הציירת מרלן דומא | צילום: matteo de fina,
"עירום עבורי זה נצחיות ופגיעות" - הציירת מרלן דומא בראיון מיוחד
הציירת מרלן דומא היא מהאמניות החשובות והיקרות בעולם, שציור אחד שלה כבר נמכר ביותר מ־6 מיליון דולר. בראיון מיוחד לכלכליסט לרגל פתיחה של תערוכה מקיפה מיצירותיה בוונציה היא מסבירה מדוע היא מרבה לצייר נשים מתעשיית המין, כוכבי פורנו ואפילו דיוקן שלה בעירום מלא ולא בהכרח מחמיא. ״אני לא מציירת איך העולם צריך להיות, אלא איך הוא עכשיו. אני מוקסמת מהטוב והרע שאנחנו עושים"
״ישנה הנשיקה הראשונה, שאולי לא הכי טובה, ותמיד ישנו הפחד מהנפילה, שאחריה שום דבר לעולם לא יהיה כמו קודם״. הטקסט הקצר הזה, שכתבה האמנית מרלן דומא, מלווה את הציור ״Kissed״ מ־2018 הפותח את תערוכתה הנפלאה בפלאצו גראסי, בוונציה. בקטלוג מופיעים טקסטים נוספים שכתבה. חלקם מתארים סצנות, חלקם חושפים את מקורות ההשראה, והכל בשפה ישירה, בגובה העיניים, ללא ניסוחים מעורפלים ושפה מנכרת ומנוכרת. לא זכור לי מתי נתקלתי בטקסטים מבארים ונדיבים כאלה.
״זה היה רעיון מאוד נחמד של פלאצו גראסי, שאעשה עבור המבקרים״, מספרת דומא בראיון שהתקיים במייל. ״תמיד אהבתי לקרוא על עבודות של אחרים, כך שזה היה טבעי עבורי להביא מידע על העבודות שלי. זה כמו לבקר במדינה מוזרה חדשה״.
דומא היא אחת האמניות הנערצות עליי מאז ומתמיד וזו הפעם הראשונה שזכיתי לראות תערוכה שלה בהיקף כזה. היא בת 69 שנולדה בקייפטאון, דרום אפריקה, וב־1976 עברה לאמסטרדם, שם היא חיה ויוצרת עד היום, ונחשבת לאחת האמניות המשפיעות והחשובות בעולם.
החלונות האדומים במחירי שיא
כשהחלה את דרכה לפני 50 שנה היתה בין הבודדות: ״בשלהי שנות השבעים הייתי לעתים קרובות האישה היחידה, ועכשיו לנשים יש הרבה יותר נראות״. היא מרבה להציג בגלריות ובמוזיאונים בעולם וציוריה נמכרים במחירים המאמירים כל הזמן, מציורי מים שנמכרים במאות אלפי דולרים ועד לציורי שמן שנמכרים במיליונים. יצירות חשובות שלה נמכרות במחירים שמגיעים ל־3 מיליון דולר ומעט מאוד עבודות איכותיות שלה מגיעות לשוק המשני, של המכירות הפומביות.
מבין יצירותיה לציורי הנשים שלה ישנו הביקוש הרב ביותר: ב־2008 הציור “The visitor” מ־1995 המתאר נשים שעומדות בתור ברובע החלונות האדומים של אמסטרדם (ומוצג בתערוכה) נמכר במחיר שיא של 6.3 מיליון דולר. ב־2020 הציור “Cathedral”, דיוקן גבוה וצר של עובדת בתעשיית המין ברובע החלונות האדומים, נמכר בסותבי’ס ב־4.1 מיליון דולר.
התערוכה מקיפה 40 שנות עשייה וכוללת מגוון יצירות ישנות וקנוניות לצד עבודות חדשות. מקורות ההשראה שלה רבים ונעים מהאישי לפוליטי: סרטים, שירה, אפרטהייד, גזענות, תעשיית הפורנו, מוות והאנשים הקרובים לה. קל לזהות את סגנון הציור שלה המבוסס ברובו על צילומים: הרבה דיוקנאות, בעיקר נשים והרבה עירום. יש בו משהו נזיל, מטושטש מעט, חודרני, רגשי, חודר לקרביים, מעביר מהות קיומית של כאב. בכולם חוזר המבט הייחודי לה, מבט אמפתי כלפי המצוירים, שעובר בעוצמה ללב הצופים.
