מקליירפונטיין תצא הבשורה: כך הפכה צרפת לפס ייצור של כדורגלני על

1. כדורגל נבחרות הוא הרבה פעמים מאבק בין תשתיות כדורגל. תשתיות פיזיות - מגרשים בשכונות, מגרשי אימון, אקדמיות, אצטדיונים ותשתיות אנושיות - מאמנים, מנהלים מקצועיים, מדריכים, עסקנים. בדרך כלל מדינה שמצליחה להרכיב נבחרת טובה עם שחקנים שגדלו על התשתיות שלה, תנצח מדינה שאין לה מערכת ושיטה טובות כמו שלה. בשני העשורים האחרונים, מערכת הכדורגל הצרפתית היא המערכת הטובה ביותר. זה לא תמיד היה ככה.

2. ב-1988 נפתח מרכז המצוינות הצרפתי בעיירה קליירפונטיין. לפני 1988 צרפת זכתה בתואר בינלאומי אחד. עשור לאחר פתיחת קליירפונטיין, צרפת זכתה באליפות העולם הראשונה שלה. לאחר מכן זכתה ביורו 2000, הגיעה לגמר יורו 2016 וב-2018 זכתה באליפות העולם השנייה שלה. ביום ראשון תשחק בגמר המונדיאל הרביעי שלה.

צרפת היא הנבחרת הראשונה מאז ברזיל ב-1994, 1998 ו-2002 שמעפילה לשני גמרי מונדיאל רצופים. היא מקווה להיות הנבחרת השלישית בהיסטוריה שזוכה פעמיים ברצף בגביע (רק איטליה ב-1934 ו-1938 וברזיל ב-1958 ו-1962 עשו זאת).

ההישגים הללו בלתי נתפסים ואי אפשר היה לדמיין אותם במונדיאלים 1990 ו-1994 שאליהם צרפת אפילו לא העפילה. מאז, כאמור, המערכת נבנתה מחדש והפכה את צרפת לנבחרת הטובה בעולם.

3. רוב השחקנים שמשחקים בנבחרת צרפת גדלו וטופחו במערכת הצרפתית - שברחבי העולם ניסו להעתיק. התאחדות הכדורגל הצרפתית פתוחה לכולם ומעבירה השתלמויות לבכירים מעולם הכדורגל כולו. אנגליה בנתה את מערכת הכדורגל שלה על בסיס מה שאנשי ההתאחדות למדו בקליירפונטיין. גם נציגי בלגיה, טורקיה, מרוקו ולאחרונה גם ארה"ב הגיעו לקליירפונטיין ללמוד את המודל הצרפתי. "זה מאוד מחמיא ומספק שמדינות אחרות מגיעות לראות מה אנחנו עושים", אמר מאמן צרפת, דידייה דשאן ל"וושינגטון פוסט". "אנחנו לא כאן כדי לסגור דלתות".

4. קליירפונטיין היא הבית של הכדורגל הצרפתי החדש. היא הבית של הנבחרות, אבל חשוב יותר - היא הבית הרוחני של הכדורגל הצרפתי. זה הבית בו לומדים ומלמדים כדורגל, מכשירים אנשי כדורגל וממנו מפיצים את הידע - בצרפת וברחבי העולם. מדובר גם באקדמיה לילדים בני 13 עד 15 - שם מטפחים ומלטשים את השחקנים הצעירים הטובים בעולם ו"משחררים" אותם להתפתח באקדמיות של הקבוצות המקצועיות. כשהם מגיעים לנבחרות הצעירות, הם לומדים איך לשלב את הכישורים שלהם במבנה קבוצתי.

