במקום הפחדה - אלטרנטיבה: על תכנית המניעה והטיפול בהתמכרויות בקרב צעירים בישראל | shutterstock
במקום הפחדה - אלטרנטיבה: על תכנית המניעה והטיפול בהתמכרויות בקרב צעירים בישראל
1 מתוך 7 ישראלים מתמודד עם התמכרות, על פי הדו"ח האחרון של המרכז הישראלי להתמכרויות (ICA). לקראת יום המודעות להתמכרויות שייערך ב-30.5 שוחחנו עם פרופ' ענת שושני מבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רייכמן, ומובילת תכנית המניעה המשותפת למרכז הישראלי להתמכרויות ומרכז מיטיב באוניברסיטת רייכמן, על הנתונים בקרב צעירים בישראל, על התכניות האפקטיביות להתמודדות ועל הצעדים שההורים צריכים ליישם כבר מחר
הנתון הבא מצער אך אסור להתכחש אליו: מאות אלפי ישראלים הצטרפו בשנים האחרונות למעגל ההתמכרות, חמישית מהם צעירים בגילאי 18-35.
מהו המצב של בני הנוער והצעירים הישראלים אחרי הקורונה? ומהם הטיפים החשובים ביותר עבור הורים ישראלים בכל הנוגע למניעת תופעה של התמכרות לחומרים ולמסכים?
שוחחנו עם פרופ' ענת שושני, מבית הספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה, אוניברסיטת רייכמן, ומובילת תכנית המניעה המשותפת למרכז הישראלי להתמכרויות ומרכז מיטיב באוניברסיטת רייכמן, כדי להבין את המגמות, הצרכים וההחלטות שמאחורי התכנית של המרכז למניעה וטיפול בקרב צעירים בישראל.
מרכז הישראלי להתמכרויות הוא מרכז חדשנות לאומי לטיפול ומניעת התמכרויות, אשר הוקם לפני כ-5 שנים מתוך מטרה להוביל שינוי בתחום ולסייע במימוש תכניות חדשניות ומבוססות מחקר לטיפול ומניעה בהתמכרויות.
המצב הנפשי ונתוני ההתמכרות בקרב צעירים בעולם נמצאים בהתדרדרות יותר מעשור
כאשר מביטים על ילדים ובני נוער בעולם, ניתן לראות החל מ-2011 התדרדרות גדולה במצב הנפשי בשני היבטים: תסמינים פסיכיאטריים כמו דיכאון וחרדה, ומגמות עלייה של התמכרויות, בעיקר דיגיטליות.
"כאשר מנסים לשאול מה קרה ב-2011, אחת הסברות היא שבשנה זו הטלפונים החכמים הגיעו לידיים של הילדים, ואיתם הגיעה המדיה החברתית לכיס שלהם", אומרת פרופ' שושני. "בנוסף, הוסיפו את כפתור הלייק לרשתות, מה שמהווה מכשיר שהעניק עוצמה אדירה לילדים ומתבגרים, אך גם כוח שלילי. הרשתות הציבו את הילדים על הבמה והסביבה כל הזמן נותנת להם חיזוקים חיוביים כמו לייק או עוקבים, או עונשים שמתבטאים בהתעלמות או בתגובות לא נעימות".
בשלב זה, מספרת פרופ' שושני, "החלה התדרדרות גדולה מאוד במצב הנפשי של ילדים ובני נוער במדינות מערביות. מחקרי אורך מראים כי לא נראה שינוי תהומי שכזה מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת, מלבד במצבי מלחמה".
ברמה המקומית, אומרת פרופ' שושני, "אני עורכת מחקרים על ילדים החל מ-2001 ונכון ליום, רמת החרדה והדיכאון גבוהה יותר מתקופת האינתיפאדה השניה ומהקורונה. מגמת העלייה במצוקה הנפשית שהתרחשה במהלך תקופת הקורונה המשיכה גם אחריה, למרבה הצער".
"בנוסף להיבטים כמו חרדה ודיכאון, ישנה עלייה בהתמכרויות דיגיטאליות על סוגיהן השונים", אומרת פרופ' שושני. "על פי הנתונים העדכניים על שימוש במסכים, ילדים נמצאים 7-8 שעות ביום מול מסכים. ילדי בי"ס יסודי מבלים קצת יותר מחצי שעה מתוך הזמן הזה בלימודים, אך כל שאר הזמן מושקע במשחקי וידאו, אינטרנט ורשתות חברתיות. בחטיבות הביניים הזמן הממוצע עומד על יותר מ-8 שעות ובתיכון כבר מגיע כמעט ל-9 שעות ביום. מדובר בנתון גבוה יותר משל בני נוער בארה"ב ונתון שמתקרב לרמות השימוש במסכים במדינות מזרח אסיה". בנוסף, צריכת הפורנוגרפיה מגיעה לרמות גבוהות של קרוב ל-30% שדיווחו על צריכה ברמה שבועית.
