אין "פתרון סביר והולם אחר".