הפגנה בדבלין נגד יוקר המחיה ביוני האחרון. הצעירים נדחפים החוצה | צילום: רויטרס
FT
יוקר המחיה באירלנד מאיים להבריח 70% מהצעירים
לעומת 51% מבני 24-18 ששקלו לעזוב לפני עשור, כיום שבעה מכל 10 צעירים אירים מעוניינים לעבור למדינה אחרת. הסיבות המובילות: זינוק במחירי הדיור ומחסור במשרות איכותיות. מומחית להגירה: "אלה הנתונים הגבוהים ביותר שפגשתי"
ברגע שקאיט פיצג'רלד בת ה־22 תסיים את לימודיה, היא מתכוונת "לצאת" ממולדתה אירלנד. "אני לא יכולה להרשות לעצמי שום דבר כאן", היא אומרת. "אין הרבה תקווה לאנשים בגילנו".
בהיסטוריה הארוכה של ההגירה מאירלנד, מאז 1800 עזבו אותה לפי ההערכות 10 מיליון אנשים. בעוד בעבר רבים נאלצו לצאת בשל רעב ומשברים כלכליים, בשנים האחרונות צעירים נמשכו למשרות בחו"ל או לחירויות הנלוות לחיים בחברות פתוחות יותר.
אבל עכשיו הטון שוב משתנה, כך שהצעירים נדחפים החוצה ולא בהכרח נמשכים למדינות אחרות. את הפיתוי הטמון בהזדמנויות חיצוניות החליפו תלונות הצעירים על יוקר המחיה המזנק, ובמיוחד סעיף הדיור, שמוציא אותם מחוץ לארצם. "אני לא מכירה אף אחד שמתכנן להישאר", אמרה פיצג'רלד, שרוצה לעקור לאוסטרליה לאחר שתסיים את לימודיה. "זה מעגל אכזר".
על פי סקר חדש שהזמינה מועצת הנוער הלאומית של אירלנד (NYCI), שבעה מתוך 10 אירים בגילאי 24-18 שוקלים לעבור לחו"ל בחיפוש אחר איכות חיים טובה יותר. סקר דומה מ־2012 מצא שרק 51% שוקלים להגר, כך לפי נתוני ה־NYCI.
"לאירלנד יש היסטוריה ארוכה של הגירה, אבל מה שקורה עכשיו הוא שונה, זה סוג אחר של משבר", אמרה מרי גילמרטין, פרופסור לגיאוגרפיה באוניברסיטת מיינות' ומומחית להגירה בת זמננו. "אם צעירים אכן עוזבים ואם לאו, הכוונה להגר היא ללא ספק ברמה הגבוהה ביותר שראיתי", הוסיפה.
נתונים רשמיים, שאינם מציגים פילוח לפי קבוצות גיל, עדיין אינם מאשרים מגמה של יציאה המונית. מספר האירים המהגרים עלה ב־21% באפריל 2022 לעומת החודש המקביל אשתקד, אך מדובר בנתון שהוא נמוך במעט מזה שלפני המגפה, כך לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
באירלנד אירעו גלי הגירה גדולים בשנות ה־50, שנות ה־70 ולאחר ההתרסקות הפיננסית של 2008. היעדים כללו את בריטניה, ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד ודובאי. כולם הונעו מהיעדר מקומות עבודה או משבר כלכלי. כיום, אירלנד עשירה בהרבה, המיסוי על חברות הטכנולוגיה שהפכו לעמוד התווך של כלכלתה הוא מקור עצום להכנסות, ול־2.55 מיליון אנשים, מספר שיא, יש עבודה. אבטלת הנוער במדינה היא הנמוכה ביותר באיחוד האירופי.
אבל לא כל המשרות הן באיכות גבוהה מספיק כך שייכללו בהגדרת סגן ראש הממשלה ליאו ורדקר "דמוקרטיה של בעלי בית". "ההורים שלי קנו את הבית הראשון שלהם כשהיו בני 26", אמרה רייצ'ל ריצ'רדס, סטודנטית בת 24 שעובדת במסעדה כדי שתוכל לממן דמי שכירות חודשיים לחדר בבית משותף בגובה 700 יורו ו־5,000 יורו בשנה עבור שכר לימוד במכללה. "אני תקועה כאן שנתיים, כי עליי לסיים את לימודי הפסיכולוגיה שלי. אבל אחר כך איעלם. אין סיכוי שאוכל לקנות בית. זה פשוט מטורף".
