החיזורים אחרי שופרסל: נחשקת דווקא בתקופה בינונית

איך הפכה הקמעונאית הגדולה בארץ לנחשקת כל כך דווקא בתקופה בינונית שלה? שופרסל היא הקמעונאית היחידה במשק ללא "בעל בית", או בעל שליטה כשמדובר בחברה ציבורית. אדוארדו אלשטיין היה בעל השליטה האחרון ברשת והוא פיזר את מניות השליטה שלה בבורסה. ביוני 2018 מכרה דסק"ש שבשליטת אלשטיין 16.5% ממניות שופרסל במחיר של 21.83 שקל למניה, והפך אותה לחברה ללא גרעין שליטה.

המחיר אז היה גבוה יותר מזה שמציעים האחים אמיר היום, מה שממחיש את הדריכה במקום של הרשת מאז ואף את הנסיגה שלה, שכן שווייה היה עד לפני שבוע נמוך ביותר מ־10% מזה שבו מכר אלשטיין את המניות. אלשטיין איבד בהמשך גם את השליטה בדסק"ש וחזר לארגנטינה.

חברה ללא גרעין שליטה עוברת לדומיננטיות של המנהלים שלה. תחילה היה זה איציק אברכהן שנחשב למנכ"ל דומיננטי וחזק, שהגדיל את כוחו אחרי עזיבת אלשטיין, ונחשב אף חזק יותר מהדירקטוריון של החברה. לאחר מכן נרשם עימות בין יו"ר הדירקטוריון יקי ודמני שהיה מנכ"ל אלקטרה צריכה בעבר, לבין אברכהן שבסופו עבר אברכהן לכס היו"ר, כשתחתיו מונה אורי וטרמן למנכ"ל.

במחצית הראשונה של 2022 החלו גורמים שונים ללטוש עין לעבר שופרסל. היו אלה האחים אמיר שבמרץ 2022 הגישו הצעה לרכוש 24.9% ממניות שופרסל לפי שווי של 7.5 מיליארד שקל, 20% יותר מהשווי שהם מציעים כיום. פז עצרה את היוזמה והורידה אותם מההצעה באיום של הפרת הסכם אי תחרות. בנובמבר 22' ניסה אהרון פרנקל להשתלט והגיש הצעה למוסדיים לרכישת השליטה בחברה לפי שווי 6.6 מיליארד שקל. התנגדות של מנורה ומגדל טרפדה את העסקה. בין לבין רכש צביקה ויליגר 4.9% ממניות שופרסל שבעקבותיהן הוא מופסד, ולא הסתיר את רצונו להשתלט על החברה. הסיבוב הנוכחי החל בהצעה של ויליגר למוסדיים שהוגשה רשמית אתמול, ונמשך באלפרט והאחים אמיר.