אלוהים איבד ברקסים: החיים הסוערים של רוכב האופניים ונדנברוק

השנה שחלפה בין קיץ 2004 לזה של 2005 היתה הקשה בחייו של פרנק ונדנברוק. הדיכאון השתלט על חייו ודחק כל דבר טוב שהשיג עד אותם ימים. ללא התרעה מוקדמת, רוכב האופניים הבלגי המהולל, שהיה גם מושא הערצתם של מאות אלפים ברחבי העולם, החליט יום אחד "אני הולך לגמור עם כל זה, אני הולך למות". כשהחל את טקס ההתאבדות המצמרר, לא היה בסביבה מי שיוכל לעצור אותו.

לבוש בחולצת הרכיבה היקרה לו ביותר, פנומן הרכיבה בן ה־30 ניגש למרתף ביתו ומזג לעצמו יין יוקרתי ואז הזריק לעצמו מנה גדושה של אינסולין — במטרה לשים סוף לחייו הסוערים רוויי התהפוכות והמהלומות. במכתב ההתאבדות שהותיר אחריו ביקש כי לא תבוצע נתיחת גופה שלאחר מותו, שאף אחד לא ינסה לפקוח את עיניו העייפות. לאחר מכן נשכב על מיטתו כשחיוך של הקלה מרוח על פניו. "לא עוד דאגות", חשב לעצמו, "מעכשיו אני חופשי". למרבה אכזבתו אולי — אמו נכנסה כעבור כמה שעות לביתו, והצילה את חייו.

ניסיון ההתאבדות הכושל של כוכב אופני הכביש הוא פיתול קטן במסע ארוך של הרס עצמי שנגמר בסופו של דבר ב־2009 כשגופתו של ונדנברוק נמצאה מוטלת בבית מלון בסנגל. אחרי המסע ההרסני הזה יצא להתחקות כותב ביוגרפיות הספורט, אנדי מקגראת'. בספרו המצוין "אלוהים מת" שראה אור בשנה החולפת ונבחר לאחד מחמשת ספרי הספורט הטובים של השנה על ידי "הגרדיאן" הבריטי, מקגראת’ עובר ברוב התחנות והצמתים בחייו הסבוכים של ונדנברוק ומנסה לשפוך אור על תופעה נוראית ונפוצה מדי, שבה ספורטאי־על מטפסים לצמרת ומיד צונחים לאפלה.

למרבה הצער, ספרו של מקגראת’ אינו מחדש הרבה בשאלה הגדולה מכולן בהקשר של ונדנברוק: כיצד בדיוק האלוף הבלגי מצא את מותו כשהוא בן 34 בלבד? זו נשארת בסופו של דבר תעלומה שעדיין מסעירה את דמיונם של מעריציו. ככל הידוע רוכב האופניים המהולל — שבשלב זה של הקריירה נותר מחוסר חוזה או קבוצה — עשה את דרכו שתוי ומתנודד לחדר המלון שבו שהה עם חבר באחת מעיירות החוף של סנגל. עובדי המלון ידעו לספר שהעביר את הלילה במחיצתה של נערת ליווי מקומית. באמתחתה נמצאו בהמשך כספו של ונדנברוק ושני מכשירים סלולריים שהיו שייכים לו. חפצים נוספים של הרוכב אותרו אצל שתי דמויות מפוקפקות נוספות.

"לצערי, כל הסיפור הזה לא ממש בא בהפתעה", אמר דודו, ז'אן לוק ונדנברוק, כשהגופה נמצאה, כמעט 24 שעות לאחר החגיגה הלילית הקטלנית. "אלו לא היו ימים מוצלחים עבורו. מצב רוחו ובריאותו כל הזמן התנודדו". לצד המיטה שבה נחה גופתו נמצאו כדורי שינה וגם אינסולין. אלכוהול היה בשפע. נערת הליווי הסנגלית, שהיתה האדם האחרון שראה את ונדנברוק בחיים, לא סיפקה מידע מועיל באשר למותו. משפחתו, שהחליטה להפסיק את החקירה לאחר תקופה קצרה, הסתפקה בהכרזה הלקונית כי מת כתוצאה מתסחיף ריאתי כפול שפגש פגם לבבי מולד.

דבר מותו של רוכב האופניים הבלגי היה מכה קשה למעריציו (אני ביניהם). בענף האופניים ונדנברוק תכול העיניים כונה "האלוהים". סגנון רכיבתו היה חלק וללא רבב, כישרונו היה גדול משניתן היה להבין. מומחים בתחום ניבאו שהוא יהיה היורש של אדי מרקס, "הקניבל" הבלגי האגדי שפירק לגורמים את כל מי שניסה לערער על שליטתו בענף. ונדנברוק צבר עשרות ניצחונות בסוף שנות ה־90, חלקם במרוצים החד־יומיים הגדולים והיוקרתיים בספורט הרכיבה. באחד המקרים אף הכריז בשחצנות מבעוד מועד היכן וכיצד בדיוק יתקיף את מתחריו. "הוא ממש נתן מספר של בית שלידו יעמוד מעל האוכף ויתקיף את כולם", סיפר אחד העיתונאים, "לא האמנו שהוא עשה בדיוק את מה שהבטיח. אף אחד באותם ימים לא הצליח לעצור את פרנק ונדנברוק".

אבל לצד ההצלחות צצו הסקנדלים. האשמות בלתי פוסקות (והודאות) על שימוש מסיבי בחומרים אסורים; התמכרות לסמים קשים וצריכת אלכוהול מופרזת; ולצד אלה יציאה כנגד כל מוסכמה אפשרית בתחום האופניים השמרני. כל זה הפך את ונדנברוק למוקצה מחמת מיאוס בכל קבוצה אפשרית בדבוקה. להעז לשכור את שירותיו נחשב להימור פרוע. נישואיו לבחירת לבו, הדוגמנית היפהפייה שרה פינאצ'י, עלו גם הם על שרטון לאחר מעצרים והתפרצויות זעם מתוקשרות. המגדל האדיר שאותו בנה "האלוהים" בזמן קצר, החל לקרוס לבנה אחר לבנה בתחילת שנות ה־2000. התהילה היתה קצרה מדי.

את המבט הבהיר והחודר ביותר לתוך נפשו המיוסרת של ספורטאי שנמצא בסחרור לכיוון התרסקות, איפשר ונדנברוק בעצמו, באוטוביוגרפיה שכתב טרם מותו: "אני לא אלוהים". שם הוא מתאר כיצד "לעתים לא ישנתי לרגע במשך חמישה ימים רצופים והתחלתי לראות דברים ואנשים שלא קיימים". עד יום מותו שמע באותן הזיות אנשים שמתחבאים בשיחים ובולשים אחריו בעוד הוא רץ בטירוף לשירותים כדי לשטוף את הסמים שלו באסלה. בחייו של ונדנברוק, המציאות והדמיון היו דומים להפליא.