מחירי הנכסים נמצאים כעת מעל לשיא שחווה הנמר הקלטי באפריל 2007, כך אישרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מוקדם יותר החודש. זאת, כאשר המחיר החציוני של בית בתקופה של 12 החודשים עד יולי עמד על כמעט 300 אלף יורו. אירלנד היא גם המדינה היקרה ביותר באיחוד האירופי, כאשר עלויות הדיור בה בשנים 2010-2020 היו גבוהות ב־84% מהממוצע של הגוש, כך עולה מנתוני האיחוד האירופי.
המחירים המבוקשים לבית דו־משפחתי בן ארבעה חדרים עלו בחדות ברחבי המדינה, עם זינוק של 45% במחוז רוסקומון שבמרכז אירלנד ברבעון השני בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, כך על פי דו"ח שערכה סוכנות דייווי עבור אתר הנכסים MyHome.ie.
שכר הדירה מטפס גם הוא ברחבי אירלנד, עם עליות של 9% ברבעון הראשון בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, זאת ברקע מחסור בהיצע. "אני לא רואה את עצמי נשאר כאן, מחירי הדיור הם פשוט גבוהים מדי", אמר בן מאריי, בן 19, שעזב לאחרונה את בית הספר. "עבדתי בבית קפה במהלך הקיץ, אבל השכר אפילו לא התקרב למשהו שיאפשר לי לשכור דירה".
ניית'ן מניון, מנהל אגף תערוכות ותוכניות במוזיאון ההגירה של אירלנד, EPIC, אמר כי התקדים ההיסטורי היחיד למצב השורר היום התרחש בצפון אירלנד במאה ה־18, אז "חכירת קרקעות נעשתה באמצעות מכרזים למי שהציעו את הסכומים הגבוהים ביותר, ומספר עצום של אנשים נאלצו לעזוב".
ואולם ישנם צעירים שנשארו לכודים במדינה. באזורים שבהם מתגוררים בני מעמד הפועלים או באזורים כפריים, "הצעירים שלנו אינם יכולים להעלות על הדעת הגירה כאפשרות", אמרה דניאלה מק'קנה, מנהלת הפרויקטים של Rialto Youth Project. "יוקר המחיה דוחף אותם עמוק יותר לעוני", אמרה. "מכשילים כאן דור שלם של צעירים".
בארה רואנטרי, כלכלן ב־Economic and Social Research Institute, מכון עצמאי, אמר שהמשבר של הצעירים "קשור כולו למצב הדיור". ובעוד שוק התעסוקה התאושש לאחר המשבר הפיננסי, כשמגפת הקורונה פרצה, שיעורי התעסוקה של אנשים בשנות ה־20 וה־30 המוקדמות לחייהם — אף שהיו גבוהים יותר מאשר במדינות אחרות באיחוד האירופי — עדיין לא התאוששו לחלוטין. במקביל, השכר הריאלי של אותם צעירים לא היה טוב יותר מזה של ילידי שנות ה־60 וה־70. "כבר חווינו עשור אבוד של צעירים", ציין רואנטרי.
לקראת פרסום תקציב 2023 שלשום, פול גורדון, מנהל לענייני משפט ומדיניות ב־NYCI, קרא לממשלת אירלנד לסייע לצעירים "כדי שיוכלו להישאר במדינה". עבור חלקם יהיה זה מאוחר מדי. אחרי 12 שנות מגורים עם שותפים, איאן קונלי בן ה־30 מתכנן לעבור בשנה הבאה עם בת זוגו לצרפת, אף שזה עתה פתח בית קפה בדבלין, שאותו ינהל מרחוק. "תמורת 700 יורו לחודש אני יכול לשכור בטולוז דירה עם שני חדרי שינה", אמר. "זה מספיק לי".
