"תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, השפיעו לרעה ויצרו כאוס בתחום דיני הנזיקין"

כשנתיים וחצי מאז שתקנות סדר הדין האזרחי החדשות נכנסו לתוקף, בתחום דיני הנזיקין מצטרפים לתחומים אחרים ומלינים על האפקטיביות של התקנות. במקום לייעל ולזרז את הטיפול בתיקים ולסייע למערכת המשפט להביא לצדק בזמן סביר וללא עינוי דין, טוענים עורכי הדין מתחום הנזיקין והרשלנות הרפואית כי למרות שמאחורי כינון התקנות עמד הרצון לשפר ולייעל את עבודת המערכת המשפטית, הרי ש'הדרך לגיהינום מלאה בכוונות טובות' והיישום של התקנות, לא רק שלא מסייע להליך, לעיתים הוא אף פוגע בו.

הביקורת על התקנות נשמעת מאז הכנסתן לתוקף, אולם, במרחק הזמן, נראה שהגיעה השעה לבדק בית מעמיק יותר ולבחינה מחדש של חלק מהסעיפים שמבחינה תיאורטית אמורים לסייע, אך במבחן המציאות הם מייצרים אתגרים חדשים.

לרגל פורום Duns 100 לבכירי ענף המשפט בתחומים דיני נזיקין ורשלנות רפואית שיתפו כמה מעורכי הדין הפעילים בתחום הנזיקין את החוויה שלהם מיישום תקנות סדר הדין האזרחי, תוך שהם מסבירים מדוע הם אינם שבעי רצון מתקנות אלה.

עורכי הדין התייחסו לנושאים נוספים, כגון ייחוס של אחריות נזיקית להוריו של קטין במידה והקטין אחראי על נזקים כאלה ואחרים. כידוע, מדובר בנושא שעלה לכותרות בהקשרים שונים ומגוונים, מרכיבה של קטינים על קורקינטים במרכזי ערים ועד פריצה למגרשי כדורגל. נושא נוסף אליו התייחסו עורכי הדין הינו 'הלכת פלונית' אשר מאפשרת להתפשר רק עם מזיק אחד מתוך כמה בתביעות נזיקין רבות נתבעים, הלכה שמסייעת רבות בהגעה לפשרות בתיקי נזיקין.

לכתבה התראיינו עו"ד סנאית מרקוביץ, שותפה מנהלת במרקוביץ ושות' עורכי דין, עו"ד איתן האזרחי, בעלים ושותף באיתן האזרחי ושות', ועו"ד שירן וקנין, ראש צוות ב'גבריאל ראובינוף משרד עורכי דין'.

צילום: יח"צ

נכון לעכשיו, האם תקנות סדר הדין האזרחי השפיעו לטובה או לרעה על תחום דיני הנזיקין ו/או הרשלנות הרפואית?

עו"ד איתן האזרחי: "תקנות סדר הדין האזרחי החדשות השפיעו לרעה, אפילו מאוד לרעה, על דיני הנזיקין והרשלנות הרפואית. התקנות החדשות יצרו כאוס בדמות שופטים שנלחצים ומלחיצים את עורכי הדין, תוך ניסיון לבצע התאמה למסכת ציפיות לא ריאלית, עבודה בלוחות זמנים בלתי אפשריים, נוקשות דיונית וסנקציות בצורת הוצאות. הסנקציות הופכות לשוט שלא פעם נעשה בו שיקול דעת ושימוש לא מידתי, שרירותי, כאשר הצדדים נדחקים להתנהלות דיונית שהופכת להיות התכלית במקום המהות ואת המחיר על כך משלמים השופטים, עורכי הדין והלקוחות.

דחיקת השופטים לקדם ולסיים תיקים הפך להיות חשוב מהמהות בתיקים. אם בעבר היה שימוש באמירה מפסה"ד שהפכה לקלישאה: "הפרוצדורה אינה מיטת סדום", היום הפכה הפרוצדורה לסדום של ממש. כיום מופעל על הצדדים לחץ - לרבות תוך חיוב הופעת נציג מטעם הצדדים - להפנות הליכים לגישור כבר בתחילת הדרך, גם בתיקים שראוי לשמוע אותם עד תום.

בנוסף, במקרים רבים השאלון שמצרפים התובעים לכתבי התביעה לא מספק מענה לשאלות שנדרש לברר במסגרת השאלון, מה שיוצר טרחה מיותרת עבור הלקוחות ועורכי הדין, וזאת במקום לייעל.

