מתווך ועו"ד חתמו על עסקת נדל"ן מאחורי גבם של בעלי הקרקע - ביהמ"ש סיכל את המהלך

נסיונותיו של מתווך שביקש במשך קרוב לעשור לרכוש קרקעות בגן יבנה נבלמו לפני כשבועיים בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז.

המתווך הגיש לבית המשפט תביעה שבה טען כי היה בידו הסכם מחייב לרכישת הקרקעות מידי יורשיו של יהודי אמריקאי שרכש אותן ב-1936, אך בעלי הקרקע מסרבים לקיים אותו. לטענתו, במהלך העשור האחרון נוצר קשר בינו לבין עו"ד ישראלי אשר ייצג יהודים אמריקאים שבבעלותם מגרש המיועד לבנייה למגורים בגן יבנה. עורך הדין יחד עם מתווך נוסף הציעו לו עסקה, שבמסגרתה הוא – המתווך - יסייע להם להציל את הקרקע מידי האפוטרופוס הכללי שהתכוון לממש אותה בשל היעדר בעלות לכאורה, ובהמשך, לאחר שתירשם על שם היורשים כחוק, תינתן לו הזכות לרכוש אותה.

באותה העת שוויה של הקרקע הוערך בכ-12 מיליון שקל והסכום שסוכם עליו עמד על 2.7 מיליון דולר. הקרקע המדוברת משתרעת על שטח של 5.5 דונם בגן יבנה. לאחר שנרכשה על ידי היהודי האמריקאי ב-1936 איש לא טיפל בה, וכאמור היא הגיעה לטיפולו של האפוטרופוס הכללי. כיום הקרקע זמינה לבנייה צמודת קרקע של 14 דירות ושוויה נאמד בכ-22 מיליון שקל.

כחלק מהמאמצים למנוע את מימוש הקרקע על ידי האפוטרופוס, שילם המתווך לרשות המסים סכום של כ-530 אלף שקל, ונקבע לגביו כי במידה והעסקה לא תמומש כספים אלה יוחזרו אליו עם תשלומי ריבית והצמדה. אלא שככל שחלף הזמן התברר כי עורכי הדין עימם חתם על ההסכם לא ייצגו את כלל הרוכשים, ומאחר שלא ניתן למכור כל חלקה בנפרד השורה התחתונה היא שלא ניתן לקיים את העסקה.

לטענת המתווך (התובע), התכחשותם לעסקה לא חוקית, היות שכבר ב-2014 הושג הסכם מחייב בינו לבין היורשים אשר נחתם על ידי עו"ד בא כוחם, ואין לקבל את טענות הנתבעים לפיהן עורך הדין לא ייצג את כולם. לטענתו, הערכת הקרקע מחדש, ששיקפה לה שווי של 22 מיליון שקל (לעומת כ-12 מיליון שקל קודם לכן), גרמה להם לרצות לסגת מהעסקה.

מנגד, הנתבעים טענו כי לא הוצג כל הסכם מחייב, וכי ההתחייבות משנת 2014 פקעה וכי ממילא היה מדובר בהתחייבות חד צדדית ולא הסכם מכר מחייב. "התובע לא צירף את 'ההסכם' מושא תביעתו לתצהירו, ולא עמד מאחוריו", נכתב בטענות הנתבעים. בהמשך הם טענו כי עורך הדין עמו יצר המתווך קשר לא הוסמך לייצג את כל היורשים ולמכור בשמם את המקרקעין, וכי פעל בניגוד עניינים.

השופט עוז ניר נאוי קבע כי המתווך לא הוכיח כי ניתנה לו הרשאה מטעם היורשים אלא ההיפך, היתה חסרה לו הרשאה כזו, וכי גם לעו"ד שייצג את היורשים לא היתה הרשאה מספקת. בהחלטתו נכתב: "מתקבלת תמונה מצערת שלפיה הנתבעים כלל לא נתנו את הסכמתם לעסקה הנטענת וכלל לא היו מעורבים בהליך. גרסת התובע בדבר הצידוק 'המוסרי' וחוסר תום ליבם של נתבעים אשר ביקשו ליהנות מכספו של התובע רק כדי להציל את הנכס, ולבטל את העסקה בחוסר תום לב מטעמי כדאיות, קורסת תחת עצמה".

עו"ד אלינור שטרק, שותפה במחלקת הליטיגציה במשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות' | צילום: אייל טואג

עוד נכתב כי הגרסה המתקבלת על הדעת היא זו של הנתבעים (היורשים), לפיה, כפי שהעיד אחד מהם, עורך הדין והתובע עשו עסקים מאחורי גבו והוא כלל לא ידע על העסקה הנטענת בזמן אמת. את הנתבעים בעלי הקרקע ייצגה עו"ד אלינור שטרק, שותפה במחלקת הליטיגציה במשרד ארדינסט, בן נתן, טולידאנו ושות'.