לזמן המסכים הגבוה יש להוסיף שיעורים גבוהים של שימוש באלכוהול וקנאביס. על פי הנתונים העדכניים, 15% מתלמידי התיכון מעשנים סיגריות ו-27% צורכים אלכוהול באופן יחסית תדיר. 9% משתמשים בקנאביס בקביעות. "בנוסף, גילאי השימוש ירדו", אומרת פרופ' שושני. "אם בעבר התחילו לעשן סיגריות בחטיבה, היום העישון הראשון מתחיל בבית הספר היסודי. שימוש באלכוהול מתחיל בחטיבה. בני הנוער של היום חשופים יותר, מתבגרים יותר מהר ומתחילים מוקדם יותר".
איך עוצרים את המגמה? במרכז הישראלי להתמכרויות בחנו את מידת ההצלחה של תכניות שונות מהעולם
כאשר מביטים על הנתונים ועל מגמת העלייה של התקופה האחרונה, "אי אפשר שלא להיות מודאגים", אומרת פרופ' שושני. "כאשר המרכז הישראלי להתמכרויות הוקם, התחלנו לנסות להבין איך עוצרים את המגמות, לבחון מה עשו במקומות שונים בעולם, וחשוב מכך - מה הצליח בעולם על פי המחקרים", אומרת פרופ' שושני. "אחד ההיבטים המעניינים הוא שפורסמו מעט מאוד מחקרים על התמכרויות התנהגותיות ולמסכים. התכנית של המרכז הישראלי להתמכרויות ומרכז מיטיב היא חלק מקומץ של תכניות מבוססות מחקר שקיימות היום בעולם למניעת התמכרויות דיגיטליות והתנהגותיות, ולא רק למניעת שימוש בחומרים".
בכל הנוגע לדרך המקובלת בה התמודדו 'המבוגרים' עם הנושא בעבר, "אחת מהשיטות הנפוצות ביותר היתה פשוט לא לדבר על זה", אומרת פרופ' שושני. "יש רבים שמאמינים עד היום שעדיף לא לדבר על שימוש בחומרים, כי אם מדברים על כך הדבר נותן לגיטימציה לשימוש. ההנחה הזו לא בוססה במחקר, ולכן כנראה השאלה החשובה ביותר היא מה אומרים לילדים ובני הנוער ולא האם מדברים. בנוסף, אנשים רבים לא יודעים מה להגיד ואיך להגיב בצורה שתעזור".
התכניות אשר ייושמו בעבר כללו תכניות של הפחדה על ההשלכות של שימוש בחומרים והתמכרויות, תכניות מבוססות אינפורמציה, תכניות רגשיות שפנו לחיזוק דימוי עצמי ומודעות, תכניות מוסריות ותכניות של חשיפה למכורים. "הבעיה עם התוכניות הללו", אומרת פרופ' שושני, "היא שרובן לא הראו יעילות גבוהה. חלקן הראו יעילות שואפת לאפס, וחלקן יעילות נמוכה מאוד. בנוסף למדנו מהתוכניות בעולם, שאם אנשים משמעותיים לילדים, כמו הורים ומורים, מנהלים את השיח לגבי התמכרויות והתנהגויות סיכון המהלך יעיל יותר".
התכניות היעילות ביותר - תכניות אינטגרטיביות הבונות אלטרנטיבה
על פי הסקירה המקיפה שביצע המרכז הישראלי להתמכרויות, התגלה כי התכניות היעילות בעולם הן תוכניות אינטגרטיביות, המתמקדות גם בקידום רווחה נפשית וגם במניעת התמכרויות, כך שדרך העיסוק בבריאות ורווחה נפשית בונים אלטרנטיבות בריאות בחיי היום יום להתמכרויות ההתנהגותיות ולשימוש בחומרים.
"אם לוקחים לילד את המסך, את האלכוהול, או את הסיגריות", אומרת פרופ' שושני, "הוא משתעמם, או שהוא לחוץ, או שהוא חווה כאב, או שהוא מרגיש פחות מקובל או זורם או בטוח בעצמו. לכן, חייבים להציע לו ולבנות איתו התנהגויות אלטרנטיביות, על מנת שהוא לא יזדקק לאותם גירויים ממכרים כדי לפתור את הבעיות ולהרגיש יותר יותר".