כך למשל, גם החובה לקיים דיונים מקדמיים בין עורכי הדין, כאשר במקרים רבים התיק אינו בשל לכך ובכל מקרה אין תועלת בכך - מהווה טרחה מיותרת ובזבוז זמן, ובפרט כאשר יש שופטים שמחייבים את ב"כ הצדדים להיפגש פרונטלית לצורך קיום הדיון המקדמי. במקרים שונים, המפגש המלאכותי הזה, כשהתיק לא בשל, ולצדדים אין על מה לדבר - לצד הצורך לדווח דיווח מפורט ומנומק על דיון "מהותי" - מוביל ליריבות מיותרת בין הצדדים וזאת לפני שבכלל גובשו כל החזיתות בתיק.

התקנות להערכתי מזיקות לתהליך. הן מייצרות מעין מדדי איכות על פי מועדים ועמידה בהם. הן גם מייצרות מתח בין בית המשפט לעורכי הדין ובין עורכי הדין לעצמם ובמקום לייעל ולקדם את התהליך אנחנו מוצאים עצמנו לא פעם צועדים אחורה רחוק רחוק. כך למשל, מחיקת תובענות מחוסר מעש יכולה לייצר סטטיסטיקה של סילוק תיקים, אבל בפועל אותו התיק מוגש מחדש והפרוצדורה מתחילה מחדש.

גם בסוגיית הפרשנות בהקשר של התקנות החדשות, לאחר של שנים של פסיקה ופרשנות משפטית מתפתחת שיצרו איזה שהיא רמת וודאות בהקשר של פרשנות סדרי הדין, הגיחו לעולם התקנות החדשות שמלכתחילה מנוסחות בצורה כוללנית וללא רזולוציית של מקרים כפי התקנות שבעבר. הפסיקה המועטה שדנה בתקנות החדשות, גם היא בעיקרה עושה שימוש בפרשנות התקנות הישנות תוך שילוב אמירות שאין שינוי של ממש בין התקנות החדשות לישנות, אם כך, לצורך מה נדרשים אנו לחדשות?

אני סבור שיש לעשות חושבים מחדש. הרצון לייעל ולקצר ברור ומובן אך התקנות החדשות להערכתי לא רק שלא הובילו לתוצאה אלא גרמו להיפוכו של דבר והמחירים שמשלמים השופטים עורכי הדין והלקוחות כבד מנשוא".

עו"ד סנאית מרקוביץ: "תכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי היא ברורה – לקצר ולייעל את הליכי השיפוט. בעולם הנזיקין ובפרט בנזקי הגוף תכלית זו היא מאוד משמעותית. לדוגמה: אנשים שנפגעו בשלמות גופם הרי שהנגזרת המידית של פגיעה זו היא הפגיעה ביכולת שלהם להתפרנס והם זקוקים לכספי הפיצויים על מנת שיוכלו לטפל בעצמם ולהתקיים בכבוד. מגמה של קיצור הליכי בירור שיפוטיים וחתירה לסיים תיק ביעילות היא בעיקרה חיובית. לצערי היום במרחק של כ 3 שנים מיישום התקנות החדשות, בתי המשפט ועורכי הדין לא מתנהלים בהתאם לקבוע בתקנות. בתי המשפט סלחנים מידי לאי עמידה במועדים שנקבעו בתקנות ולאי קיום הוראות התקנות לפני הדיון. עורכי הדין, כשיטה, מאריכים מועדים, מבקשים לדחות דיונים ומגיעים לדיונים כשהם לא מוכנים מבחינת הפרוצדורה. אני נתקלת בגרירת הרגליים הזו גם בכובעי כמגשרת. הרבה פעמים סמוך למועד קיומו של הגישור יוצרים קשר מי מהצדדים ומבקשים לדחות או שלא מופיעים כלל להליך. התחושה היא שיש רצון להימנע מבירור מעמיק של התיק. אני באופן אישי שמתי לי למטרה בכל תיק לעקוף ככל האפשר את מיצוי ההליכים המשפטיים ולחתור לקיומו של הליך גישור ומשא ומתן מתקדם. בהקשר הזה, הוראות התקנות החדשות מסייעות רבות, שעה שהן מחייבות דיון מקדמי בין בעלי הדין לפני שרואים שופט. את החובה הזו אני הרבה פעמים ממנפת לטובת קיומו של הליך גישור. יש לנו הרבה מגשרים טובים בתחום הנזיקין ותיקים מסתיימים לרוב בפגישה אינטנסיבית אחת לקיצור הזמן המשמעותי ויש בכך גם ערך כלכלי לתובעים. אני כמייצגת תובעים יכולה לומר שהלקוחות שלי מאוד מרוצים מהקיצור המשמעותי בזמנים".

