דו"ח ה-OECD על ישראל: עצמאות מערכת המשפט חיונית למאבק בשחיתות

דו"ח ה-OECD על כלכלת ישראל בעיקר מנתח את שוק העבודה בארץ, אך גם סוקר היבטים נוספים, מותח ביקורת, מבצע השוואות בינלאומיות ואף נותן המלצות - והפעם גם מציין את חשיבותה של עצמאות מערכת המשפט.

הארגון סוקר כל מדינה שחברה בו פעם בשנתיים, הכלכלנים שכותבים את הדו"ח מקדישים זמן רב לכתיבתו, הם יושבים עם פקידי ממשלה בכירים ומגוונים: מנגיד בנק ישראל, דרך פקידי המשרדים הכלכליים ועד לשרי הממשלה. לכן, לדו"ח חשיבות רבה, שכן מצד אחד מדובר בנקודת מבט חיצונית מקצועית אובייקטיבית, ומצד שני לא מדובר ב"אורח לרגע שרואה כל פגע" אלא בכלכלנים שהקדישו זמן רב להבנת כלכלת ישראל. נזכיר כי כלכליסט פרסם לאחרונה כי נדחתה הגעת משלחת ה-OECD להשקת הדו"ח על ישראל בשל "אילוצי לו"ז".

קטר ההייטק דוהר – הקרונות מאחור

הפריון, כלומר, התוצר לשעת עבודה, בישראל עדיין נמוך ב-20% לעומת ממוצע במדינות ה-OECD, וב-30% לעומת המחצית העליונה של המדינות. כשיורדים לפרטים מגלים שבתוך ישראל יש שונות גדולה, התוצר לעובד בהייטק (12% מסך המועסקים) עומד על 40% יותר ממוצע ה-OECD והתוצר לעובד בשאר הענפים עומד על 40% פחות מהממוצע ב-OECD.

המקום ה-3 בארגון בשיעורי עוני יחסי (ופערים חברתיים)

17.3% מהישראלים חיים על פחות מחצי מההכנסה החציונית לנפש, מעלינו נמצאות רק קוסטה ריקה וארה"ב. שיעורי העוני גבוהים במיוחד אצל החרדים (36.2%) והערבים (38.9%), אך גם באוכלוסיה החילונית לבדה השיעור עומד על 15.8% - גבוה בהרבה מממוצע הארגון שעומד על 11.6% עוני בלבד באוכלוסיה כולה. עם זאת, חשוב לקחת את הנתונים בזהירות, שכן יש ביקורת אקדמית על מדידת עוני - זו תמונה כללית.

ה-OECD ממליץ: ביטול הקצבאות לישיבות והפסקת ההנחות לאברכים במעונות יום שחר אילןלכתבה המלאה

אם לא נעשה שינוי בשוק העבודה, ממשלת ישראל תיכנס לחוב

כלכלני ה-OECD מחמיאים בנימוס לישראל על כך שהחוב הציבורי ירד, ושסך הכל אנחנו מתנהלים באופן שמרני מבחינה פיסקלית, אבל הם גם אומרים – בנימוס – כי הצמיחה בישראל צפויה להאט, וההוצאות צפויות לגדול. אם לא יהיה שינוי דרמטי בשוק העבודה בישראל, החוב הציבורי יעמוד על 140% ב-2060, אם תהיה רפורמה כוללת שתביא להעלאת שיעורי תעסוקה (דרך שיפור איכות החינוך, ביטול פטורים במס, תשתיות) ולפתיחת השוק לתחרות, החוב יעלה רק לרמה של כ-70%. תרחיש הבסיס – כלומר, לפי המודלים הנוכחיים שמנחים שינויים כאלו ואחרים – הוא שנגיע לרמה של חוב של קצת יותר מ-100% בשנת 2060.

מערכת המס מעודדת עבודה, הארנונה מעוותת, ואת הפטורים צריך לבטל

שתי מחמאות משמעותיות מקבלת מערכת המס שלנו: הראשונה, שהיא מעודדת צמיחה ותעסוקה. כלומר, אנשים בעלי הכנסה בינונית ונמוכה משלמים פחות מס. ה-OECD מציין בחיוב את מערכת נקודות הזיכוי והטבות המס לשכבות החלשות. מס הצריכה (המע"מ) שיוצר פחות עיוותים הוא חלק משמעותי מהכנסות המדינה ממסים. המחמאה השנייה היא שהמע"מ בישראל יחסית אחיד.

מכאן לביקורת. הפטור ממס על קרנות השתלמות אינו יעיל ויש לבטלו, צריך לשאוף לבטל את הפטור ממע"מ על רכישות מקוונות, תיירים, אילת, ועל פירות וירקות, יש לבטל את הטבות המס הניתנות למשכירי דירות מבוקרות, וכמובן, הטבות לחברות ייצוא במסגרת חוק עידוד השקעות הון זוכה לביקורת מטעם הארגון.

ביקורת מיוחדת מקבל מס הארנונה. מעבר לביקורת כי הארנונה לא מתמרצת ראשי ערים לבנות מגורים אלא תעסוקה ומסחר, כותבים בדו"ח כי המס בישראל לא צודק כי הוא משולם לפי גודל הדירה ולא לפי ערכה - כמו שנהוג ברוב מדינות ה-OECD. הארגון מציע לעבור למודל בו הארנונה משולמת לפי ערך הנכס, ואומר כי העולם הדיגיטלי מאפשר לייצר שמאות הוגנת יותר מבעבר. בנוסף, ממליץ הארגון לבחון הורדה של הארנונה העסקית. כדאי להדגיש את הסאבטקסט: ב-OECD לא מתלהבים מרפורמת קרן הארנונה של האוצר, מעדיפים רפורמה שתשנה את הבעיות מהיסוד.

