הסדרה "אתחול מחדש": לא פורצת דרך, אך מבטיחה בינג' מהנה

"אתחול מחדש" היא סדרה על אנשים שיוצרים סדרת טלוויזיה, שעלתה בדיסני פלוס לפני כשבוע. בסדרה מתקבצים שחקנים לשעבר שעבדו יחד בתחילת שנות ה־2000 על סיטקום מטופש ששמו "Step Right Up". הם נפגשים כדי להעלותו מחדש, כפי שמקובל היום בתעשיית הטלוויזיה (הם בעצמם מזכירים את הסדרות הרבות שנעשה להן חידוש כמו "שולחן לחמישה", "צער גידול בנות", “שנות הקסם”).

כמקובל, הגרסה החדשה של הסדרה שבתוך הסדרה, שאותה יעלו בערוץ הולו (ממש כמו "אתחול מחדש" עצמה), לא אמורה להיות סיטקום, אלא סוג של קומדיה חדשה, שהיא מצחיקה אבל בלי פאנצ'ליינים, וגם קצת עצובה. "אתחול מחדש" (ובאנגלית "Reboot", המונח המקצועי להעלאת סדרה ישנה מחדש) מתארת את חיי השחקנים והעבודה על הסט ובחדר הכותבים במשך שמונה פרקים בני חצי שעה.

תת־הז'אנר הזה של סדרות אחורי הקלעים כולל כמה מהתוכניות האהובות בכל הזמנים, כמו "לארי סאנדרס", "רוק 30", "אפיסודז" ו"תרגיע". הקאסט ב"אתחול מחדש" כולל כמה מהשחקנים האהובים והמוכרים מעכשיו ומפעם — רייצ'ל בלום הנהדרת מ"האקסית המטורפת" היא חנה, התסריטאית שרוצה להפיח בסדרה העבשה חיים חדשים, ומבטיחה להיות אדג’ית (מילת תעשייה נדרשת). קיגן מייקל קיי ("קיי ופיל", "חברים מהקולג'"), ג'ודי גרייר ("משפחה בהפרעה", "ארצ'ר") וג'וני נוקסוויל ("ג'קאס") הם השחקנים מפעם שחוזרים להקים את הסדרה הקודמת לתחייה. פול רייזר ("משתגעים מאהבה", ובאחרונה "שיטת קומינסקי") הוא גורדון, מי שיצר את הסדרה בעבר ונקרא לדגל כעת.

יוצר "אתחול מחדש" הוא סטיבן לויטן, היוצר של "משפחה מודרנית", אחת ההצלחות הגדולות של שנות ה־2000, סדרה שנונה ומתוחכמת שזכתה לאהדת הביקורת וצברה מעריצים מושבעים, והיתה טובה בהחלט בלפחות ארבע מתוך 11 עונותיה, הישג בפני עצמו.

השילוב הזה של ז'אנר אהוב, שחקנים מצוינים ויוצר שיודע את העבודה מעורר התרגשות אבל גם חששות. רף גבוה מעורר ציפיות שטומנות בחובן אכזבות. מהסדרות שהוזכרו לעיל היא הכי מזכירה את "אפיזודס" — היא חושפת את הדינמיקה בין השחקנים, בין התסריטאים, בין היוצרים ובין בכירי האולפן ליוצרים. אין בה את ההברקות של "רוק 30" או "לארי סאנדרס", היא לא פורצת דרך.

כך, למשל, בחדר הכותבים שבתוך הסדרה פער הדורות משמש כתחבולה קומית, נוסח הקומדיה עטורת הפרסים "Hacks". הכותבים המבוגרים שבאים עם גורדון רוצים בדיחות סלפסטיקיות כמו בסיטקומים של העבר, כאלה שמבטיחים צחוק, ואין להם שום רגישות לשלל הרגישויות של היום. הצעירים מחפשים יותר תחכום וטעם טוב. המתח בין בומרים לזומרים חוזר, וברור מראש שהפערים ביניהם יצטמצמו. וזה לא הדבר הצפוי היחיד בסדרה.

"אתחול מחדש" היא לא סדרה מושלמת; היא נוטה לסנטימנטליות, לבדיחות ולסיטואציות ידועות מראש, אבל בתום צפייה בינג'ית בשמונה פרקיה, שבהם נקשרתי לדמויות ולסיפור, הצטערתי שאין עוד פרקים ושאצטרך לחכות לעונה הבאה כדי לפגוש בכולם מחדש.