פרשת העלמות המס: מצמצמים נזקים על חשבון משלמי המסים

הניסיון של הבנקים לצמצם את הנזקים שלהם מפרשת העלמות המס בארצות הברית על חשבון קופת המדינה, הוא מהעיוותים היותר מרגיזים שהיו כאן. שוב ושוב מתברר שהחוק והפסיקה עומדים לצד האמידים והחזקים שמצוידים בסוללת מומחי מס ורואי חשבון, והציבור מפסיד. אלא שהפעם עזות המצח, הניסיון לצבוע תשלומים על רשלנות ומרמה כהוצאה, צורם באופן מיוחד.

הבנקים, בואו נזכור, פתחו את הכיס כדי לחמוק מאפשרות שיוגש נגדם ונגד הבנקאים שלהם כתבי אישום. שהמנהלים ישבו בכלא אולי. שהבנק ישלם קנסות עתק. הם רצו לקנות סיכון והחליטו לשלם מאות מיליוני דולרים. מילא המשקיעים בבנק שברגע שרכשו ניירות ערך שלו, נכנסו לשותפות גורל איתו בטוב וברע. למה כלל אזרחי ישראל צריכים לשלם על הרשלנות, במקרה הטוב, או המרמה, במקרה הרע, שהייתה כאן?

ברשות המסים שותקים, לא מגלים, מתחמקים ומסתתרים מאחורי הסודיות. וזה מעצבן במיוחד הפעם. אם יש רגע שבו זכות הציבור לדעת כמה עלתה, או עשויה לעלות לו, ההרפתקה המפוקפקת של הבנקים בחו"ל - זה הרגע. לא ייתכן שהשלכות של פרשה כזאת על כיס האזרחים תישאר במחשכים.

הניסיון הספציפי של הפועלים בימים אלה לגלח עוד קצת כסף מהקופה הציבורית, מקבל חומרת יתר גם על רקע פרשת השבת הבונוסים של בכירו. למשל היו"ר לשעבר יאיר סרוסי והמנכ"ל ציון קינן, שלא מתכוונים בשלב זה להחזיר שקל מהמיליונים שקיבלו כתגמול מבוסס ביצועים מהבנק. וזה למרות שהם התעשרו כתוצאה מהתנהלות לא חוקית של הבנק, ובאופן אישי נקבע שלא עשו דבר להקטין את הנזק.

רק בשבוע שעבר עמדו במשרד המשפטים כמעט אובדי עצות מול השופט מגן אלטוביה, שביקש שיסבירו לו מתוקף איזה חוק או פסיקה אפשר לחייב אותם להחזיר את הבונוסים. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב־מיארה, הציעה מבחנים כגון היקף הנזק וחומרת הפרשה. אז הנה עוד מבחן: האם גם כלל ציבור משלמי המסים, ולא רק בעלי המניות בבנק, נפגעים בכיסם מהפרשה.