דו"ח של מרכז המחקר בכנסת מגלה מדוע האקדמיה בדעיכה

1. היו"ר החדש של הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) פרופ' יוסי מקורי אומר ש"הישגי האקדמיה הלאומית בדעיכה ברמה הגלובלית". לדבריו, "יש מספיק פרמטרים בינלאומיים שמעידים שיש דעיכה, אם במספר ציטוטים של מאמרים או במספר פרסומים. אם משווים לחברות מערביות שדומות לנו במספר התושבים כמו דנמרק ושוויץ, הן בעלייה". הוא מתכוון כמובן, בין היתר, לירידה הנמשכת של ישראל ברוב דירוגי האוניברסיטאות הבינלאומיים.

יו"ר הוות"ת נחשב לאיש הבכיר ביותר בהשכלה הגבוהה. פרופ' מקורי אמר את הדברים אתמול בישיבה הראשונה של ועדת המשנה להשכלה גבוהה של הכנסת בראשות ח"כ יוסי שיין. זו היתה למעשה ההתבטאות הציבורית הראשונה שלו. מי שרוצה להבין איך הגענו למצב החמור שעליו מדבר מקורי מוזמן להתעמק בדו"ח שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) ולפיו ההשקעה של הממשלה בהשכלה הציבורית בישראל הולכת ופוחתת בכל מדד שנבדק. מתברר שאומת ההייטק מעדיפה לסמוך על האופי הישראלי שימציא לנו פטנטים במקום להשקיע בהשכלה גבוהה שתבטיח את זה.

פרופ' יוסי מקורי, יו"ר הות"ת | דרור מילר

2. תקציב ההשכלה הגבוהה עלה בשנים 2022-2015 ב־26% מ־9.8 מיליארד שקל ל־12.3 מיליארד שקל (תקציב מאושר לפני שינויים). המצב הזה הושג כתוספות גדולות. אבל במקביל תקציב המדינה עלה ב־37% באותה התקופה. התוצאה היא שמשקלו של תקציב ההשכלה הגבוהה מסך התקציב פחת עם השנים בעשירית, מ־3% בשנת 2015 ל־2.7% בשנת 2022.

יחסית למדינות המפותחות מצבנו רע במיוחד. ההוצאה הלאומית השנתית לסטודנט עומדת לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 15,800 דולר. זה נמוך ב־16% מממוצע ה־OECD שעומד על 18,400 דולר וממקם את ישראל במקום ה־12 בתחתית מתוך 16 מדינות מפותחות שיש לגביהן נתונים. אבל ההשוואה לפי ההוצאה הלאומית שכוללת גם את שכר הלימוד עושה עם הממשלה חסד. במדדים שבודקים רק את ההוצאה הציבורית המצב גרוע הרבה יותר.

הדו"ח של הממ"מ, שהוכן לקראת הישיבה אתמול, מביא למשל את הנתון של ההוצאה הציבורית לסטודנט כאחוז מהתמ"ג לנפש. זהו נתון שמעיד על סדרי העדיפויות של הממשלה. בישראל ההוצאה הציבורית לסטודנט היא 18% מהתמ"ג לנפש לעומת ממוצע OECD של 25%, מה שממקם אותה במקום 24 מתוך 29 מדינות מפותחות. כלומר ישראל מוציאה באופן יחסי לכל סטודנט פחות מ־80% מהמדינות המפותחות. 

3. הדו"ח מביא עוד שורת נתונים כלכליים חשובים על ההשכלה הגבוהה. אחד ממקורות ההכנסה החשובים של מוסדות להשכלה גבוהה הוא מחקרים, תגמולים ופטנטים. בתחום ההכנסות האלו הדו"ח חושף פערים גדולים בין המוסדות הטכנולוגיים לבין האוניברסיטאות הכלליות ובין האוניברסיטאות לבין עצמן.

4. במקום הראשון נמצא מכון ויצמן עם הכנסות של 516 מיליון שקל ב־2020 ובמקום השני הטכניון עם 364 מיליון שקל. בין האוניברסיטאות מוליכה במפתיע אוניברסיטת בר אילן עם 249 מיליון שקל ואילו לאוניברסיטה העברית יש הכנסות של 3 מיליון שקל בלבד. לא ברור למה בדו"ח אין נתונים על אוניברסיטת תל אביב. 

מקורי הזהיר בישיבה אתמול ממשבר בשוק התרומות לאוניברסיטאות בשל הקורונה ובשל שינויים בדפוסי התרומה בארצות הברית. לפי הדו"ח, מכון ויצמן מוליך בתחום התרומות שמהוות 12.9% מתקציבו. במקום השני האוניברסיטה העברית, שם התרומות מהוות 4.2% מהתקציב.

הגירעון האקטוארי של האוניברסיטאות (שהוא למעשה התחייבויות לתשלום פנסיה תקציבית) עמד ב־2020 על 26 מיליארד שקל, כלומר יותר מכפול מהתקציב השנתי שלהן. הגירעון האקטוארי הגבוה ביותר שייך למוסד הוותיק ביותר, האוניברסיטה העברית –  10.6 מיליארד שקל. אחריה הטכניון עם גירעון של 7.1 מיליארד שקל ואוניברסיטת תל אביב עם גירעון של 5.2 מיליארד שקל. המדינה התחייבה לשאת בעלות של 55% מהפנסיה התקציבית, כלומר 14.2 מיליארד יגיעו מקופת הציבור ולא מתקציבי המוסדות.

5. הדו"ח בדק גם את אחת הבעיות העיקריות שאיתן יצטרך להתמודד פרופ' מקורי: פערי הענק בין שכבות חלשות וחזקות בנגישות להשכלה גבוהה. 69% מהצעירים ביישובים בשני האשכולות החברתיים־כלכליים העליונים לומדים לתואר ראשון לעומת 16.5% בלבד בשני האשכולות התחתונים. כלומר הסיכוי של צעיר מהאשכולות הגבוהים ללמוד לתואר גבוה פי 4.2 משל צעיר מהאשכולות 2-1 ופי 2.1 מהסיכוי של צעיר מאשכולות 4-3.

26.9% מהצעירים המתגוררים ביישובים חזקים (אשכולות 10-9) התחילו ללמוד מקצועות המובילים להייטק לעומת 3.3% באשכולות 2-1. כלומר, הסיכוי של צעיר מהאשכולות הגבוהים ללמוד תואר שמוביל להייטק ולמשכורת הגבוהה הכרוכה בכך גבוה פי 8.8 משל צעיר באשכולות 2-1 ופי 3.1 מצעיר מאשכולות 4-3.