מה דעתך על ייחוס של אחריות נזיקית להוריו של קטין בגין מעשה הקטין?

עו"ד סנאית מרקוביץ: "אנחנו מכירים את הוויכוח המשפטי שדן בסוגיית חיובם של הורים בנזק הקטין בראי הוראות סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. היינו, קטין שתובע נזקים שנגרמו לו, למשל בתביעה של רשלנות רפואית, מגיש תביעה באמצעות הוריו, אפוטרופוסיו הטבעיים, כנגד המוסד הרפואי שגרם לנזקים. במצב כזה, המוסד הרפואי יכול לתבוע את ההורים בחזרה באותה התביעה, אפילו בתשלום מלוא הפיצוי שנפסק לקטין, כשהם מעלים שלל טענות לפיהם ההורים כשלו בתפקידם ההורי לדאוג לקטין בכך שלא הביאו את הקטין בזמן לקבלת הטיפול, לא הקפידו להעניק את הטיפול שנדרשו להעניק לקטין, לא ביצעו בדיקות מסוימות, התעלמו מתלונות וכו'.

על אף שהוראות סעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית בפרשנותו הדווקנית מחריגה את אחריות ההורים מהשתתפות בנזקי הקטין, ועל אף שמצב משפטי זה הוא מאוד בעייתי ובעל ניגוד אינטרסים מהותי בין הורי הקטין שעלולים להיתבע בחזרה בתביעה שהם מגישים - מצב שעלול לרפות ידיהם מהגשת תביעת הקטין ומיצוי זכויותיו או מתן טיפול ראוי - פסיקת בית המשפט העליון מאפשרת למזיק אשר נתבע עקב גרימת נזק לקטין, לחזור אל הורי הקטין בתביעת השתתפות תוך העלאת הטענה כי נזקו של הקטין נגרם באשמתם. באופן זהה, גם בשאלת אחריות ההורים למעשה שביצע קטין מאפשר הדין הישראלי לתבוע את ההורים כאחראיים ברשלנותם למעשי הקטין כלפי הניזוק. אומנם אין אחריות שלוחית לעניין זה, אלא אחריות ההורה נבחנת על פי דיני הרשלנות הכלליים כאשר הורה ככלל חב חובת זהירות ישירה של השגחה על מעשיי ילדו שלא יזיק, זאת לפי מידת הזהירות הרגילה של הורה סביר. אבל בניגוד לקושי שמעוררת האחריות ההורית במקרה הראשון, אחריות זו, על אף המתח שהיא מייצרת בין ההורה לילד, הכרחית לדעתי. העולם השתנה, ילדים חשופים לכל כך הרבה השפעות שליליות ברחבי המדיות, יש יותר בריונות של ילדים כלפי ילדים אחרים וכלפי הסביבה בכלל. ההורים הם מונעי הנזק היעיל ביותר. תפקידם להסביר לילדיהם את גבולות המותר והאסור, לעקוב אחר מעשיהם של ילדיהם ולהציל אותם מפני פגיעה בעצמם ובאחרים. ידוע ששיקול הדעת של קטינים אינו בוגר ועצמאי ואף בתי המשפט משכללים נתון זה בפסיקתם כשהם דנים בשאלת האשם התורם. הסמכות ההורית יש לה השפעה רבה על התנהגותו של הילד ואל לנו להקל בכך ראש. הורה סביר צריך לדאוג לשלמות גופו של ילדו אבל גם לדאוג שילדו לא יפגע באחר. בנסיבות בהם הורה מועל באחריות זו יש הצדקה לחייבו באחריות על פי דיני הנזיקין".

עו"ד איתן האזרחי: "האחריות הנזיקית להוריו של קטין בגין מעשיו הן פועל יוצא של המתח בין הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לבין הוראות פקודת הנזיקין. כעיקרון, האחריות מחולקת לאחריות ישירה - חובתם של ההורים להשגיח על הקטין שלא יזיק - לאחריות שילוחית. הנגזרת של אחריות שילוחית היא מצומצמת ומתייחסת לנסיבות מסוימות וככזו פחות חשובה. המסגרת של אחריות ישירה היא בעיתית ועדיף היה לגבות אותה במסגרת הוראות ברורות שבחוק שכן, למעשה, בתוך תחום שהוא מורכב ואנושי בתי המשפט נאלצים להחיל מבחנים של סבירות בבחינתם את חובת הפיקוח של ההורה על ילדו, כשבין הנסיבות הנשקלות ניתן למצוא את גיל הקטין, מאפייניו הייחודיים והסכנה הנשקפת כתוצאה מפעילותו.

