כדי לצלוח את המשבר הממשלה חייבת לקבוע סדרי עדיפויות נכונים

מלחמת חרבות ברזל הציפה בגדול את סוגיית הגירעון הפיסקאלי של הממשלה. לאחר שנים שהנושא לא זכה לעניין (כולל שנה שבה נרשם עודף תקציבי), הוא חזר לסדר היום, נוכח הגידול העצום בהוצאות הממשלה (הוצאות צבאיות והוצאות אזרחיות הקשורות אליהן) ומנגד ההאטה הכלכלית ובגינה קיטון של הכנסות הישירות והעקיפות של הממשלה.

בשל כך, עולה לסדר היום הדיון בצורך לתעדף את הוצאות הממשלה, תוך הבחנה בין הוצאות מבניות והכרחיות לבין כספים חלוקתיים ואחרים, שניתן לדחות.

מדובר בנושא ייצרי הקשור כמובן בסדרי העדיפויות של המפלגות החברות בקואליציה ואמורות לשקף את רצון בוחריהן. אך יש גם ראייה מאקרו-כלכלית רחבה יותר, הנוגעת לצרכי המשק כולו ומשמשת, בין השאר, גופים כמו סוכנויות דירוג האשראי הזרות לדירוג החוב שלנו. תמיד יהיה "מתח" בין השיקולים הפוליטיים הצרים לשיקולים המשקיים הרחבים יותר.

ככלל, הספרות המקצועית והאמפירית מראה שלמדינות יש הרבה מה להרוויח מהקצאות מחודשות של משאביהן מעת לעת (בלי לשנות את סך ההוצאות בהכרח).

אצלנו אנו עדים לקשיים נוספים בנושא, במיוחד לקראת תקציב 2024, ולנוכח המצב הביטחוני, כשהמלצות הדרג המקצועי באוצר תצטרכנה לעבור משוכות פוליטיות לא פשוטות.

אך האם הקושי לתעדף הוצאות הינו תופעה מקומית, או מנת חלקן של ממשלות זרות ברחבי בעולם?

בשבוע שעבר פורסם באתר ה-OECD מחקר שבדק בדיוק את נושא זה, ואין רלוונטי ממנו לתקופה הנוכחית. המחקר בדק את היכולת של ממשלות להקצות מחדש הוצאות בין פונקציות שונות של פעילותן. נעשה בו שימוש בשיטות סטטיסטיות מתקדמות שגם אפשרו להשוות בין מדינות וגם לרדת לסעיפים ולתתי סעיפים רבים. הוא בדק נתונים מ-1997 עד 2017.

מהמחקר עלו מסקנות מעניינות שלדעתי כדאי לקובעי המדיניות אצלנו לקחת בחשבון.

ראשית, יש הבדל בין מדינות מבחינת הנטייה הכללית שלהן לבצע הקצאות מחדש של הוצאותיהן. כך, מסתבר כי מדינות עם מבנה ממשלי יציב יותר וכללים פיסקאליים נוקשים יותר נוטות לתעדף הוצאות יותר מאחרות.

זה ממצא חשוב כי סוכנויות דירוג האשראי תמיד מדגישות את יציבות המבנה הממשלי בתור קריטריון חשוב לדירוג החוב. לכן, הקפדה עליו כיום, כשדירוגי המשק הישראלי נמצאים ברשימות מעקב עם השלכות שליליות, חשובה עשרות מונים. כפועל יוצא הן רוצות לראות ניצול של הדבר לצורך בחינת סדרי עדיפויות בתקציב.

שנית, החוקרים זיהו מכשולים בדרך לביצוע תעדופים והקצאות מחדש. כך, הם מצאו כי ממשלות נוטות להימנע מקיצוצי הוצאות נומינאליות, וזאת במיוחד בתקציבי הבריאות והחברה. אלו הם סעיפים קשיחים מבחינתן, אך השאלה היא אם גודלם האבסולוטי ביחס לתוצר וביחס לגודל האוכלוסייה נלקח בחשבון. בשל הימנעות זו של הממשלות, יש חשיבות גדולה יותר לקצב האינפלציה, שמצרה את מרחב התמרון שלהן ככל שהיא גבוהה יותר – כפי שקרה בשנה וחצי האחרונות.

ושלישית, כשבוחנים את מדינות ה-OECD (עמן נמנית ישראל) כקבוצה, מזהים התכנסות מסוימת מבחינת הקצאת ההוצאות, אך היא אינה אחידה. החוקרים מביאים כדוגמא את יוון והמדינות הנורדיות, שהמדיניות שלהן שונה מהאחרות.

ישראל, למצער, אמנם חברה בארגון, אך נעדרת מהסקר. זאת, בשל מחסור בתצפיות, יחד עם אוסטרליה, צ'ילה, קולומביה, יפן, קוריאה, לטביה, ליטא וארה"ב. עם זאת, מופיעות בו כל מדינות אירופה החברות בארגון.

בשורה התחתונה: ישראל קנתה לה שם של כלכלה המקפידה על מבנה ממשלי יציב ושימוש בכללים פיסקאליים לצליחת תקופות משבר. המחקר מראה כי נכונות וניסוח נכון של סדרי עדיפויות ושמירה על מסגרת תקציבית, תוך ניצול ירידת האינפלציה המסתמנת ב-2024, תשרת את מטרות הממשלה, תפיק תועלת למשק ולכלכלה, ותסייע בהתמודדות עם המלחמה והשלכותיה.

רונן מנחם הוא כלכלן השווקים הראשי בבנק מזרחי טפחות