ייצוג דמויות הנשים באוואטרים של דיסני+ פגום ביסודו - וזה מאוד לא מפתיע

שירות הסטרימינג של דיסני נכנס בשבוע שעבר לישראל אחרי ציפייה רבה ומנגיש את חלק ניכר מספריית התכנים הרחבה של ענקית המדיה (אם כי, כמה מבקרים כבר התלוננו על היעדרות חשודה של תכנים מסוימים ועל כך שהאפליקציה סובלת מבעיות טכניות שונות). וכמו בכל שירות סטרימינג מודרני, משתמש יכול ליצור פרופיל אישי ולבחור אוואטר שייצג אותו.

דיסני+ מציע 15 אוואטרים לבחירה - וכאן מתחילה הבעיה. 11 מהם - כמעט כל האוואטרים - הם דמויות של גברים/ילדים. רק 4 הם נשים. מעבר לכך שנשים מהוות מחצית מאוכלוסיית העולם וסביר להניח שגם מהצופים בדיסני+, האוואטרים של הגברים מגוונים הרבה יותר מאלה של הנשים.

מבין 11 דמויות הגברים יש לנו שלושה גיבורי על (ספיידרמן, בלאק פנתר ואיירון מן), שני גיבורי אקשן (המדנלוריאן ובאזז ליטייר), שלושה ילדים שובבים/חצופים (בארט סימפסון, סימבה ובייבי יודה), נבל-על אחד (דארת’ ויידר) ושני גיבורים אקטיביים (מיקי מאוס וג’ו מ”סול” של פיקסר). דמויות הנשים, מנגד, הרבה יותר חד-גוניות: שלוש נסיכות דיסני מצוירות (אלזה, יסמין ומואנה, אם כי אפשר להתווכח אם מואנה, בת ראש שבט, היא נסיכה, ואלזה הופכת בתחילת הסרט למלכה) ומיני מאוס, שאפשר להגדיר כ-Ms. Male Character.

המושג Ms. Male Character פותח על ידי ההוגה הפמיניסטית אניטה סרקסיאן ומתייחס לדמות נשית שלא נוצרה כדמות עצמאית אלא כגרסה נשית של דמות גברית קיימות שמוגדרת כאישה על ידי מאפיינים נשיים מסורתיים. דוגמה קלאסית היא Ms. Pac-Man, שזהה בכל דבר לפקמן המקורי, רק שיש לה סרט לשיער (אף שאין לה שיער), ליפסטיק וריסים ארוכים. בדומה, מיני מאוס היא לא דמות עצמאית, אלא מיקי מאוס בשמלה, סרט שיער וריסים ארוכים.

זו שיטה עצלנית ופטריארכלית ליצור דמות נשית בלי לעסוק באמת בפיתוח מקורי וייחודי של הדמות. אגב, מכיוון שהדמות הגברית היא ברירת המחדל, פעמים רבות היא לא צריכה מאפיינים מגדריים בכלל. פקמן נטול כל אפיון מגדרי, למיקי מאוס יש רק מכנסיים קצרים. מה שהופך אותם לגברים זה עצם העובדה שהם לא הוגדרו כנשים.

לענייננו. הדמויות הנשיות באוואטרים של דיסני+ הן כולן מצוירות, חציין פסיביות בעיקרן או חד-ממדיות. בניגוד לגברים, אין גיבורות-על, אין נבלות, אין ילדות חצופות או שובבות (מואנה מתקרבת, אבל רוב הסרט היא משחקת את הדמות הרצינית לעומת מאוי הפרוע והאימפולסיבי). וזה לא שחסרות דמויות מגוונות כאלו: ליאה (המקורית או הילדה באובי ואן קנובי), אסוקה טאנו, ריי, קפטן מארוול, מיז מארוול, ג’סיקה ג’ונס, ונדה מקסימוף, האלמנה השחורה, קרואלה דה-וויל, מאליפיסנט, אורסולה (אם כי היא בעייתית מסיבות אחרות לגמרי) ואפשר להמשיך עוד הרבה.

בקאנון העמוק של דיסני והמותגים השונים שלה יש הרבה דמויות נשיות ראויות שהיו יכולות לתפוס מקום - ודיסני גם יודעת לעשות את זה: בגרסה האמריקאית של השירות יש כנראה מבחר גדול הרבה יותר של אוואטרים, נשים וגברים.

זה נשמע כמו תלונה קטנה, ואולי היא באמת קטנה. אחרי הכל, מדובר באוואטרים בשירות סטרימינג. אבל זה לא מקרה ייחודי או יוצא דופן. ייצוגים של נשים במדיה נדחקים פעמים רבות לשוליים, משניים בחשיבותם לייצוגים של גברים. קודם דואגים לדמויות החשובות והבולטות, שמשום מה לרוב הן גברים, ואחר כך, רק כדי שיהיה קצת איזון וכל הפמניסטיות לא יתעצבנו, שמים קצת נשים - והנה, הכל בסדר.

האלמנה השחורה. לא עובדת בשביל אף אחד | צילום: MARVEL

אבל התלונה גם מתחברת ללאקונה עמוקה בדיסני בכל הקשור לייצוגים נשיים במותגים שלהם לילדים או לכל המשפחה. סרט האנימציה הראשון של דיסני עם דמות נשית שלוקחת שליטה על גורלה הגיע רק ב-1989, עם בת הים הקטנה, יותר מ-50 שנה אחרי סרט האנימציה הראשון . 38 שנים עברו בין הסרט הראשון בסדרת סטאר וורז לסרט שבמרכזו גיבורה נשית שהעלילה עוסקת בעיקר בה. מארוול הפיקה 20 סרטים על גיבורי-על לפני שנזכרה לעשות סרט על גיבורת-על. וגם עכשיו, בלו"ז הסרטים שצפויים לצאת בשנים הקרובות, מתוך 12 סרטים רק אחד מציב במרכזו גיבורות-על (2, אם מחשיבים את הפנטסטיק 4).

לדיסני יש בעיה עמוקה של ייצוג דמויות נשים במותגים שלה והאוואטרים בדיסני+ הם רק שיקוף של העניין. צריך להשקיע שם הרבה כסף ומאמץ בתיקון עומק, אבל לפחות באוואטרים זה לא קשה מדי. לפחות שם, ילדות ונערות תדענה שנשים לא חייבות להיות רק נסיכות פסיביות או שלוחה של דמות גברית.