דני רובס | צילום: יובל חן
דני רובס: "הייתי רוצה להיות גיבור על סופר־סחי"
הזמר והיוצר דני רובס שותה קפה של חדר מורים, היה יושב למיץ תפוזים עם דיוויד פינצ'ר, לא עומד בפני גיטרות , כרת ברית שלום עם מראהו החיצוני, לא יכול לשאת איחורים, שונא להשאיר קצוות פרומים ולמד ממתי כספי שלצ'יפס לא אומרים נו
דני רובס
- גיל: 66
- מקום מגורים: כפר קיש
- מצב משפחתי: בזוגיות עם אילאיל, אב לגל, רוני, רז, נעמה ואלון
- זמר ומלחין, הוציא מעל עשרה אלבומים, בהם "מסגרות", "פנים ושמות", "בדרך אל האושר", "משהו חדש מתחיל" ו"מקומות". מופיע ברחבי הארץ. בשבוע הבא יעלה את המופע "שירים בגוף ראשון" בזאפה פארק גני יהושע, ת"א
איפה אנחנו תופסים אותך?
"פיזית: בביתי שמול הר תבור; נפשית: מלא תקווה באופן מפתיע למרות האירועים סביב; מקצועית: בעיצומן של הכנות למופע גדול בזאפה פארק גני יהושע (9 בספטמבר) סביב שירי האלבום ‘בגוף ראשון’ (אורח רמי קליינשטיין), וסביב סינגל וקליפ חדשים לשיר ‘מקומות’, שיצאו השבוע".
איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך?
"אני ללעג ולקלס בפי משפחתי, כי הקפה הכי טעים עבורי הוא 'קפה חדר מורים' הפושט ולא סוגי הקפה המפונפנים שמסביב. משפחתי מכנה את הקפה שלי 'מיץ גרביים'. אני לוגם אותו דבר ראשון בבוקר ליד שולחן האוכל במטבח".
עם מי היית רוצה לשבת על בירה?
“באופן עקרוני אלכוהול ואני לא חברים טובים, אבל לגבי החברה הייתי שמח לשתות קנקן מיץ תפוזים עם דיוויד פינצ'ר, במאי הקולנוע הגאון. הסרטים שלו מעיפים לי את המוח. אני רוצה שבשירים שלי יהיו הרבדים וחוכמת הסיפור שיש לו”.
על מה אתה עובד עכשיו?
"המון דברים מלהיבים: ספר תווים, אלבום אקוסטי של שירים שהצטברו בשנים האחרונות ולא מצאו את מקומם באלבומים, ויש גם פרויקט סימפוני גדול שמתוכנן".
מה השריטה שלך?
"דיוק. לא יכול לסבול איחורים. ואני חייב שהדברים שלי יהיו במקום קבוע. לאו דווקא מסודר, אבל קבוע. סוג של OCD אני מניח".
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
"כשהייתי ילד, משפחתי לא יכלה להרשות לעצמה לקנות לי גיטרה. איש מקסים בשם ישראל ספיר ארגן כסף מאיזושהי קרן לגיטרה עבורי. כשהוא נתן לי אותה, הוא אמר לי: 'עכשיו אתה צריך להצדיק את זה'. מאז נצרבה בי התחושה שאני צריך להיות נדיב ורחב לב אל העולם, ושיש לי שליחות בחיים להצדיק את הטוב שניתן לי. חוץ מזה כשמתי כספי הפיק את אלבומי הראשון, הוא אמר לי 'לצ'יפס אי אפשר להגיד – נו!'. לכל דבר יש הזמן שלו לקרות".
איזה כוח על היית רוצה שיהיה לך?
"הייתי רוצה להיות 'סופר־סחי', גיבור העל שיכול לגרום לאנשים סביבו לראות מיד את כל הטוב שיש בהם ולהיפטר בנקישת אצבע מהחרדות והמחשבות שליליות".
באילו נסיבות יוצא לך לשקר?
"כשהילדים שלי שואלים אותי שאלות שמצריכות תשובה שחושפת את רוע העולם שמסביבם. אבל אלה תמיד שקרים קטנים לבנים ומבוססי מציאות. כמו תגובותיי כשמישהו שאני אוהב מגיע עם בגד או תספורת מזעזעים".
מי בעיניך האדם הכי סקסי?
"זה שמרגיש הכי נוח עם הגוף והנפש שלו. וכמובן האשה האהובה שלי. וזה לא סתם כדי להגיד. באמת".
למי אתה מתגעגע?