לכן, התכנית שגיבשנו, שמבוססת על פסיכולוגיה חיובית, מתמקדת בגורמי עמידות כמו בריאות נפשית ורווחה נפשית, חוזקות, משמעות, קידום מערכות יחסים חיוביות, כלים להתמודדות עם לחץ חברתי ועוד – כל זאת לצד מידע ומחקר עדכני גם ביחס להתמכרויות וגם ביחס לרווחה נפשית ואושר. "מעבר לכך, חשוב להעביר את הנתונים והמסר בצורה אלגנטית", אומרת פרופ' שושני. "אי אפשר לדבוק במסר מרתיע בלבד. אם רוצים לדבר על פורנוגרפיה, צריך לנהל על כך דיאלוג בגובה העיניים עם בני הנוער. אפשר לדבר על אהבה ויחסים, יחסים מעוותים לעומת יחסים מכבדים. לדבר על המיניות שהנערה שואפים אליה ובהקשר זה גם לדבר על פורנוגרפיה,על המוטיבציות לצרוך אותה וגם על הסכנות הכרוכות בה. בצורה שכזו, הילד לא נשאר רק עם הפחד או עם תחושה שהמבוגרים לא מבינים אותו, אלא מנהל שיח אותנטי על הרווחים והמחירים בכל התנהגות ממכרת, ויכול לבחור לבסוף בחירה שתומכת ברווחה הנפשית שלו".
ההצלחה האיסלנדית – מה עשו באיסלנד למיגור התופעה, ואיך עושים את זה אחרת בישראל?
אחת התכניות המפורסמות והמוצלחות בעולם למניעת התמכרויות, יושמה באיסלנד של שנות ה-90 של המאה הקודמת. "הביטחון ברחובות הגיע לרמה נמוכה מאוד, בעקבות שיעור גבוה של בני נוער שתויים ומשתמשים בחומרים אסורים", מספרת פרופ' שושני.
כחלק מגיבוש התכנית הלאומית להתמודדות עם המצב, "ניסו להבין מה ההבדל בין בני נוער משתמשים ללא-משתמשים, וגילו שבקרב לא-משתמשים הייתה מעורבות הורית גבוהה ופיקוח של ההורים, חיים מלאים בעיסוקים ועשירים בתחומי עניין וחוגים ופחות לגיטימציה לשימוש בבית". הצעדים שננקטו באיסלנד היו בין היתר הגדלת גיל המינימום לרכישת אלכוהול והנהגת עוצר בשעות הלילה, לצד הכשרת ההורים לפיקוח על הזמן עם הילדים וחיזוק הקשר הרגשי לטובת התמודדות עם הבעיות. בנוסף, המדינה סיפקה סבסוד של חוגים כמו ספורט ומוזיקה בשעות אחר הצהריים. "החליטו להשקיע את הכסף באלטרנטיבות, בבריאות של הילדים ולא בהפחדות, וזה הוריד משמעותית את היקף השימוש", אומרת פרופ' שושני.
עם זאת, באיסלנד לא הכניסו תכנים למערכת החינוך בתחומים הללו כפי שנעשה בישראל במסגרת תוכניות רגשיות וחברתיות שמוביל השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך. בנוסף, בתכנית של המרכז הישראלי להתמכרויות ומרכז מיטיב קיימים תכנים המועברים במסגרת הכשרות למורים בשיתוף עם השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך. "הרגשנו שהצעדים הלאומיים של עוצר וסבסוד חוגים, הם לא מספיקים. ילדים בישראל הולכים להרבה חוגים וההורים מבלים זמן רב יחסית עם הילדים בהשוואה למדינות אחרות בעולם. הבנו שהחינוך המניעתי צריך להיות חלק מחיי היום-יום בשיח עם תלמידים, בשיח מול המורים וההורים, ולהתמקד בכל סוגי ההתמכרויות. כחלק מהתכנית פסיכולוגים מנחים גם מחנכי כיתות וגם הורים ומכשירים אותם ליישם היבטים של פסיכולוגיה חיובית, קידום רווחה נפשית ומניעת התמכרויות בחיי היום יום", מספרת פרופ' שושני.
מה אפשר לעשות בבית?
