חזון שנאת הנשים שמקדמת הממשלה מסכן את הכלכלה

שני אירועים הקשורים להדרת נשים התרחשו בימים האחרונים והסעירו את המדינה. הראשון, שעורר זעם רב ודיון ציבורי, היה ההתנהגות של גברים חרדים כלפי נשים בתחבורה הציבורית - השייכת לציבור כולו כפי שרומזת ההגדרה. השני, הוא מינויו של אלי כהן למנכ"ל הבנק הבינלאומי במקום סמדר ברבר־צדיק שהפך למסמר האחרון בארון הקבורה של נוכחות נשית בהנהלות של חברות במדד ת"א 35.

הנתון הזה מתקשר לנתון משמעותי אחר: באף אחד ממשרדי הממשלה אין מנכ"לית אישה. זאת, לעומת המצב בממשלת השינוי שהתאפיינה בנוכחות נשית משמעותית בשדרה הניהולית שלה. בדו"ח השנתי על מדד המגדר העולמי של ה־OECD שראה אור בחודש שעבר, מסבירים כלכלני הארגון כי "אפלייה במוסדות חברתיים היא לב ליבו של אי־השוויון שעמו מתמודדות נשים ברחבי העולם", ומדגישים כי "השגת שוויון בין המינים דורשת הפיכת נורמות חברתיות מפלות לנורמות שוויוניות בין המינים".

בין "סיבות השורש" לאפלייה המגדרית על פי הדו"ח: מסגרת משפטית מפלה, נורמות חברתיות נוקשות, סטריאוטיפים ודעות קדומות, עקרון של גבריות מגבילה ועוד. והתוצאות: פערים מגדריים בלימודי מדע, חשבון והנדסה; מחסור בייצוג נשים בחיים הפוליטיים; פערים מגדריים בשכר ובתעסוקה. במילים פשוטות ניתן לסכם כי בחברה שבה נשים מתבקשות לשבת מאחור באוטובוס — יש סיכוי גבוה יותר שלא נראה אותן מנהלות חברות בורסאיות או משרדים ממשלתיים.

הדיון המוסרי־אתי סביב האפלייה הזו - שמקבלת תחת הממשלה הנוכחית ממדים חסרי תקדים - הוא חשוב בפני עצמו, אך מדובר בסוגיה כלכלית לכל דבר ועניין. התופעה הזו היא בעלת השלכות מרחיקות לכת על הצמיחה הכלכלית ארוכת הטווח של ישראל. קל וחומר עבור כלכלה עם מאפיינים כמו בישראל: מוטת שירותים ונשענת על הון אנושי וטכנולוגיה עילית. בראש ובראשונה, מתן גישה שוויונית לנשים הן לחינוך והן לבריאות, מאפשר להן לתרום בצורה יעילה יותר לשוק העבודה, מה שבתורו משפר את ההון האנושי של המדינה, ולפיכך של הפעילות הכלכלית.

כבר ב־2001 הבנק העולמי בדק ומצא כי התפוקה השולית של חינוך נשים (בנות) גבוהה יותר מזו של גברים (בנים), דבר התומך בשיפור הביצועים הכלכליים של מדינה. כמו כן, הגדלת השתתפותן של נשים בכוח העבודה עשויה להגביר את הפריון של המשק (זו הבעיה מספר אחת בישראל) על ידי ניצול חלק גדול יותר מאוכלוסייתה לפעילות כלכלית.

יתרה מזו, חינוך והשכלה של נשים תורמים לפיתוח יזמות וחדשנות דבר שתורם ליצירת תעשיות ושווקים חדשים. כאשר גיוון מגדרי בכוח העבודה גם מספק גישות ניהול שונות תוך תרומה משמעותית ליצירתיות וחדשנות - שני אלמנטים חיוניים לפיתוח סקטור ההייטק המהווה כחמישית מהתוצר, כ־54% מהיצוא, מסביר 40% מהצמיחה ומהווה כשליש מתשלומי מס ההכנסה ליחידים.

שוויון מגדרי גם תורם לצמיחה בעוד ערוץ - הרחבת הצריכה הפרטית. לפי המודלים הכלכליים נשים מועצמות מרחיבות את בסיס הצריכה תוך הרחבת השוק הקיים ויצירת שווקים חדשים. המחקרים גם מצאו קשר בין שוויון מגדרי לעוד שני יעדים מאקרו־כלכליים חיוניים: הגברת השוויון הכלכלי והפחתת העוני (הגדלת ההכנסה הפנויה). חשוב להבהיר: אי־שוויון מגדרי אינו תופעה ייחודית לישראל, שציונה כפול מהממוצע ב־OECD במדד SIGI (ראו תרשים).

אלא שלמה שמתרחש תחת ממשלת נתניהו אי אפשר לקרוא אי־שוויון מגדרי, אלא יש לקרוא במילים לא מכובסות: אימוץ של מיזוגניה - שנאת נשים - כעיקרון מנחה או כערך בפני עצמו. זוהי תופעה מסוכנת כי היא מובילה את הממשלה ליזום הדרת נשים מהמרחב הציבורי, ולכך כבר קיבלנו דוגמה ביוזמה של ח''כ עידית סילמן (ליכוד) שדרשה פיילוט לרחצה נפרדת.

המטרה בסופו של דבר היא להדיר את האישה מהמרחב הציבורי, שכן אין מניעה הלכתית ברחצה של גבר במרחב ציבורי. השתרשות של נורמות וכללים אלו מנתבים את המוסדות החברתיים, והם, כאמור, קובעים את התוצאות העגומות בשטח.

להדרת נשים מהמרחב הציבורי, התעסוקתי, החינוכי והפוליטי ישנו גם קשר הדוק לפוריות ולדמוגרפיה. פרופ' עודד גלאור (אוניברסיטת בראון), כלכלן ישראלי־אמריקאי מוביל, בדק ומצא קשר בין פוריות (מספר ילדים לרחם) לבין צמיחה כלכלית, וגם קשר הפוך - בין צמיחה כלכלית לפוריות. לפי גלאור רמת הפוריות היא פונקציה של הפער בשכר בין נשים וגברים. ככל שהשכר היחסי של נשים עולה, שיעור הפוריות יורד, שכן עלות הילודה והילדים גבוהה יותר מההתועלת הנובעת מהגדלת ההכנסה. גלאור מסיק כי מדינות עם הקצאת הון נמוכה עלולות להיתכנס ל"מלכודת תת־פיתוח" עם שיעורי פוריות גבוהים, הון נמוך ושכר יחסי נמוך לנשים, ומכאן, לצמיחה כלכלית נמוכה.

ולכן, עם כל הכבוד להפיכה המשטרית, דווקא ההתנהלות המיזוגנית של הממשלה הזו היא הדבר שהכי מסכן את המשך הצמיחה הכלכלית ארוכת הטווח של ישראל.