התפטרות ראש ממשלת איטליה היא בשורה רעה לגוש היורו כולו

"גם לבנקאים מרכזיים יש לפעמים לב", אמר ראש ממשלת איטליה, מריו דראגי בנאום נרגש שנשא בפרלמנט ביום חמישי, לפני שהגיש את התפטרותו לנשיא. האיש, שזכה לכינוי "סופר מריו" הודות להישגיו כנגיד הבנק האירופי המרכזי, דיבר על ליבו, ודומה שלבבות הקברניטים באירופה כולה החסירו (ועוד יחסירו) פעימות רבות: עיתוי המשבר לא יכול היה להיות גרוע יותר עבור איטליה, עבור גוש היורו ועבור האיחוד האירופי כולו, שחושש מהתערערות היציבות ביבשת.

אירופה שמה את מבטחה בדראגי וברפורמות שאותן ניסה לקדם, מאז החל את כהונתו כראש ממשלת איטליה בפברואר 2021. לא היה מתאים ממנו, כך האמינו ביבשת, כדי להשיב את הכלכלה האיטלקית למסלולה.

הוא אמנם הצליח בכך חלקית, הוביל מבצע התחסנות במדינה שבה היקפי התחלואה והתמותה היו מהגבוהים באירופה, גיבש תוכנית לתמיכה כלכלית בעסקים ובמשפחות והביא ב־2021 את הכלכלה לצמיחה של יותר מ־6%.

ועם זאת, תפקידו נגדע באיבו. הכלכלה השלישית בגודלה באירופה נתפסת כחוליה החלשה בגוש היורו. היא כורעת תחת נטל חובות ציבוריים אדיר של 2.5 טריליון יורו ותלויה בתוכנית חירום של האיחוד האירופי שהתקבלה בעקבות המגפה ואשר במסגרתה היא אמורה לקבל מימון של כ־200 מיליארד יורו.

ברבעון האחרון של שנת 2021 עמד יחס החוב־תמ"ג של איטליה על 150.8%, השני בגובהו בגוש היורו אחרי יוון, שבה היחס עומד על 193.3%. שיעור האבטלה בה הוא השלישי בגובהו אחרי ספרד ויוון, ועמד על 8.1% במאי.

איטליה, יחד עם ספרד, היא המוטבת העיקרית של תוכנית הסיוע של האיחוד. היא קיבלה את המענקים וההלוואות הגדולים ביותר מקרן הקורונה, אך העברת התשלום הבא הותנתה בשורה של רפורמות שטרם יושמו. רפורמות אלה נוגעות לא רק לכלכלה ולחוקי התחרות אלא גם לייעול הבירוקרטיה ומערכת המשפט, לקידום מדיניות ירוקה ולדיגיטליזציה.

הכלכלן לורנצו קודוניו אמר לבי.בי.סי כי נפילת הממשלה היא מכה קשה לרפורמות בטווח הקרוב, ואילו סוכנות הדירוג פיץ' הזהירה כי ללא דראגי, יישום הרפורמות הנדרשות לכלכלה יהיה מאתגר ביותר.

קריסת הקואליציה אירעה שעות ספורות לאחר שהבנק האירופי המרכזי הודיע על העלאת הריבית בשיעור של 0.5% בניסיון לבלום את האינפלציה הגואה. המהלך יביא להגדלת החזרי החוב של איטליה ויוביל להאטה בגוש היורו. הקריסה גם אירעה בשעה הקשה שבה איטליה, ש־40% מהגז הנצרך בה מיובאים מרוסיה, נאלצת לספוג את השלכות המלחמה באוקראינה. מחירי הגז מאמירים והאינפלציה נסקה ל־8.3%, שיא של 35 שנה.

ל"סערה המושלמת" הזו אחראיות פורצה איטליה - מפלגת הימין של סילביו ברלוסקוני, הלגה - מפלגת הימין הקיצוני של מתיאו סלביני, ותנועת חמשת הכוכבים האנטי־ממסדית, שסירבו להשתתף בהצבעת האמון שדראגי ביקש לקיים בשבוע שחלף בסנאט. שלוש המפלגות שמו קץ לממשלה שבה, בלית ברירה, נאלץ האיחוד האירופי לתלות את יהבו. ממשלה מוזרה זו, תוצר של הפרלמנט היורוסקפטי ביותר בתולדות המדינה, לא יכולה היתה להתקיים כשמנהל אותה מנהיג שנחשב להפך הגמור מאותו פרלמנט, ואשר היה זה שהביא להצלת גוש היורו לאחר המשבר הפיננסי של 2011. את אירופה הוא הציל אז. כעבור עשור, הניסיון לחזור על ההישג הגדול בקנה מידה לאומי וקטן יותר, על רקע המגפה, הסתיים בתבוסה.

מאחורי התבוסה הזאת עומדת כלכלה, שאף שדראגי היה בדרכו לאוששה, היא עדיין קטנה מממדיה לפני 20 שנה, אז היתה במרחק נגיעה מזו של צרפת וגרמניה. "הבעיה האמיתית של איטליה היא שהישגי הצמיחה שלה נמוכים כבר שני עשורים", אמר מוריץ קרמר, הכלכלן הראשי בבנק LBBW, לסוכנות רויטרס. "והמצב הפיסקאלי אינו הגורם, אלא התוצאה של החולשה הזו". כשכיהן כנגיד הבנק האירופי, דראגי הדגיש בקביעות את החשיבות שיש ביישום רפורמות פיסקאליות ואחרות באירופה. אבל כראש ממשלת איטליה הוא נאלץ להשקיע חלק ניכר מזמנו בתיווך בין מפלגות עם תפיסות כלכליות שונות מאוד, דבר שהוביל לדחיית נושאים שנויים במחלוקת כמו רפורמות מס ופנסיה. ובזמן שכל שאר מדינות אירופה צמחו מאז, ואפילו יוון התכווצה פחות, איטליה נותרה מאחור עם הביצועים הגרועים ביותר בגוש.

המשבר הפוליטי האיטלקי מערער את יציבות היבשת בשעת מבחן חשובה: הוא פרץ בדיוק בשעה שאירופה מיישמת תהליך חדשני והיסטורי המתבטא בתוכנית ההבראה הממומנת על ידי חוב משותף. "היכולת של דראגי להנהיג רפורמות בארצו ולהשתמש בכספים אירופיים להחייאת כלכלתה נחשבה ביבשת, ובמיוחד בברלין, אבן בוחן לתקפותה של הסולידריות האירופית", נכתב במאמר מערכת ב"לה מונד". "התפטרותו, בזמן ששני עמודי התווך של האיחוד האירופי, הקנצלר שולץ והנשיא מקרון, נחלשים - הראשון בשל ההשלכות של התוקפנות הרוסית באוקראינה, השני בגלל אובדן הרוב הפרלמנטרי שלו - היא זעזוע גדול לתומכים בחיזוק האיחוד, למנהיגותו ולביסוסו בזירה הבינלאומית".