פוליטיזציה וחנופה לשר המשפטים: מאחורי חוק השידורים החדש

חוק השידורים החדש של שר התקשורת שלמה קרעי כולל שורת מהלכים מסוכנים: הוא מאפשר לפוליטיקאים השפעה משמעותית על התוצאות הכספיות של גופי השידור, פוגע בהגנות על הצרכנים, ממוטט את ההפרדה שבין חברות החדשות לחלקים המסחריים בערוצי הטלוויזיה ופותח את הדלת לפייק ניוז בתפוצה ארצית. מאידך, החוק גם מוביל מהלכים להכנסת עולם השידורים לעידן האינטרנט. "כלכליסט" מגיש: כל מה שמסתתר בתזכיר חוק השידורים המלא שפורסם.

החוק של קרעי, אם יעבור, נותן לדרג הפוליטי כוח רב בהשפעה על הכנסות ערוצי השידור. בשילוב מיטוט החומות שבין תאגיד החדשות להנהלה המסחרית – עלול להיווצר תקדים מסוכן. ההתערבות המשמעותית ביותר של הדרג הפוליטי בחוק היא הרכב המועצה שתפקח על השידורים בישראל, בגוף החדש שיוקם ויחליף את הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין. הגוף החדש יהיה כפוף למשרד התקשורת, ועל פניו יתנהל בצורה עצמאית. במועצה יהיו תשעה חברים: שלושה עובדי מדינה, אחד בהמלצת שר המשפטים, אחד בהמלצת שר החינוך ואחד בהמלצת שר התקשורת. שני נציגי ציבור שימונו ישירות על ידי שר התקשורת ושלושה חברים נוספים ימונו על ידי ועדת איתור, כמו גם יושב ראש הגוף. הרכב המועצה החדשה עלול להיות מושפע מאוד מהדרג הפוליטי – האחראי למינויים. כמו כן, יכולות הפיקוח של הגוף החדש יהיו מצומצמות בהרבה מהיכולת של המועצות כיום – גם בהגנה על הצרכנים וגם בפיקוח על התכנים המשודרים.

דוגמה למעורבות הפוליטית לפי החוק החדש של קרעי היא היכולת של שר המשפטים להפחית קנסות שיוטלו על גופים המפרים את התנאים שלהם הם כפופים. ללא ההפחתה, הקנסות יעמדו על כ־1% מהכנסות הגוף, כאשר במידה שגוף תקשורת יבצע את אותה הפרה כמה פעמים, יהיה ניתן להגדיל את הסכום. עם זאת, שר המשפטים יוכל לצמצם את הקנס המוטל על גוף התקשורת. כלומר שר בממשלה, המסוקר על ידי ערוצי החדשות, יוכל להחליט על צמצום קנס עבור אותם ערוצים. החשש הוא יצירת מצב שערוצים התומכים בשלטון יקבלו קנסות מופחתים על הפרות.

כמו כן, החוק של קרעי כולל חיוב של ספקיות התוכן להקצות אפיקים רציפים לכל ערוצי החדשות. כלומר, כיום מועצת הרשות השנייה קובעת באילו אפיקים ישדרו HOT או yes את ערוצי הברודקאסט (התאגיד, קשת 12 ורשת 13). החוק החדש של קרעי מוציא את האחריות על קביעת האפיקים מהרשות השנייה, שתפורק, אך מחייב לשים את כל ערוצי החדשות ברצף. כך, למשל, ספקית התוכן תוכל לשבץ את כל ערוצי החדשות בין אפיק 20 ל־25 בשלט. כמו כן, החוק החדש יאסור על כפתורים ייעודיים בשלט לערוצים מסוימים. כלומר ייאסר כפתור שלחיצה עליו תוביל ישירות לערוץ 12 או 13, כפי שקיים בחלק מהשלטים כיום. שני חוקים אלה מהווים התערבות בוטה של הממשלה בהחלטות ספקיות התוכן ואף מסייעים לערוץ 14 שאינו נהנה מכפתור ייעודי.

חשש משמעותי נוסף שעולה מהתוכנית של קרעי לשוק השידורים הוא טשטוש ההפרדה שבין מחלקות מסחריות בגופי השידור ותאגידי החדשות, כמו גם הפגיעה בהגנות הצרכניות של המועצות הקיימות. כיום, כל ערוץ מסחרי המשדר חדשות מחויב שחברת החדשות תהיה נפרדת מההנהלה המסחרית של הערוץ במטרה לייצר הבחנה בין שידורי החדשות לבין הפעילות המסחרית של אותו גוף. ביטול המבנה הארגוני הזה יאפשר מצב שבו עיתונאים יהיו כפופים להנהלה מסחרית וייתכן שזו אף תוכל להשפיע על תוכני החדשות המשודרים.