השחיתות פוגעת באזרחים והתייחסות להפיכה המשטרית

שיעור ההוצאה בישראל על הוצאות אזרחיות (ללא הוצאות ביטחון וריבית) מהנמוכים ביותר ב-OECD, אבל גם ההוצאה הנוכחית לא יעילה מספיק, והפעם הכלכלנים מתמקדים ביעילות. מבחינת כלכלני הארגון, הדרך להגביר את יעילות ההוצאה הציבורית היא להקטין את השחיתות בישראל. ישראל נתפסת כמושחתת יותר מאשר הממוצע ב-OECD. כאן גם הכניסו כלכלני הארגון התייחסות מרומזת להפיכה המשטרית וכתבו כי יש צורך חיוני ב"עצמאות שיפוטים ואיזונים משפטיים" בכדי לאפשר למערכת להילחם בשחיתות ולייצר נורמות של יושרה ציבורית. המלצה זו נחשפה לפני כחודש וחצי בכלכליסט, אז נכתב כי "עצמאות המערכת המשפטית חיונית לביצועי הכלכלה". ההמלצות הקונקרטיות של הארגון הן להגביר את הגישה למידע ציבורי, כלומר, להעמיק את חופש המידע. לחייב את כל השרים, חברי הכנסת והשופטים להצהרות ניגודי עניינים.

מערכת הבריאות בישראל עמוסה מאוד והמחסור ברופאים הוא בעיה רצינית

בישראל יש 2.07 מיטות לאלף איש בבתי החולים ולכן לא מפתיע שהן כמעט תמיד תפוסות. חוץ ממיטות, גם חסרים רופאים, ושיעור ניכר מאלה הקיימים בני 55 ומעלה. שיעור בוגרי לימודי הרפואה בישראל הוא הנמוך ביותר ב-OECD, וזאת בזמן שהאוכלוסייה גדלה בקצב המהיר ביותר. הפתרון למצוקת הרופאים נפתר על ידי הסטודנטים עצמם, הם התחילו ללמוד בחו"ל, וכך כ-60% מהרופאים החדשים לא למדו בארץ, אלא שזה מייצר בעיות אחרות. לדוגמה: בישראל הקשיחו את התנאים ללימודי רפואה בחלק מהמדינות (ארמניה, גיאורגיה, רומניה) וכתוצאה מכך שליש מכוח העבודה הרפואי החדש לא יכול להשתלב בארץ. הבעיה חמורה במיוחד בפריפריה, שם מתבססים כמעט לגמרי על סטודנטים שהוכשרו בחו"ל. המלצת ה-OECD היא להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה בישראל ולהעניק מלגות לישראלים שהולכים ללמוד רפואה בחו"ל בבתי ספר מוסמכים וטובים.

אומת הסטארט-אפ לא משתמשת מספיק באינטרנט

הפערים בישראל לא מסתכמים רק בפערי הכנסה ועמדות פוליטיות, אלא גם בפערים משמעותיים בכל הנוגע לניצול האמצעים הדיגיטליים המתפתחים. יש פער עצום בין יהודים לערבים, ובין חרדים לשאר בכל הקשור לשימוש באינטרנט. בעוד אצל היהודים הלא חרדים השימוש באינטרנט עומד על כמעט 100%, הרי שאצל הערבים השימוש באינטרנט הביתי עומד על כ-75% בלבד ואצל החרדים על כ-45% בלבד. קבוצות האוכלוסייה הללו משתמשות בשיעורים גבוהים יותר באינטרנט דרך הטלפון או דרך מחשב באופן חד פעמי, אך עדיין בשיעור נמוך בהשוואה לכלל האוכלוסייה. במילים אחרות: בקרב בעלי השכלה נמוכה השימוש באינטרנט עומד על פחות מ-75%, ואצל המשכילים קרוב ל-100%.

הבנקים יציבים אבל חשופים מדי לשוק הדיור

חובות משקי הבית והעסקים בישראל תפחו בעשור האחרון, אך חובות משקי הבית שעמדו על כ-43% מהתוצר ביוני 22, עדיין נמוכים בהשוואה בינלאומית. הבנקים יציבים אבל חשופים מאוד למגזרי הנדל"ן. גם תיק המשכנתאות של הציבור יציב בהשוואה בינלאומית, אך מזהים עלייה של ההלוואות המסוכנות יותר (יחס המשכנתא להכנסה עומד על יותר מ-30%). כותבי הדו"ח מתייחסים לריכוזיות בבנקאות בישראל, רומזים לחיכוכים המתמידים בין האוצר לבנק ישראל, אך לא מכריעים בסוגיה ומסיימים באמירה כללית: "חשוב למצוא איזון בין חדשנות פיננסית וקידום תחרות לבין הבטחת המשך היציבות והבטיחות של המערכת הפיננסית".

בעיית התשתיות החמורה בישראל

מלאי התשתיות בישראל, שכולל כבישים, רכבות, נמלי תעופה, עומד על כ-50% תוצר, לעומת כ-71% ב-OECD. זו אנלוגיה מופשטת מאוד, שכן קשה להעריך באופן מדויק שווי של כבישים ומסילות רכבת, אבל זו הדרך הכלכלית להגיד, שבישראל מצב התשתיות גרוע בהשוואה בינלאומית.