דין תורה בדמי מזונות: האבות שוב ייפגעו

ביולי 2017 בית המשפט העליון תיקן את העוול ארוך השנים, בגינו הוטל בעיקר על אבות לשאת בדמי המזונות של ילדיהם. במשך שנים עמדו אבות לילדים תחת עומס כבד של תשלום דמי מזונות. בין אם הילדים גדלו גם בבית האב ובין אם לאו, הם נאלצו לשלם דמי מזונות לידי האם וגם לשאת בדמי מזונות עבור הילדים בביתם.

בית המשפט העליון כמעט שם לכך סוף כאשר קבע כי לגבי ילדים בני 15-6 שני ההורים יהיו אחראים על מזונותיהם, בהתחשב בזמני השהות, ברכוש ההורים ובשכרם.

מאז פוסקים בתי המשפט לענייני משפחה בהתאם להלכה זו, דמי מזונות שוויוניים יותר. דא עקא, בתי הדין הרבניים מסרבים לפסוק בהתאם להלכת העליון ועל כן יש נשים אשר פונות בתביעת מזונות לבתי הדין הרבניים, שם הן מקבלות דמי מזונות גבוהים יותר מאשר בבתי המשפט לענייני משפחה.

בתי הדין הרבניים פוסקים לפי דין תורה. הם קובעים כי "תפיסות של צדק ושוויון, לא היו מעולם ולא יהיו לעולם פרמטר לקביעת הלכה..." לכך נוסיף כי כלל יסוד בפסיקת בתי הדין הרבניים, שבית הדין אינו רשאי לאמץ פסיקה של דיין אחר כשהוא סבור שאין האמת כמותו.

סעיף 3 לחוק בתי דין רבניים היווה נקודת מחלוקת בין פרשני בתי המשפט בנוגע לסמכות בתי הדין הרבניים לדון בתיקי מזונות ילדים. ההלכה האחרונה שיצאה מבית המשפט העליון קבעה בעיקר כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון במזונות קטינים שנכרכו לתביעת גירושים וכי הסמכות לדון במזונות קטינים נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה.

במסגרת "כיפופי הידיים" בין הערכאות וכמנהג התקופה, הוגשה לאחרונה הצעת חוק שתכליתה לאפשר לבית הדין הרבני לפסוק בעניין מזונות ילדים.

במידה שהצעת החוק תתקבל, שוב ייפגעו אבות ויאלצו לשלם סכומים לא סבירים אם תיק המזונות שלהם יתנהל בבית הדין הרבני. מה שעלול להתרחש הוא, שהילדים יגדלו בבית עשיר אצל אמא ובבית עני אצל אבא, אשר יגדל את ילדיו ויפרנסם בביתו ובנוסף יעביר עוד סכום נכבד לאימם.

עוד עוול בלתי נסבל ייגרם מחמת האפליה שתיווצר בין מי שתיקו ידון בביהמ"ש לענייני משפחה, שם יפסקו לו מזונות שוויוניים על פי הלכת העליון לבין מי שיאלץ לשלם דמי מזונות גבוהים, שיפסוק לו בית הדין הרבני. מדובר באפליה פסולה הפוגעת בעיקרון השוויון ונוגדת כל עקרון של מוסר וצדק.

יהיו כאן ערכאה אחת של צדק וערכאה אחת של דין תורה וחוסר צדק. המצב שייווצר הוא בלתי נסבל ולא יעלה כלל על הדעת לאפשרו.

כל זה לא היה קורה אם המחוקק היה נענה לפניות בית המשפט העליון, להמלצות ועדת שיפמן שדנה והוציאה מסקנות עוד בשנת 2012 ולתחינת האבות. אך ממשלות ישראל באשר הן מסרבות לשנות את החוק הקיים, כך שלא נידרש עוד למחלוקת פוסקים או למרוץ סמכויות כדי להשיג דמי מזונות הוגנים במדינת ישראל. החוק חייב להיות ברור ושוויוני לכולם. הוא חייב לכלול התייחסות לזמני השהות של הילדים עם הוריהם, לשכר ההורים ולרכושם ובהתאם לכך יפסוק ביהמ"ש.

האבות אשר אינם משתכרים סכומים משמעותיים ובכל זאת רוצים לגדל את ילדיהם באופן שוויוני, נמצאים כעת בסכנה חמורה. עוד נמצאים בסכנה הילדים, אשר יהיו חשופים שוב לאבות אשר ייפגעו מפסיקות מפלות ויגיעו אף לפת לחם וזאת כשיוקר המחיה רק הולך וגדל.

לתפיסתנו, מדובר בדוגמא לאופן בו הכפייה הדתית עלולה לחלחל, באמצעות חקיקה זו, לחיי אזרחי ישראל. זאת, תוך ניסיון לרוקן מתוכן את הלכת ביהמ"ש העליון השוויונית בנושא מזונות ילדים. הלכת העליון היוותה נקודת מפנה בהיסטוריה של דיני המזונות ושמה את בתי המשפט ב"צד הנכון של ההיסטוריה".

עוד לתפיסתנו, כעת, חובת המחאה נגד תיקון מעין זה לחוק, מוטלת על כל האבות והאימהות שמאמינות ומאמינים בצדק ובשוויון ולא בכפייה דתית על אורח החיים החילוני, גם לעניין דמי מזונות הילדים במדינת ישראל.

יעל גיל היא מייסדת ובעלת משרד עו"ד יעל גיל העוסק בתחום דיני המשפחה והגירושין, אור פינקלשטיין היא עו"ד לענייני משפחה