מבחן ההורה הסביר נראה לא פעם כמבחן בעייתי וזאת בשונה משימוש במבחן הסבירות ביחס לבעלי מקצועות חופשיים, כגון: רופאים, עורכי דין, רואי חשבון וכיוב - שדרך המלך להוכיחם באמצעות חוות דעת של מומחים מאותו התחום. יישום התנהלות דיונית זו בעניין קביעת ההורה הסביר היא בעיתית על פניה. מן הראוי שמבחני הסבירות והפיקוח יהיו ידועים ומתוחמים ככל האפשר מראש בחקיקה תוך השארת מרווח פרשני מצומצם ככל האפשר, שכן במקרים כאלה מדובר בהרבה יותר מתביעה נזיקית מאחר ועלולות להיות לתביעות כאלה השפעה כבדת משקל על היחסים הבין משפחתיים".

עו"ד שירן וקנין: "סוגיית ייחוס אחריות נזיקית להוריו של קטין מתעוררת פעמים רבות אגב ייצוג של נתבע מזיק, בתביעת נזיקין שהוגשה על ידי הקטין והוריו. במקרים חריגים כשיש קשר ישיר בין חובת ההשגחה של ההורים על ילדם הקטין ובין האירוע הנזיקי, דעתי היא שמשיקולי מדיניות משפטית, נכון לייחס אחריות להורים ולדון בשיעור חלקם הנזיקי במסגרת דיון בהודעה צד ג' שהוגשה כנגדם על ידי המזיק".

האם הלכת פלונית – ההלכה אשר מאפשרת להתפשר רק עם מזיק אחד מתוך כמה - העלתה את אחוז הפשרות בתביעות נזיקין רבות נתבעים, או שהמצב נותר כפי שהיה קודם - כלומר אם לא מתפשרים עם כולם אז לכאורה אין פשרה?

עו"ד שירן וקנין: "הלכת פלונית מעולה ונתנה כלי חשוב מאוד להגעה לפשרות. ההלכה מאפשרת סיום ההליך בפשרה, והמשך התדיינות רק כנגד בעל הדין שמסרב להתפשר ו/או אין הסכמה ביחס לחלקו. ההלכה העניקה לצדדים כלי מצוין לקידום מתווה פשרה, מבלי לאפשר לבעל דין סרבן לגרור אחריו את כל הצדדים בניהול ההליך".

עו"ד איתן האזרחי: "אין לי ספק כי ההלכה עודדה פשרות ואנו רואים חדשות לבקרים נתבע שמתפשר כדי חלקו בעוד שנתבעים אחרים נותרים בתיק. ללא ההלכה מצב זה לא היה קיים שכן לא היה כל תמריץ לנתבע להתפשר כדי חלקו שעה שניתן לצרפו כצד ג' בהמשך, וגם ההסדרים שנעשו בעבר של שיפוי הנתבע היוצא ע"י התובע בגין הודעת צד ג' עתידית גרמו לכך שההודעה התנהלה בפועל תוך סרבול דיוני מיותר.

ההלכה היא מצוינת הן ברובד המהותי והן ברובד הדיוני. יישום ההלכה מסייע בקידום תיקים ומאפשר מו"מ חופשי יותר ושאינו כפוף להתניות צד זה או אחר. ההלכה מאפשרת התמקדותו של כל נתבע באחריות או בנזק המיוחס לו תוך שהיא מונעת מהנתבעים האחרים להכשיל פשרה ראויה כמנגנון לחץ בין הנתבעים לבין עצמם בהקשר למחלוקת הקשורות לחלוקת האחריות ביניהם. ההלכה מחייבת את הנתבעים במישור היחסים ביניהם לערוך איזון סיכון-סיכוי עצמאי ולא רק משותף ושאינו מותנה בנתבעים האחרים, ולעשות זאת מבעוד מועד, תוך ידיעה שתיתכן בדרך תחנת יציאה של מי הנתבעים שאין לנתבע האחר שליטה לגביה ושלא יהיה ביכולתו להמשיך ולנהל הליך משפטי כנגד אותו נתבע שהתפשר. פסה"ד של כב' השופט גרוסקופף, הגם שעוסק בסדרי הדין, תרם תרומה של ממש לקידום תיקים ולניהול מו"מ יעיל ועצמאי והוא אחד מפסקי הדין החשובים שתרמו רבות להתנהלות בכלל התיקים ובתיקי נזיקין ורשלנות רפואית בפרט".

d&b – לדעת להחליט