נוסעים לאחור: מחיר הנסיעה באוטובוסים יופחת על חשבון התדירות

שרת התחבורה מירי רגב יכולה לרשום לעצמה הישג חמוץ־מתוק עם אישור תקציב המדינה על ידי הממשלה, כאשר היא קיבלה 500 מיליון שקל מתוך 700 מיליון שקל שדרשה לטובת מימוש רפורמת התעריפים שלה "צדק תחבורתי". אך רפורמה זו תמומן על ידי קיצוץ בתוספות שירות של נסיעות אוטובוסים. במילים אחרות, רגב העדיפה להוזיל את כרטיסי הנסיעה באוטובוס במחיר של צמצום התדירות, באופן שמשקף אי־היכרות עם הבעיות האמיתיות שאיתן מתמודדים משתמשי התחבורה הציבורית.

מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית לא מהווים כיום חסם לנסיעה. בסכום של 255 שקל בחודש, מחיר של תדלוק אחד, ניתן היה עד היום לנסוע באוטובוסים בכל רחבי המדינה – וזאת מבלי לדבר על ההנחות הקיימות לצעירים, מבוגרים, פריפריה וכו'. מה כן מהווה חסם לשימוש בתחבורה ציבורית? איכות השירות, תדירות האוטובוסים ומהירות הנסיעה. על המהירות רגב ויתרה במלחמתה המיותרת נגד הנת"צים, וכעת, עם ביטול תוספות השירות היא מוותרת גם על התדירות. כלומר רגב העדיפה שכולם ישלמו פחות על שירות גרוע יותר, על אוטובוס שלא מגיע בזמן או לא מגיע בכלל. גם אם נניח שרגב צודקת, ומחיר נסיעה זול יותר יוביל יותר אנשים להשתמש בתחבורה הציבורית, עדיין אין היגיון רב במדיניותה. הורדת המחיר תגדיל את הביקוש לתחבורה הציבורית, וקיצוץ תוספות השירות יקטין את ההיצע. ככה מוסיפים עוד עומס על מערכת צפופה.

המסר שרגב מעבירה במדיניות הסבסודים שלה היא שתחבורה ציבורית היא שירות רווחה. לנדכאים, לפריפריה, לכל מי שלא שטרם הצליח לרכוש רכב פרטי. היא טועה. תחבורה ציבורית צריכה להיות לכולם, לעשירים, עניים, תושבי המרכז, הצפון והדרום. עד שלא תהיה פה מערכת הסעת המונים איכותית, המשק ימשיך לדמם עשרות מיליארדים על גודש וזיהום. בתקציב הנוכחי רגב לקחה את כולם צעד לאחור מהחזון הזה.

שכר נהגי האוטובוס צפוי לעמוד על 50 שקל לשעה, כלומר שרגב לא הצליחה להעלות את שכר הנהגים כפי שהבטיחה, אך הצליחה לעגן בבסיס התקציב את התוספת החד פעמית של השכר שניתנה להם בממשלה הקודמת.

רגב ורה"מ בנימין נתניהו התגאו שהתקציב כולל מערכת רכבת מהירה שתחבר את קריית שמונה לאילת ו"תבטל את הפריפריה". מדובר בהבטחה ממוחזרת, שנתניהו מבטיח אותה כבר עשור (כולל הביטוי ביטול הפריפריה). בפועל, המדינה תמשיך לקדם תכנון של מסילות הרכבת מבלי לשריין תקציב לביצוע, ולא צפוי שינוי אמיתי בגזרה זו.

בשל התנגדות רגב, הרפורמה שביקשה לייצר "רשויות תחבורה מטרופוליניות", כלומר שהתחבורה הציבורית תנוהל ברמת המטרופולין בתל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע – יצאה מחוק ההסדרים. גם מס הנסועה, שביקש למסות רכבים לפי מרחק הנסיעה שלהם ונועד להוות תחליף למס הבלו לרכבים חשמליים – לא נכנס בסופו של דבר לחוק ההסדרים. לעומת זאת, חוק התשתיות הלאומיות, שנועד לקצר את הליכי הבנייה של פרויקטי תשתית לאומיים כמו תחנות כוח, מתקני התפלה, מסילות ורכבות קלות – נשאר בחוק. נכון לעכשיו אין החלטה לבטל את מס הגודש שהונהג בממשלה הקודמת, ואם זה יבוטל על ידי הכנסת בנפרד להצבעה על התקציב, יהיה צורך בקיצוץ חד נוסף בתקציב משרד התחבורה.