ניהול סיכוני סביבה ואקלים כבר לא נחלתם של מפעלים בלבד

לאחרונה פרסמה הרשות לניירות ערך שאלון לתאגידים מדווחים בנושא "סיכוני סביבה בתאגיד מדווח". הרשות השתמשה בסמכותה מכוח סעיף 56א לחוק ניירות ערך, לצורך דרישת מידע מגוון בהיקף נרחב המתייחס לניהול סיכוני סביבה ואקלים בארגון.

החברות שקיבלו את השאלון נדרשו למסור, בין היתר, מידע מפורט בעניין מדיניות ניהול סיכוני הסביבה של החברה, אופן הפיקוח על ניהול הסיכון, נהלי החברה שעוסקים בנושא, זהות הגורמים העוסקים בסיכון, תוכנית עבודה סדורה בתחום, אופן הערכת וכימות סיכוני סביבה ואקלים, הגילוי שניתן בנושא לציבור המשקיעים ועוד.

מטרת השאלון, כפי שהוצגה במכתב נלווה של הרשות בנושא, לאפשר לרשות ללמוד ולבחון את אופן התמודדות התאגידים המדווחים עם סיכוני סביבה ואקלים בדגש על נאותות הגילוי, שכן סיכוני סביבה ואקלים הפכו משמעותיים בשנים האחרונות ובעלי משקל עבור ציבור המשקיעים.

החובה לנהל את סיכוני הסביבה של תאגיד מדווח ולספק גילוי נאות בנושא, אינה חובה חדשה והיא מעוגנת בתקנות ניירות ערך כבר שנים רבות. עם זאת, הבשורה בשאלון היא לאו דווקא בסוג השאלות ורמת הפירוט שאליו יורדות השאלות, אלא בסוג החברות אליהן נשלח השאלון. אם בעבר התפיסה היתה כי ניהול סיכוני סביבה ואקלים היא בעיקר נחלתן של חברות בעלות פעילות יצרנית בעלת השפעה סביבתית אשר עושות שימוש בכימיקלים או דלקים, היום התפיסה היא שונה. שליחת השאלון על ידי הרשות לחברות במגוון גדול של מגזרים, לרבות חברות טכנולוגיה, קרנות השקעה, גופים פיננסיים ועוד, מלמדת על שינוי התפיסה העמוק שהתפתח בנושא בשנים האחרונות.

הפצת השאלון ועבודת העומק שנערכת ברשות לניירות ערך בנושא זה, מלמדות כי ניהול סיכוני סביבה ואקלים נדרש כיום למעשה בכל חברה. תאגידים מדווחים נדרשים להתייחס לנושאים של סיכוני זיהום ופסולת, עידוד מחזור, סיכוני פליטות פחמן, סיכוני ניהול וצריכת מים, סיכוני אקלים, סיכוני משאבי טבע, חקיקה רגולטורית בתחום הסביבה והאקלים, היבטי שרשרת האספקה ושרשרת הערך בהקשרים אלה, ועוד. כתוצאה, אותם תאגידים נדרשים להטמיע את ניהול הסיכונים בעבודת הארגון, בממשק ההנהלה שלו ובמודל העסקי.

כך לדוגמא, קרנות השקעה נדרשות להתייחס לסיכוני סביבה ואקלים במסגרת מדיניות ההשקעות שלהן ולשקף את המידע לציבור המשקיעים. חברות הייטק המבצעות מחקר ופיתוח נדרשות לבצע ניהול של ההשלכות הסביבתיות של פעילותן ולקחת בחשבון במסגרת המודל העסקי שלהן את משמעויות משבר האקלים.

ד"ר רות דגן ועו"ד שירן ניסנבוים | צילום: יח"צ

בהקשר זה, יש לציין כי סיכוני אקלים כוללים בין היתר שני סוגי סיכונים : סיכונים פיזיים – סיכונים כתוצאה מחשיפה אפשרית לאירועי אקלים ומזג אוויר, כגון: בצורת, הצפות, שריפות, התהוות איי חום, עליית מפלס מי הים, סערות ועוד, וסיכוני מעבר – סיכונים פיננסיים (פגיעה בפעילות כלכלית או בערכי נכסים) כתוצאה ממעבר לכלכלה ירוקה, לרבות שינויי מדיניות שמקדמות מדינות לצורך הפחתת פליטות גזי חממה, שינויים טכנולוגיים, שינויים בתדמית הפעילות הכלכלית ו/או שינויים בהעדפות השווקים.

משבר האקלים והרגולציה המתהווה בעולם אינם טומנים בחובם סיכונים בלבד, אלא גם הזדמנויות עסקיות רבות, אשר פעמים רבות צומחות דווקא מתוך ניהול סיכוני הסביבה והאקלים של התאגיד. כך לדוגמא, משבר האקלים פתח אפיק מימון נוסף לחברות שהטכנולוגיה שלהן מובילה במישרין או בעקיפין להפחתת פליטות גזי חממה, באמצעות סחר בקרדיטים של פחמן בשווקי הפחמן הגלובליים או התקשרויות חוזיות עם תאגידים המעוניינים לרכוש קרדיטים לשנים קדימה כחלק ממדיניות ניהול סיכוני האקלים ארוכת-הטווח שלהם.

השאלון שהופץ על ידי הרשות לניירות ערך ובפרט מגוון התאגידים המדווחים שקיבלו אותו, מלמדים על החובה והציפייה שקיימת כיום מכל חברה ציבורית להחזיק במדיניות ניהול סיכוני סביבה ואקלים ולנהל באופן מודע את הסיכונים (וההזדמנויות) בתחום. מדובר במהלך אחד מיני רבים שאנו עדים להם בעת האחרונה מצד רגולטורים פיננסיים בארץ, במטרה להציב את המגזר העסקי בישראל בשורה אחת עם הדרישות הרגוטלוריות המקבילות החלות כיום ביתר מדינות ה-OECD ובראשן המדינות החברות באיחוד האירופי, בתחומי הסביבה והאקלים.

ד"ר רות דגן, ראש מחלקת איכות סביבה ושינוי אקלים

עו"ד שירן ניסנבוים, שותפה במחלקה

משרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן

d&b – לדעת להחליט