יש בתערוכה ציורים מהסדרה המפורסמת והנוגעת ללב, “MD-light”, משנות התשעים, שבה מוצגות דמויות בודדות של נשים וגברים מתעשיית הפורנו, דרך הפורטרטים של הקרובים לה, נכדיה, בתה ואמה, סדרות רישומי הדיו, Betrayal, ובה שורה של דיוקנאות נוקבים בשחור־לבן המזכירים תיוגים ממסדיים המבוססים על אפליה וגזענות, ועד עבודות חדשות מ־2018, בהן ״לשונות״, המציגה לשונות הנקשרים זה בזה בתשוקה ו״לידה״ המציגה ונוס אחרת, שבה בתה, הלנה, הנמצאת בהריון, משמשת כמודל. מה היא מרגישה כשהיא מתבוננת ברוחב העשייה? ״40 שנה נראות כמו כלום. אני מקווה שיינתן לי יותר זמן לעשות עוד״, היא עונה.
התערוכה המקיפה היא תוצר של שיתוף פעולה בין האוצרת קרוליין בורז'ואה ודומא עצמה, שהיתה מעורבת בבחירת העבודות ובתלייתן, ומרבית העבודות הגיעו מגדולי האספנים בעולם.
״מאז התחלתי להציג תערוכות יחיד, תמיד בחרתי את העבודות ולקחתי חלק בתהליך האוצרותי״, מספרת דומא. ״ עם זאת זו תערוכה ענקית ויש בה גם יותר מורכבות. למשל, המשאילים שהסכימו להשאיל את עבודתם. אני לא יכולה ׳להכריח׳ אותם אם הם אומרים לא, כשהעבודה כבר לא שייכת לי. התרכזנו ביצירת אווירה אחרת לכל חדר, לחדרים שונים יש סגנונות וסיפורים שונים״.
הרבה עירום יש בתערוכה, בעיקר של נשים, חלק גדול מהעבודות מבוסס על תצלומים של נשים שעובדות בתעשיית המין ויש גם ציור שלה בעירום, ״Drunk״ מ־1997, שבו היא חושפת גוף של אישה מבוגרת, עייפה מעט, עם שדיים נפולים, שיער לבן, כתמים אדומים בחזה ובפנים, וכפכפים (המצביעים על ההומור המבצבץ לעתים בעבודתה).
עירום, עבורה, מייצג ״נצחיות ופגיעות״. על השאלה האם ציורי עירום של נשים בתעשיית המין לא מייצר ניצול כפול, גם אם הצייר הוא ציירת, היא עונה: ״אני לא מציירת איך העולם צריך להיות, אלא איך הוא עכשיו. אני מוקסמת מהטוב והרע שאנחנו עושים זה לזה והעמימות של התמונות היא הנושא שלי, לא ניצול״.
יש הבדל בין עירום נשי לעירום גברי והאופן שבו אנחנו מסתכלים עליו וצורכים אותו?
״עירום הנשי עדיין נפוץ בתרבות שלנו הרבה יותר מהעירום הגברי, במיוחד כאשר יש לו זקפה. המין הגברי הוא דבר מוזר״.
מארץ מובטחת לארץ ישימון
כילידת קייפטאון, שבה גדלה בתקופת האפרטהייד, עבודתה עוסקת בדרכים שונות בפוליטי. סדרת הדיוקנאות ״Great Men״ מ־2014 נוצרה בתגובה להוצאה של ההומוסקסואליות מחוץ לחוק ברוסיה. בסדרה 16 דיוקנאות של להט״בים בולטים מהמאה ה־19 והמאה ה־20, שנרדפו בגלל מיניותם. בציור אחר, ״הקיר״, מתואר מקטע מחומת ההפרדה בישראל, כשלפניה דמות של ילדה קטנטנה.
ציור זה שייך לסדרה ״כנגד הקיר״ שציירה דומא ב־2010. הציור מזכיר, ולא במקרה, את ״הנזיר שעל שפת הים״ של קספר דוד פרידריך מ־1810, התקופה הרומנטית שבה הוצג האדם הקטן אל מול הטבע העצום, האלים לעתים, והאינסופי. בנקל אפשר לייצר את ההשוואה לתקופתנו. "במובן מסוים אלה ציורי הנוף הראשונים שלי או שאני צריכה לומר ׳ציורי טריטוריה'”, כותבת דומא בקטלוג. ״זה מוביל אותנו לא אל ארץ הקודש אלא אל ארץ הישימון ושטח ההפקר". זו אולי גם הסיבה שהיא נמנעת באלגנטיות מלענות על השאלה האם תהיה מוכנה להציג בישראל. ״לעולם אל תאמרי לעולם לא״, היא עונה, ומרגישה צורך להוסיף: ״מרגשת אותי הספרות שלכם, במיוחד זו של דויד גרוסמן ועמוס עוז״.