"אני לא יודע להפריד בין משבר למשבר"

יש קשר עמוק בין מגילת רות לבין נושא ההגירה והפליטות, שנעשה אקטואלי במיוחד בחודשים האחרונים עם המלחמה באוקראינה. בתיקון ליל שבועות של מכללת עלמא במוצאי שבת יקדיש המשורר וחוקר החברה והתרבות סמי שלום שטרית מפגש לנושא הזה בדיוק. הוא מתכנן לקרוא שתי פואמות שכתב בהפרש של 20 שנה: "ניסיון מתסכל להסתכל אל תוך תוכו של שקט" ו"ציור־קיר ללא קיר, קסידה למחמוד דרוויש": שתיהן נוגעות בטראומה, הטראומה של מלחמת לבנון שאותה חווה, וטראומת ההגירה של הוריו, כמו גם הטראומה של הפליטים הפלסטינים. כאב חובר לכאב.

סמי שלום שטרית. מחפש תיקון מתוך תחושת הכאב של ההגירה

"אני לא יודע להפריד בין משבר למשבר", אומר שלום שטרית. "דרך הפואמות האלה ניסיתי לתקן את הסביבה, לתקן את עצמי. אחרי שכתבתי את הפואמה על המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש חשבתי שאני לא צריך לכתוב יותר, שפתחתי את כל הפצעים. ביקשו ממנו לכתוב מאמר על תרגומים חדשים לשיריו, 400 מילה, ישבתי לכתוב מאמר אבל זה מה שיצא. ההתכתבות עם דרוויש עוסקת בפליטות, בהגירה, בעלייה של הוריי ממרוקו – לא הייתי אומר עלייה אלא העלאה — אני מפסיק להעמיד פנים שאני פליט כמוך, דרוויש, שאני סובל כמוך, ולא מתחמק מכך שאני המדכא שלך. אני עדיין מין חצי פליט ועדיין המדכא שלך. מונע ממך את החופש, למרות שבעצמי מתלונן על פגיעה בחופש שלי".

הפואמה הזאת תורגמה לערבית ופורסמה בכתב עת בביירות ("אותה ביירות שאני עזרתי בחורבנה", הוא אומר), שבו פרסם גם דרוויש יצירות. כלומר היצירות של השניים נפגשו על דפי כתב העת. הוא כותב בה: "כי אני בחיי מגלם את מותך, / אתה נחנק כי אני נושם, / אתה רעב כי אני אוכל, / אתה אסור כי אני מותר, / תרשום, / השלשלאות שלך הן לי כנפיים".

שלום שטרית נזכר בסיפור על סבא שלו שהיה אדם מוביל בקהילה בכפר שבו חיו, ועשה פעם מעשה טוב עבור אחד השייח’ים. הוא קיבל ממנו במתנה עבד: ילד קטן, מוסלמי, שחום עור. הסבא לא ידע מה לעשות בו, הרי לא יחזיק עבדים, ומצד שני, לא נעים להחזיר מתנה לשייח’. אז הוא גידל את הילד הזה אצלו יחד עם 13 ילדיו, בהם אביו של שלום שטרית. "אבא שלי הלך לחדר והוא הלך למסגד. הם גם חיתנו אותו עם נערה מוסלמית טובה, והוא נשאר בקהילה. היום בלתי אפשרי לדמיין דבר כזה. הסיפור מקבל עם השנים עוד רובד ועוד רובד, בכל פעם שאני שומע על גירוש אנשים".

עוד בתיקון שבועות של עלמא, שיתקיים השנה בבית אריאלה, שיחה בין רות קלדרון ומירב רוט על "ישמעאל בני, ברכני", ג'רמי פוגל על מוות בפילוסופיה, ליאור זלמנסון על עולמות וירטואליים, רותי דירקטור על אמניות נשכחות, ותהיה גם הצגת יחיד של מיטל רז "מוות קטן", מופע של רונה קינן ועוד.

בבית אביחי בירושלים התיקון יוקדש לנושא "חבילה עוברת": הרב בני לאו ועמית סגל ישוחחו על הפער שבין "בשבילי נברא העולם" לבין להיות חוליה בשרשרת; הסופרות יהודית רותם ותמר רותם, אם ובת, ידברו על העברת דורית של מסורת; פרופ' דוד אסף ידבר על ירושת מנהיגות בחסידות; ובלהה בן אליהו תדבר על יחסי הורים־ילדים בספרות העברית.