במילים אחרות, ייתכן שיופעל לחץ על כתב כלשהו לפעול לטובת הממשלה – במידה שתהיה תלות של גוף התקשורת בהחלטות הנוגעות אליו מצד הדרג הפוליטי. כך, למשל, מי יכול להבטיח שגוף חדשות המסקר את שר המשפטים לא יימנע מלבקר אותו שכן הוא יכול להפחית את הקנסות שיוטלו עליו?

לא רק מיטוט ההבחנה בין החדשות לבין המחלקות המסחריות בסכנה, אלא גם המגבלות המגנות על צרכני הטלוויזיה. לפי החוק של קרעי לא יהיו יותר הגנות על הצרכנים, בהן הגבלת משך הפרסומות בערוצים המסחריים והחובה לספק חבילות בסיס מוזלות לצרכנים.

על רקע חוק השידורים הרחב של קרעי, בשבוע שעבר הוגשה על ידי 13 חברי כנסת מהליכוד הצעת חוק חדשה שתאפשר הגבלה או ביטול של רישיון לשידורי חדשות רק באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ולא לפי החלטה בלעדית של דרגי המקצוע. החשש שעולה הוא שגופים התומכים בממשלה – ובוועדה שבה לקואליציה יש רוב — יוכלו לבצע הפרות חוזרות במסגרת שידורי הטלוויזיה שלהם, אך להמשיך לשדר בצורה חופשית.

אחד הכישלונות המרכזיים של משרד התקשורת בעשור האחרון היה התאמת עולם שידורי הטלוויזיה לעידן האינטרנט. חוק התקשורת הקיים יוצר הבחנה ברורה בין ספקיות תכנים המשדרות על גבי הלוויין (yes) והכבלים (HOT), לספקיות התכנים המשדרות על גבי רשת האינטרנט (סלקום TV, פרטנר TV, נטפליקס ודיסני+).

למשל, על HOT ו־yes להעביר חלק מהכנסותיהן, שהסתכמו בכ־400 מיליון שקל בשנה, להשקעה בהפקות מקור ישראליות. נכון להיום, החברות המפעילות שידורים על גבי האינטרנט פטורות מחובה זו, אף שכבר כיום יש יותר צופים בתכנים על גבי רשת האינטרנט מאשר בכבלים ובלוויין. כמו כן, בשנים האחרונות גם HOT ו־yes החלו להעביר מנויים לשידורים על גבי רשת האינטרנט: גם בשל הרגולציה המקלה וגם כי אספקת השידורים באמצעות האינטרנט זולה יותר עבור החברות.

משרד התקשורת הכיר בעיוותים שהחוק הנוכחי יוצר וניסה לתקן אותם כמה פעמים, אך ללא ההצלחה. בין היתר, הוקמו ארבע ועדות ציבוריות שעסקו בנושא מאז שנת 2012, אך ההמלצות של אף אחת מהן לא גובשה לחקיקה. הניסיון האחרון היה תחת שר התקשורת הקודם יועז הנדל, שאימץ את המלצות ועדת פולקמן והגיש תזכיר חוק באוגוסט של שנה שעברה. לאחר פירוק הממשלה, החוק לא קודם.

אחד העיוותים המרכזיים בחוק התקשורת הנוכחי הוא קיומן של שתי ועדות המפקחות על שוק השידורים: הרשות השנייה המפקחת על הערוצים המסחריים ומועצת הכבלים והלוויין המפקחת על ספקיות התוכן (HOT ו־yes). ההבחנה בין ספקיות התוכן ופלטפורמות השידורים בשנים האחרונות נשחקה – עם כניסת שחקני הסטרימינג למשל. כך שכיום אין היגיון בשני גופים נפרדים, ואומנם החוק החדש מבטל הפרדה זו עם הקמת הגוף המאוחד החדש.

השחיקה הגדולה ביותר בין ספקיות התוכן לערוצים המסחריים היא הקמת מיזם freeTV שבשליטת קשת (25%) ו־RGE .(75%) RGE שבשליטת משפחת רקנאטי מחזיקה בערוצי ספורט 5 ובערוץ הילדים, וקשת מחזיקה בעצמה בערוץ 12. החברות ניצלו את הפירצה בחוק השידורים שאסר על גוף שידורים להחזיק גם בפלטפורמות שידורים – שכן החוק לא חל על גבי האינטרנט.

יתרון נוסף של החוק של קרעי הוא איסור בלעדיות בשידורי ספורט. ללא האיסור, תוכל RGE, למשל, המחזיקה בערוצי ספורט 5, לשדר משחקי ספורט רק עבור לקוחות freeTV – מה שיפגע בתחרות בין ספקיות התוכן ויקנה לה יתרון משמעותי.