דנה מודן: "אם לא אעשה מה שאני רוצה אז מה הטעם?"

דנה מודן (52)

• מצב משפחתי: נשואה + 1
• מגורים: תל אביב
• תסריטאית הסדרות "אבידות ומציאות", "אהבה זה כואב", "אננדה", "ככה זה", על השלוש האחרונות זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה. הערב ישודר בכאן 11 הפרק האחרון של הסדרה "אבירם כץ" שכתבה, בבימוי איתן צור

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בבית על הספה, ביום חופש מבורך אחרי חודשים ארוכים של עבודה מסביב לשעון. מנוחה אחרי עבודה קשה זה בטופ פייב של התחושות הטובות. אני מאפשרת לעצמי עוד שבוע חופש ומתחילה בפרויקט הבא".

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

"אספרסו כפול בלי חלב, בלי סוכר, בכל מקום ובכל שעה, עד שנהיה חמש איפשהו בעולם וסביר לעבור ליין".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה?

"עם הסופרת האהובה עליי בעולם נטליה גינצבורג. אם היא היתה חיה, הייתי עושה כל מה שאני יכולה כדי שזה יקרה, ואני מאמינה שהייתי מצליחה".

על מה את עובדת עכשיו?

"על הסרט של אחותי רותו ושלי 'הנכס'. הוא מבוסס על ספר הקומיקס שלה 'הנכס' אבל הוא לא יהיה סרט אנימציה. בימים אלה אנחנו סוגרות את הליהוק. הצילומים יתחילו באפריל, אני הולכת פעם ראשונה לביים ואני מאוד מתרגשת".

מה השריטה שלך?

"אני אובססיבית לפרטים. עכשיו, עם הסדרה ‘אבירם כץ’ (כאן 11), אני רואה ברשתות שאנשים כל הזמן מנסים לחפש טעויות בפרקים. זה דבר שמאוד הפתיע אותי, זו פעם ראשונה שאני עושה סדרת בלש ולא ידעתי שצופים של הז'אנר הזה מחפשים כל הזמן איפה טעית. אבל באמת שאין חורים וטעויות בסיפור. הכל יקבל הסבר בסוף".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"קיבלתי המון עצות טובות לאורך הדרך. השתיים המובילות הן 'הכישלון הוא חלק מההצלחה' ו'תעשי מה שאת רוצה וככה לפחות בן אדם אחד ייצא מרוצה'. זו עצה מעולה ליצירה, כי אי אפשר אף פעם לדעת איך הקהל יגיב ולכן חבל לבזבז את הזמן בניסיון לקלוע לטעמו. עבודה על סדרה שואבת כל כך הרבה זמן וכוחות ששום דבר לא יכול להחזיר. אם אני לא אעשה מה שאני רוצה אז מה הטעם?".

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהרים?

"בשילוש הקדוש: אכילה, שתייה ושינה".

איזה כוח־על היית רוצה?

"טלפורטציה. קל".

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

"כשרופא השיניים שלי שואל אותי אם אני משתמשת בחוט דנטלי”.

מי בעינייך הבן אדם הכי סקסי?

"למרבה המזל בעלי, אחרת זה היה מאוד מתסכל. לפעמים, כשאנחנו הולכים לסופר ביחד, אני קולטת בזווית העין במרחק בחור חתיך, לבי מחסיר פעימה ואני מתפלאת שגבר אחר עושה לי את זה, אבל אז אני קולטת שזה הוא".

למה את מתגעגעת?

"לתל אביב של שנות ה־70 וה־80 שהיתה בשבילי כמו חנות ממתקים, הרגשתי שאני מכירה בה את כל האנשים, היינו רק איזה 100 שרוכבים על אופניים בעיר והיו בה מלא בתי קולנוע".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"כנראה שבתל אביב, עובדה שאני פה. הפנטזיות שלי נודדות בין ניו יורק להודו".

על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?

"שכר דירה וביטוחים. חולה על זה".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"די, מספיק, מקבלת כבר הכל ושמחה בחלקי".

על מה יש לך רגשות אשם?

"רגשות אשם לא נמצאים בתפריט שלי. רגשות אשם באים למלא את הרווח שבין מה שאנחנו למה שאנחנו רוצים להיות. אם התנהגת מגעיל, רגשות אשם לא יתקנו את זה. האופציות הן או לבקש סליחה ולא להתנהג ככה יותר, או לקבל את עצמך".

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

"האהבה שלי, הילד שלי וזה שאני מתפרנסת מכתיבה. יש לי את העבודה הכי טובה בעולם והיא גורמת לי להרגיש שמצאתי דלת סתרים לחיים ביקום מקביל".

מה מפחיד אותך?

"הממשלה".

מה עושה אותך מאושרת?

"כשאני מנסה לפצח משהו בכתיבה, כשאני מסיימת לכתוב, כשמבינים מה רציתי להגיד, להסתלבט, לטייל בעולם, לשוטט בעיר עם הילד שלי, אוכל טעים, חברים, ספרים וסרטים ועוד מלא דברים. בכללי אני אישה מאושרת".

מה הכי חסר לך בחיים?

"זמן. יש לי יותר רעיונות ומקומות שאני רוצה לבקר בהם משנות חיים".

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

"הלב שלי פתוח, אני מתפעלת מהעולם וסקרנית כמו ילדה קטנה, יש לי זיכרון מעולה ועבודה קשה באה לי בקלות".

איזו תכונה את הכי מעריכה אצל חברים?

"כישרון החברות עצמו".

מי האמנים שהכי השפיעו על יצירתך?

"נטליה גינצבורג, לאה גולדברג, אלבר קאמי, סמואל בקט, פינה באוש, פרנסואה טריפו, טליה לביא, פדריקו פליני, וודי אלן ואינגמר ברגמן".

אם לא היית תסריטאית מה היית עושה? "מבקרת פנים של בתי מלון מפוארים".