5. זיהוי הכישרונות הוא קריטי במערכת הזו. מיליוני ילדים צרפתים משחקים כדורגל ברחבי המדינה. הם עושים זאת, בדרך ככל, במסגרת קבוצות קהילתיות. בכל עיר, עיירה, כפר או שכונה יש קבוצות שנותנות לילדים לשחק ומאמנים, בעיקר מתנדבים, מלמדים אותם את הבסיס של המשחק. אם אתה בן 10-12 ומתגלה כשחקן כישרוני, אנשי ההתאחדות הצרפתית יידעו עליך - בזכות אנשים שעובדים עבור המערכת או מתנדבים. בכל אזור בצרפת יש "התאחדות כדורגל מקומית" כפופה להתאחדות הראשית. יהיו לה מתקני כדורגל, מגרשי אימון, מאמנים וסקאוטים.

6. בגיל 13 הילד הכישרוני הצרפתי יוזמן למבחנים קשוחים. אלפי ילדים בשנתון ייבחנו ויעברו גם ראיונות והערכות. ילד שנמצא מתאים יצטרף ל-20 עד 23 השחקנים הכי טובים באזור שלו ויקבל אימוני חיזוק ברמה הגבוהה ביותר ועם המעטפת הטובה ביותר - ללא עלות למשפחתו. הטובים ביותר יעזבו את המשפחות שלהם ויירשמו לאקדמיה המקומית - שם יתאמנו וילמדו מיום שני עד שישי. הילדים באקדמיות הללו ילמדו כדורגל ויילכו לבית הספר הקרוב לאקדמיה. את הסופ"ש יבלו, בדרך כלל, עם ההורים שלהם. ההתמקדות באימונים היא על כושר וטכניקה. השחקנים הצעירים יתחזקו, ייהפכו למהירים יותר והטכניקה שלהם תלוטש ותחודד.

7. בשנים האחרונות מתמקדים באקדמיות הללו בערכים שבכדורגל הצרפתי רואים כהכרחיים להצלחה: כבוד למקצוע ולעצמכם, וכבוד לקבוצה ולמוסד. מוסר עבודה הוא לא משהו שמתפשרים עליו. כולם צריכים להשתפר וללמוד כל הזמן. בגיל 15, השחקנים עוזבים את האקדמיה ומצטרפים לאקדמיה של מועדון מקצועי (בדרך כלל) שמעוניין בהם ויתן להם את הבמה הטובה ביותר להציג ולפתח את כישוריהם.

אבל הילדים והרשויות לא ישכחו את המועדונים השכונתיים שבהם התחילו את דרכם בכדורגל. במונדיאל האחרון, למשל, כל שחקני נבחרת צרפת הצטלמו עם חולצת המועדון הראשון שלהם. וזה לא רק מחוות כאלה, כמובן. ב-2020 מועדון צרפתי חובבני הפסיד 10,210 יורו בממוצע. את ההפסדים הללו כיסו חברות הימורי הספורט כחלק מהסכם עם הממשלה. בנוסף, יוזמות ממשלתיות מוצאות למועדונים הללו ספונסרים שממנים את הביגוד והציוד. ההתאחדות לכדורגל המקומית מסייעת גם בכל מה שצריך - בעיקר בהעברת ידע והכשרת מאמנים.

8. השחקנים הכישרוניים ביותר בכל האקדמיות האזוריות יגיעו לקליירפונטיין להתאמן עם הנבחרות - עד גיל 17, עד גיל 18, עד גיל 19, עד גיל 20, עד גיל 21 והנבחרת הבוגרת. "האיכויות הטכניות והכישרון האינדיבידואלי יעזרו על המגרש", אומר דשאן. "אבל העוצמה הקולקטיבית, העבודה המשותפת של הקבוצה - זה מה שבאמת חשוב. אם אין אחדות, אי אפשר לנצח".

9. אחרי שנים מאוד בעייתיות בנבחרת הבוגרת, דשאן - שהוביל כקפטן את נבחרת צרפת לזכייה במונדיאל 1998 ויורו 2000 - עשה סדר בנבחרת הבוגרת ובנבחרות בכלל. מבחינתו, היכולת לשחק בקבוצה הפכה לחשובה יותר מכישרון. היכולת להסתדר עם חבריך לקבוצה הפכה לקריטית יותר מהיכולות הטכניות. ושחקנים מבוגרים חייבים להבין שחלק מהתפקיד שלהם זה להכין את הבא בתור. "כל דור מעביר את הידע שלו לדור הבא", הסביר רפאל וראן, הבלם הוותיק של הנבחרת. "זה רק טבעי".

