מערכת החינוך מוותרת על מרחב למידה הכרחי

בשבוע שעבר הלכה לעולמה נקבת ה"עיטם לבן זנב" האחרונה בישראל ובכך בא הקץ על ניסיונות ההשבה של עיט גדול ומרשים זה לאזורינו. העיטמים נכחדו מישראל עם ייבוש אגם החולה ובשנים האחרונות נעשו מאמצים רבים להשיבם לטבע, אך כנראה ללא הצלחה. העיטם מצטרף לעופות דורסים גדולים אחרים שנכחדו מישראל; עזניית הנגב והפרס, וסימנים מדאיגים רבים מראים שגם הנשר, מלך העופות, עתיד להיכחד מישראל בשנים הקרובות.

הילדים שלנו כבר לא יחוו את ההתרגשות והפליאה שאנחנו הרגשנו, כשצפינו בעופות המרשימים האלו דואים בשמי ישראל. מבחינתם, העופות האלו, כמו גם בעלי חיים וצמחים אחרים שנכחדו ומרחבים פתוחים שנעלמו, מעולם לא התקיימו. "הכחדת החוויה הטבעית" (Extinction of experience) היא מונח המתאר את תגובת השרשרת הבין-דורית שמובילה להתרחקות של בני האדם מהטבע. הטבע שחוו אבותינו כבר אינו הטבע שאנחנו חווינו ובטח כבר אינו הטבע שחווים ילדינו. הצפיפות בישראל, כמו גם תהליכי העיור הנרחבים, הגדילו את תחושת הניכור שלנו מהטבע. עבור רובינו המרחב הטבעי נתפס כמלוכלך, מפחיד ועוין, אלא אם הוא נחווה מחלון של רכב שטח או דרך טיול בשמורות טבע מתוחזקות ועל גבי שבילים מונגשים וברורים שמישהו סימן לנו קודם.

בית ספר יסודי בירושלים | צילום: EPA

אחד הגורמים המרכזיים שאחראים על הכחדת החוויה הטבעית היא מערכת החינוך הישראלית. בתי הספר הם מתחמי ענק סגורים, מסוגרים ומופרדים פיזית מהסביבה הטבעית והאנושית שבתוכה הם שוכנים. תלמידי ישראל נכנסים בכל בוקר למתחמי בטון מגודרים, יושבים בכיתות צפופות, וכמעט ואינם מבלים במרחב הפתוח. גם כאשר הם יוצאים לטיולים, אפילו בסביבה הקרובה, זה בדרך-כלל מצריך אישורים ואבטחה, ונתפס על ידי המורים והתלמידים כאקט של גיבוש חברתי ולא כחלק מתהליך חינוכי ולימודי עמוק. הסיור והטיול במערכת החינוך מנותקים מהלמידה, אינם מהווים חלק מהרצף ונתפסים כחוויה חברתית במקרה הטוב וכמטרד מכעיס במקרים אחרים.

הצורך בהפיכת המרחב הטבעי והסביבה החוץ בית ספרית למרחב לימודי הוא הכרחי לבריאותם הנפשית והפיזית של ילדינו. החוקר הנודע אדווארד וילסון, שהלך לעולמו לאחרונה, טבע בראשית שנות ה-90 את המונח ”ביופיליה“ (Biophilia) והגדיר אותו כ“צורך המולד של האדם להתמקד בטבע ובתהליכי החיים שסביבו“. ואכן, מחקרים רבים מצביעים על כך, שחלק מהסיבות לעלייה בהפרעות קשב וריכוז, אלימות חברתית, השמנת יתר, מחסור בוויטמין A וקוצר ראייה אצל תלמידים, נובעות מכך שבתי הספר אינם מאפשרים לתלמידים לצאת מהכיתה למרחבים טבעיים ולפתח קשר בלתי אמצעי עם סביבתם הטבעית. תופעה זו הוגדרה בתור "תסמונת המחסור בטבע" (Nature Deficit Disorder).

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי..." מצטט כל חתן יהודי ביום שמחתו מספר תהלים, אבל כיצד אנחנו יכולים לדרוש מילדינו לזכור את ירושלים אם הם אינם מטיילים בה ובהרים הסובבים אותה? כיצד הם יכולים להתחבר לשירה של נעמי שמר "חורשת האקליפטוס", אם הם לא יבקרו בחורשות האקליפטוסים סביב הירקון, יריחו את ריחם ויקשיבו לפכפוך המים? ככל שמערכת החינוך תמשיך לדבוק בתפיסה השגויה שלמידה נעשית בכיתה וכי מה שמחוץ לבית הספר אינו רלוונטי להתפתחותו הלימודית והנפשית של התלמיד, כך תגדל תחושת הניכור של אזרחי ישראל מסביבתם, מדינתם, והערכים עליהם נבנתה המדינה. תלמידי ישראל חייבים ללמוד ולהתחנך במרחב הטבעי, אחרת, כאשר ייכחד העוף הדורס הבא, או ייהרס עוד שטח פתוח, לאף אחד כבר לא יהיה אכפת.

ד"ר עודד קינן מנהל את החווה החקלאית של משרד החינוך בערבה ומרכז את תחום החינוך במרכז המחקר והפיתוח (מו"פ) מדבר וים המלח