כמו בכל דבר בחיים, אומרת פרופ' שושני, "החינוך למניעת התמכרויות צריך להתחיל מוקדם, כדי שנוכל לקטוף את הפירות בגיל ההתבגרות. חשוב להבין שגם כשהמתבגרים נמצאים בשלב שהם מעט מתרחקים ומרוכזים בעצמם, ונראה לנו שזה לא מעניין אותם, המצפן הפנימי נמצא שם והתעצב במשך שנים ארוכות. מגיל צעיר צריך לדבר על ויסות, חיים בריאים ומודעות לסוג החיים שהם רוצים לחיות".
בנוסף, על ההורים להבין שהשיח צריך להיות אינטגרטיבי על חיים בריאים ולא בריאים. "לא רק סמים ואלכוהול, אלא רווחה נפשית, איך אני מנהל את החיים שלי ביום-יום, מה חשוב לי, אם אני מרגיש עצב , איך להתמודד איתו, ומה יכול לחזק אותי", מפרטת פרופ' שושני.
היבט שלישי חשוב הוא שאי אפשר להסתפק בהוראה 'לרדת מהמסך', "חייבים לתת לילדים אלטרנטיבה. הרי המסך באמת מרתק ומלהיב, וכל החיים החברתיים מתנהלים שם", אומרת פרופ' שושני. "לכן, על ההורה לגבש לאורך השנים עם הילד תחומי עניין שמלהיבים אותו, להציע אלטרנטיבות מעניינות, לטפח מפגשים פנים מול פנים עם חברים, למצוא חוגים שילהיבו את הילד, ולהשקיע בחוויות משפחתיות. כדאי לבנות לו"ז לסוף השבוע ולשעות אחה"צ".
"הילדים שלכם ייקחו את הלגימה הראשונה. חשוב להתכונן ולהכין אותם לכך, כדי למזער נזקים"
חלק חשוב נוסף בכלים של ההורים בהתמודדות היא ההכנה לשיח פתוח עם הילדים בנושא. "ילדים רבים ייקחו את הלגימה הראשונה", אומרת פרופ' שושני. "חלק חשוב בשיח הוא להכין אותם לזה, ולמזער נזקים. צריך לשתף אותם מה מסוכן, מה הקווים האדומים, מתי שימוש הופך למסוכן. לכל הורה יש את הקווים האדומים שלו שינחו את גבולות השיח הזה, אך בכל מקרה יש לשמור על עקביות ולדבר על זה מהתחלה. הרי מסכים כוללים גם אלמנטים חיוביים. הצורך הוא להגדיר מתי זה מתחיל להיות מסוכן ולא בריא".
לבסוף, אומרת פרופ' שושני, "אסור לפחד לעשות איתור וסינון, כדי להבין איפה הילדים נמצאים ברצף שנע בין שימוש, לשימוש יתר ולהתמכרות. כשילדים מצויים במצבים של שימוש לרעה והתמכרויות, שמסכים או חומרים כבר מנהלים את חייהם ופוגעים באופן משמעותי בתפקוד שלהם, אז כדאי ללכת לטיפול".
לדברי פרופ' שושני, "יש מחסור חמור במטפלים בהתמכרויות באופן כללי, ובמיוחד בקרב בני נוער. המרכז הישראלי להתמכרויות מיישם פרוטוקולים מבוססים מהעולם להכשרת גורמים מקצועיים כמו מטפלים ברשויות, צוותים רפואיים בקופות החולים, פסיכולוגים ועוד, על מנת להעניק כלים להתמודדות עם התמכרויות לסוגיהן השונים".
בשורה התחתונה, הדבר החשוב ביותר שאפשר לעשות עבור הילדים, אומרת פרופ' שושני, "הוא לעודד אותם לנהל יחסים פנים מול פנים עם חברים ולגוון את פעילות שעות אחר הצהריים. בני נוער מספרים לנו שחסר להם שיחות מעמיקות ואותנטיות עם חברים. לכן, לא מספיק לשלוח אותם לפעילות, אלא גם לחזק את האישיות שלהם והיכולות הרגשיות שלהם, לעזור להם להיות אנשים שנהנים משיח רגשי ואינטימיות, שיודעים לנהל את הרגשות שלהם, ולבחור בחוכמה את ההתנהגויות שלהם. שיח רגשי-חברתי מוקדם ימתן את העלייה בשימוש בחומרים והתנהגויות סיכון בחטיבת הביניים ובתיכון. כך נגדל ילדים אחראיים, מודעים ובוגרים, הבוחרים ומתעדפים יחסים על פני חומרים ומסכים, התמודדות במקום בריחה, ובריאות ואושר במקום התמכרות".
לתרומה ל-ICA לטובת הקמת מרפאה לטיפול בבני נוער לחצו כאן>>