10. המערכת הצרפתית יצרה לנבחרת עומק כמעט בלתי נתפס בכל עמדה - אבל עדיין, בנבחרת עצמה יש שחקנים שגדלו מחוץ למערכת והפכו לקריטים עבורה. אנטואן גריזמן לא התקבל לאף אחד מהאקדמיות הבכירות בצרפת כי היה "קטן מדי". הוא מצא את עצמו באקדמיה של ריאל סוסידאד וגדל במערכת הספרדית. אוליבייה ג'ירו ואנגולו קאנטה לא התאימו לאף מערכת ואחרי שנים בליגות הנמוכות מצאו את עצמם בטופ של הכדורגל והוזמנו לנבחרת. בצרפת מודעים לכך שאלו השחקנים שיוסיפו למערכת אלמנטים אחרים: יותר נחישות, קשיחות ורוח קרב שקיימות בשחקנים "פראיים" שגדלו בליגות הנמוכות או במדינות אחרות. מה שחשוב מאוד למערכת זה לא להיסגר בפני שחקנים כמו ז'ירו או גריזמן שגדלו מחוצה לה. בצרפת מבינים את החשיבות של אותם שחקנים לנבחרת.

11. ביום ראשון המערכת הצרפתית תעמוד מול המבחן הקשוח ביותר שלה בשנים האחרונות: ארגנטינה שמלאה בשחקנים קשוחים שגדלו ברחובות ונחושים להביא לליאו מסי את הגביע הגדול. ב-2018 נראה היה שקיליאן אמבפה וצרפת חיסלו את הסיכוי האחרון של מסי לזכות בגביע היחיד שלא הצליח להניח את ידיו עליו. אחרי ההדחה בשמינית הגמר, הטענה היתה שמסי בגיל 35 כבר לא יוכל לסחוב את ארגנטינה לגביע העולמי. ארגנטינה אז היתה קבוצה שונה לחלוטין. ב-2018 לא היה שום חיבור בין המאמן לשחקנים. רוב השחקנים כבר היו מעבר לשיאם והתוכנית הטקטית היתה מורכבת מדי. ההתאחדות הארגנטינאית היתה בבלאגן עצום שנבע בעיקר משחיתות ואנשים לא מוכשרים שניהלו את העסק. זה השתנה לחלוטין, כאמור.

12. מאמן ארגנטינה כיום, ליונל סקאלוני, היה עוזר מאמן שלישי במונדיאל 2018 והבין לעומק את כל הבעיות. הוא עבד קשה על בידוד הנבחרת מכל הבלאגנים שמחוץ למגרש והפך את האסטרטגיה לפשוטה ביותר: לארגנטינה יש את גדול השחקנים בכל הזמנים, צריך לבנות סביבו קבוצה שתסייע לו למקסם את יכולותיו. זהו.

13. ארגנטינה כיום אולי לא מציגה את השחקנים הכי טכניים ומלוטשים בעולם אבל הם יודעים בדיוק מה לעשות. הם ממושמעים טקטית והם "ילחמו עד המוות עבור ליאו מסי", כפי שאמי מרטינס, השוער שגדל רחוק מאוד מהמערכת הארגנטינאית - באקדמיה של ארסנל האנגלית - הסביר. כל דבר שהיריבים אומרים עליהם או על מסי משמש את הארגנטינאים כמקור למוטיבציה. וכך אף נבחרת לא "רוצה" את זה יותר מאשר הארגנטינאים.

14. "ארגנטינה וברזיל לא משחקות ברמה הגבוהה ביותר שיש במונדיאל - הכדורגל שם אינו מתקדם כמו באירופה, וזה נראה במונדיאלים האחרונים", אמר אמבפה לפני המונדיאל. היו בטוחים שהשחקנים הארגנטינאים ישתמשו במשפט הזה כדלק למוטיבציה שלהם.