אם הפיתרון לא יהיה חוקה, תהיה מלחמה

האם ישראל נמצאת בגלישה למלחמת אזרחים, בעיצומה של מהפכה או ערב קבלת חוקה? יש מי שקריאת המציאות שלו היא שהאליטות שהזיזו להן את הגבינה מסרבות לקבל את העלייה של אליטה חדשה ואת תוצאות הבחירות ויצאו למהפכה, יש מי שרואה מציאות שבה מנהיגות פופוליסטית, שנשענת על קבוצות שמתחזקות דמוגרפית ותרומתן החברתית קטנה, מנסה לחולל מהפכה משטרית ולשנות את כללי המשחק כדי לבצר את שלטונה. האם נגזר עלינו לגלוש למהפכה או מלחמת אזרחים או שיש דרך להימנע מכך?

הספרות הכלכלית מסבירה אילו אומות עברו במהלך ההיסטוריה מהפכות ומלחמות אזרחים עקובות מדם ואילו אומות הצליחו להימנע מכך. ההסבר של קרל מרקס היה שהמעבר מכל עידן היסטורי לעידן שאחריו, מפאודליזם לקפיטליזם, מקפיטליזם לסוציאליזם, חייב לעבור דרך מהפכה אלימה. ההיסטוריה ידעה את מלחמת האזרחים האנגלית, המהפכה הצרפתית, מלחמת האזרחים האמריקאית והמהפכה הרוסית. בשני ספרים חשובים, כלכלנים מובילים, נורת' (חתן פרס נובל) עם ווינגסט ווליס וראז'ן (לשעבר נגיד הבנק המרכזי של הודו) עם זינגלס, חקרו את הנושא ואיתגרו את התפיסה המרקסיסטית. הם הגיעו למסקנה שחוקה יכולה להציל אומה ממהפכה ומלחמה, או לפחות לאפשר לה לצאת ממשבר במצב יציב יותר.

הדינמיקה בין מעמד שחושב שהוא עולה למעמד שחושש שהוא שוקע יכולה לעלות על מסלול מלחמה או מהפכה. היא יכולה לפי הספרות לעלות על מסלול הסכמה חוקתית בין שתי הקבוצות. החוקה במצב כזה לא מוכתבת לאחד הצדדים על ידי הצד השני אלא מושגת באמצעות משא ומתן. התוצאה של ההסכם החוקתי מספיק טובה לשני הצדדים. הקבוצה העולה תקבל יותר אבל לא הכול. הקבוצה הנחלשת תוותר על משהו אבל לא על הכול.

הסכמה זו מעוגנת בחוקה. החוקה מגינה על זכויות שנחשבות קריטיות עבור הקבוצה הנחלשת ועבור הקבוצה המתחזקת. באופן היסטורי זכויות כאלו כוללות הזכות לחיים, לקניין, חופש התאגדות, חופש ביטוי וזכויות נאשם. הדרך הטובה ביותר לעיגון זכויות אלו הייתה באמצעות חוקה משוריינת שניתן לשנות את הזכויות המעוגנות בה רק ברוב מיוחד. עוד אמצעים לעיגון ההסכמה כוללים הפרדת רשויות, איזונים ובלמים, פיצול הפרלמנט לשני בתים, מבנה פדרלי. רכיב מרכזי בכל הסכם חוקתי הוא רשות שופטת עצמאית שתאכוף את העליונות של החוקה על החקיקה הרגילה של הפרלמנט ושתפרש את החוקה.

במקרה של ישראל הממשלה הנוכחית עשתה את כל הטעויות האפשריות שהעירו את הצד השני. שרים וחברי כנסת התראיינו, צייצו והגישו הצעות חוק כדי להראות שהקבוצות שלהם נמצאות בעלייה ומשתלטות על המדינה. כך הם העירו את כל הקבוצות הרדומות והמפולגות של האליטות הנחלשות (דמוגרפית ולא כלכלית). הקבוצות הנחלשות זיהו מיד מה קורה בגלל פעילות מהירה של מרצים למשפטים, החברה האזרחית, התקשורת, ובעזרת השוואות לפולין והונגריה.

שתי אפשרויות לפי הספרות הכלכלית הן מאבק אלים או הסכמה חוקתית. ברור לכל שאלימות היא פתרון נורא שמביא לאובדן חיים, פגיעה כלכלית וסכנה ביטחונית. במאבק אלים אין מנצחים. לא ניתן לעצור על סף התהום רק באמצעות הקפאה זמנית של יוזמות החקיקה המהפכניות, זה לא מצב יציב. צריך לבנות גשר בדמות חוקה בהסכמה רחבה. כדי להגיע להסכמה חוקתית צריך לפתח כלים חוקתיים.

אחת הסיבות לכך שהגענו למשבר היא שהכלים החוקתיים בישראל שנמצאים בפיתוח כבר 75 שנים נתקעו באמצע תהליך הפיתוח שלהם. ישראל לא כוננה חוקה עם הקמתה. היא נתקעה עם מפעל חוקי יסוד שיצא לדרך ולא הושלם. לא ברור מה המעמד של חוק יסוד. לא ברור איך עוברים מחוקי יסוד לחוקה. יש מחלוקת בשאלה האם ואיך בית המשפט יכול לפסול חוקים שעומדים בסתירה לחוקי יסוד. השלב ההכרחי הראשון הוא להשלים את פיתוח הכלים החוקתיים, באמצעות חקיקת חוק יסוד החקיקה ועיגון היקף הביקורת השיפוטית על חקיקה בחוק יסוד השפיטה.

רק לאחר מכן, כחלק מהרגע החוקתי שבעיצומו אנחנו מצויים, אפשר לגשת למשא ומתן על פרטי ההסדר החוקתי החדש. הסדר זה יעוגן בחוקי יסוד ובסופו של דבר בחוקה. הסדר זה צריך לתת לקבוצות שונות בחברה הישראלית הישגים ומחויבויות. הסדר זה לא יוכל להיות משונה על ידי קבוצה אחת או מחנה אחד שזכה ברוב קטן. זה מה שיאפשר לו להיות יציב ולגיטימי. זה מה שיאפשר לחברה הישראלית לצאת מהמשבר בלא מהפכה או מלחמת אזרחים.

פרופ' רון חריס, מחזיק הקתדרה ע"ש קלמן לובובסקי למשפט והיסטוריה ודיקאן הפקולטה למשפטים לשעבר באוניברסיטת תל אביב