“לאמא שלי, לאבא שלי, לאחי יואב ולאחותי יהודיתי. כולם כבר לא כאן ועדיין הם חלק עצום ממי שאני. אפילו ביומיום”.
איפה הכי היית רוצה לגור?
"אני מאוד אוהב את המקום שאני גר בו. לא טיפוס אורבני. אם הייתי חייב לגור בעיר, הייתי בוחר בפרבר שקט של העיר שבה גרה רוב משפחתי, נס ציונה. אם הייתי חייב לגור מחוץ לישראל — מחשבה קשה בשבילי — אז כנראה זה היה לונדון. מהסיבות של חנוך לוין המפורטות בשיר של חוה אלברשטיין".
על מה אתה הכי אוהב להוציא את הכסף שלך?
"אני רחוק מאוד מלהיות איש עשיר, אבל לא אחשוב פעמיים כשאראה גיטרה עוצרת נשימה. חוץ מזה, אני אוהב להוציא את הכסף שלי על כל מה שעושה את האנשים שאני אוהב שמחים יותר".
מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"עכשיו? אחרי שבעמל רב למדתי לחיות בשלום ובהרמוניה עם מי שאני ואיך שאני נראה? לא תודה".
על מה יש לך רגשות אשם?
"אני עושה מאמץ עילאי לפתור כל דבר שמגיע למקומות המוארים פחות של החיים כמה שיותר מהר, ולא להשאיר מקומות לחרטות ולרגשות אשם אחר כך. אני מאלה שמנסים להשאיר כמה שפחות קצוות פרומים. מתנצל ומפצה מיד אם חלילה פגעתי או גרמתי עוול שלא במתכוון. יש דברים שאינם בשליטתי, כמובן, כמו רגשות האשם על הזמן שלא הספקתי לבלות עם אחי ואחותי שנפטרו צעירים כל כך".
מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?
"חינוך ילדיי לערכים ליברליים, דמוקרטיים ואוהבי אדם, ומערכות היחסים האנושיות שלי עם הסובבים אותי".
מה מפחיד אותך?
"הצטברות של רוע, טיפשות ורשלנות אנושית שמוליכה לחושך. ההיסטוריה האנושית מלאה תקופות כאלה, ונראה שבזמן האחרון התמלאנו קנאה. אבל הכי מפחיד אותי שיקרה משהו רע למישהו שקרוב ללבי".
מה עושה אותך מאושר?
"מוזיקה. תמיד, בכל מקום, בכל מצב. אין שום מצב רוח קשה ששיר מושלם לא ימשוך אותי החוצה ממנו. והילדים שלי שעושים אותי האיש הכי מאושר בעולם".
מה הכי חסר לך בחיים?
"ברמה האישית לא חסר לי דבר, אבל חסרה לי מאוד סביבה ליברלית ידידותית ואוהבת אדם בכל הוויית הקיום בישראל, שאני כל כך אוהב. שורשיי הנפשיים נטועים עמוק בנוף ובתרבות הישראליים, ואני מרגיש שמכרסמים בשורשים האלה. אבל אני מאמין באמת ובתמים שמהימים הקודרים האלה ייצא משהו טוב ומואר".
מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך?
"היכולת שלי לחוות את העולם, על המופלא והנורא שבו, בדרך אמנותית. אני שומע את כל המציאות סביבי כסימפוניה מוזיקלית מפותלת ונהדרת, ורואה את כל העולם כסדרה שלפעמים כתובה לא טוב, אבל תמיד מרתקת".
איזו תכונה אתה הכי מעריך אצל החברים שלך?
"נדיבות ואהבת אדם. וזה שהם מוכנים להיות חברים שלי".
מי האמנים שהשפיעו על יצירתך?
"ג'ון לנון, פול מקרטני, פול סיימון, סטיבי וונדר, חוה אלברשטיין, ג'ו ג'קסון, מתי כספי, ג'וני מיטשל, יוני רכטר, סשה ארגוב, נעמי שמר, שלום חנוך, צ'רלי צ'פלין, רנה מאגריט, סטיבן ספילברג, רוזה פארקס, דויד גרוסמן ויהודה עמיחי".
אם לא היית מוזיקאי מה היית עושה?
"כנראה מורה להיסטוריה. זה נושא שמפליא ומסעיר אותי והייתי רוצה להעביר את הסקרנות הזאת הלאה. אני חושב שלימוד מרתק של מה שהיה יכול להפוך את מה שיש ומה שיהיה לטובים הרבה יותר".