מסעדה בתחנת דלק? עמק בראסרי תיקח אתכם לעולם משלה

רק בדרך לשירותים הממוקמים בקומה שמעל המסעדה, אתה נזכר שבעצם אתה אוכל בקניון, בצמוד לתחנת דלק, ליד חנות "הג'ונגל של אלי" וחנות נוחות. "עמק בראסרי" החדשה שוכנת אחר כבוד במתחם משמר השרון, כך קוראים לתחנת הדלק הזאת. אבל בדיוק שנייה אחרי שנכנסים למסעדה, שתריסי העץ שלה מסתירים לגמרי את הנוף המשמים של הצומת, שוכחים לגמרי היכן נמצאים. בקבוק יין לבן יווני נהדר, שתי פרוסות ענקיות של לחם פועלים קלוי על הג'וספר, אותו מנגל למתקדמים, מלוות בסלסת ירקות צלויים על הגריל וקרם חצילים — ואתה בעולם אחר.

עידו פיינר כבר הוכיח מזמן שהוא מטובי הטבחים שלנו. האיש שחתום כמה שנים על רוברטה וינצ'י הנפלאה בפרדס חנה, ומי שהספיק לבשל עוד במול ים ולהריץ את גאריג המצוינת בתל אביב, נכנס סופית לליגה של הגדולים. הוא ושותפו רז אלמוג הם כבר מסעדנים גדולים של ממש. חוץ משתי הנ"ל הם מחזיקים גם ברוברטה'ס בורגר בהרצליה. בקיצור, כמעט מתי ורותי ברודו של השרון.

אחרי הלחם מגיע רוסטביף ממשק יוחאי שניידר מהגולן מלווה ב... — תחזיקו חזק — איולי עמבה. נשמע מופרך לגמרי עד שטועמים. עם קצת ירקות מוחמצים ליד יש פה ביצוע מופתי ממש ומקורי למנה כל כך בנאלית. אחריו הגיע קרודו מוסר ים עם צלפים, גבינה מלוחה מפוררת, עלי זעתר ושפריץ של זרעי עגבניות. שוב, מנה בנאלית לכאורה עם תוספות מפתיעות כמו גבינה מלוחה שמקפיצות אותה.

עכשיו מגיע שוס אמיתי: מרק בצל. מי עוד מגיש מרק בצל בימינו? עידו פיינר עושה את זה כמו שצריך. זה מרק עשיר וכבד, קצת חמצמץ, מוגש בצלחת פורצלן עם מכסה כמו לרוזנים ושועים, לא לסועדים בתחנת דלק. איזה כיף.

לעיקריות הגיע פילה מוסר ים על פונדו של כרוב לבן מקושט בשעועית ירוקה. הדג צלוי באופן מדויק, הפונדו כרוב הוא בעצם סוג של תבשיל עשיר וכבד של כרוב ביין לבן והוא כל כך טוב עד שהוא מאפיל אפילו על הדג.

פסטה קלמרטה (מעין עיגולי פטוצ'יני סגורים) עם תבשיל דג בשום, חמאה, יין לבן, פטרוזיליה וטרגון היא המנה הכי פחות מוצלחת אבל רק בגלל שכל השאר היו כל כך טובות. אחרת גם ממנה היינו עפים כנראה.

בנתח שורט ריב (כלומר שפונדרה או אסאדו) ששהה לילה שלם בג'וספר עם רוטב פלפלים חריפים מעושנים הבשר רך כמו חמאה וטעים באופן לא חוקי. לידו ערימה ענקית ממש של פולנטה מתירס טרי. מנה לגיבורים.

קינחנו בטארט פלאן, שכמו הפסטה בעיקריות קצת החוויר ליד קרם הבוואריה הנוסטלגי המצוין (תחנת דלק או לא) והסברינה המופלאה ממש שבמקום לשחות בתחליף רום כמו פעם השתכשך בכמות ענקית של גראפה של יוליוס. קרם הדרים, סירופ גרניום ופלחי אשכולית אדומה לא הצליחו להפוך את הסברינה למנת גורמה מוגזמת, וטוב שכך.

עידו פיינר מוכיח שוב שהוא משלב באופן מעורר התפעלות בין גורמה לאוכל מהחיים (יש גם סטייק עם צ'יפס בנוסח הצרפתי, שניצל ועוד מנות שישמחו גם ילדים או סתם סועדים לא מתוחכמים או מתחכמים) ושכל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב. ואם זה לא ימצב אותו סופית בפסגת הפירמידה, אני לא יודע מה כן. עמק הבראסרי שלו היא סיבה טובה להגיע לתחנת הדלק הזאת. יקר כאן כמו בכל מקום אחר, לא יותר ולא פחות, אבל אם כבר יקר, אז לפחות שיהיה טעים. והיה טעים מאוד.

עמק בראסרי, מתחם משמר השרון, צומת העוגן.