הדרמה בבג"ץ: מינוי מזוז אינו פוליטי

דמוקרטיה אמיתית במיטבה היא לא רק הקטטות בבית ספר בליך אלא גם הקטטות בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. כמו זו שהתנהלה היום (ד') בבג״ץ סביב מינויו של שופט בית המשפט העליון בדימוס מני מזוז ליו״ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים.

את הקטטה התורנית סיפק שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, שהחליט להוציא צו על תנאי בו ביקש מהמדינה לנמק מדוע מינוי מני מזוז לתפקיד יו״ר הוועדה המייעצת למינויים בכירים לא יהיה רק לאישור הרמטכ"ל.

במרכז הקטטה הנוכחית עמד הפעם היועץ המשפטי לממשלה - המוסד והפרסונה. ישראל שוב בתקופת בחירות, אירוע שאמור להתקיים אחת לארבע שנים, מה שאומר שראשת הממשלה האמיתית היא היועצת המשפטית לממשלה, שמצויידת בחוות דעת של מותר ואסור בתקופת בחירות, כשהמותר והאסור הזה גמיש כפלסטלינה.

האיסורים הברורים הם פחות או יותר שניים: מינויים פוליטיים מובהקים שייתקעו כקוצים בישבנה של הממשלה הבאה, ואיסור על מהלכים בלתי הפיכים שיציבו בפניה של הממשלה הבאה עובדות בלתי הפיכות. ולצידם, כמובן, האיסור השלישי המפורסם על חלוקת מתנות בחירות - לא קמעות מרבנים ולא חרוזים צבעוניים מהממשלה. כל אלה מסתופפים תחת החוק שקובע שממשלת מעבר היא ממשלה לכל דבר וחובתה להמשיך ולדאוג לצרכיה החיוניים של המדינה, במיוחד כשתקופת בחירות משתלטת על קבועי זמן ארוכים יותר מכהונת הממשלות עצמן.

על מערך האיסורים וההיתרים מופקדת היועצת, שאמורה להנחות את הממשלה מהי שגרה חיונית ומתי היא חורגת ממערך האיסורים וההגבלות. לאחר שהיועצת גלי בהרב-מיארה אישרה להמשיך בתהליך מינוי הרמטכ״ל, נדרש ממנה לאשר את מינויו של מזוז, שבלעדיו לא ייצא לפועל מינויו של הרצי הלוי. כמובן שתפוח האדמה הזה גולגל לפתחו של בג״ץ, והשופטים כדרכם ביקשו להפגיש בין הצדדים – מזוז ימונה רק לצורך אישור הלוי וזהו.

המדינה התנגדה ובצדק רב. תפקידו של מזוז הוא מקצועי ונייטרלי - אין לו נגיעה לעצם המינוי, ושיקולי טוהר המידות הם א-פוליטיים. אלא שמזוז נתפס בחוגי הימין כשופט משמאל, וזה מספיק להטרלה בג״צית. בהחלטת הרכב בג״ץ מהיום מובלעת ההנחה שאכן מדובר במינוי פוליטי שיש לבלום.

בהתנגדותה להצעת השופט נעם סולברג, שמרה היועצת על כבודם של השופטים. בדיוק כמו ששר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן שמר על כבודם כאשר נציגי העליון בוועדה לבחירת שופטים ביקשו למנוע בחירת שופטים בתקופת בחירות. בהרב-מיארה, כמו פרידמן בזמנו, מסבירה לשופטים עצמם – אתם לא מינוי פוליטי. ואם המינוי שלכם אינו פוליטי, אז הדבר נכון גם בתקופת בחירות.

היועצת נאחזת בהיגיון נוסף: אם את הרמטכ״ל ניתן למנות בתקופת בחירות, אז גם את יו״ר הוועדה שבודקת את המינוי מותר למנות. הפשרה שהציע בג״ץ היא פשרה של בזאר טורקי.

אבל יש גם צד שני: מזוז היה במשך שנים חלק מאותו בית משפט עליון שביטל מינויים לא ממש נחוצים בתקופת בחירות, ועכשיו הוא אמור ליהנות כחריג למגמה זו כאשר הקולגות שלו לשעבר אמורים לאשר לו את הצ׳ופר. גם זה קצת עקום, ובשלל האירועים העקומים האלה אמור בית המשפט להכריע. אכן זו הזדמנות פז לעשות סדר בכאוס האינסופי הזה.