שביתת ארגון המורים מבשרת גל עיצומים במשק

יום חופש יפה אבל קר יחסית סידר יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, רן ארז, לתלמידי התיכון, וסביר להניח שרובם די שמחו על הסופ"ש הארוך. אלא שמבחינת המשק העניין הוא פחות ביום השביתה הבודד, ויותר בכך שמדובר בסנונית ראשונה שמבשרת אביב של סכסוכי עבודה.

חמש מערכות בחירות ומשבר הקורונה הקשו מאוד על קיום מאבקים מקצועיים. התוצאה היא שהושגו בעצם רק שני הסכמים גדולים עם שני מגזרים שנחשבו מקופחים במיוחד: העובדות הסוציאליות ב-2020 והסתדרות המורים ב-2022.

לשאר הגופים אמרו בעצם לחכות עד אחרי הבחירות, ולכן יש עכשיו תור בכניסה לממונה על השכר כמו בנתב"ג אחרי שפתחו את השמים: מורים, מרצים בכירים, עובדי מדינה, רופאים, סייעות, מרצים זוטרים. עכשיו האוצר מצפה שיחכו עד סיום המשא ומתן עם ההסתדרות על הסכם המסגרת. אבל הארגונים חיכו הרבה זמן, ולא מוכנים לחכות יותר.

המרצים הבכירים הודיעו לאחרונה שישבשו את מבחני הסמסטר ואז נסוגו. צודק רן ארז שלא מנהלים עם המורים משא ומתן אמיתי - כלומר משא ומתן שכולל כסף. רק שלאוצר אין שום כוונה לנהל בינתיים משא ומתן כזה. אז המורים והמרצים מקדמים עיצומים כדי שהכל יהיה מוכן לשביתה כשתגיע ולדיונים על צווי המניעה בבית הדין לעבודה.

אם מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד יושבת על השיבר של היכולת לשבש את העבודה במשק, רן ארז יושב על השיבר של היכולת לשבש את בחינות הבגרות. הבעיה היא שזה שיבר בעייתי. מדובר בשכבת י"ב שעומדת בדיוק לפני הגיוס, ולכן אין בעצם מרחב דחייה לבחינות, ואין שום מרחב תמרון בדעת הקהל. לכן הזמן הנכון לשביתת מורים בתיכונים הוא בחורף, כשעוד אפשר לתקן את הנזק שנגרם לתלמידים. הבעיה של רן ארז היא שזה נמנע ממנו בגלל הבחירות. על רקע זה בהחלט סביר להניח שנראה מהלכים כמו שביתות חלקיות (של י' ו-י"א) או שביתות שלא כוללות שיעורי הכנה לבגרות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הביע בעבר תמיכה בעמדות מאוד קיצוניות בנושא זכות השביתה דוגמת בוררות חובה בשירותים חיוניים. אבל מאז נבחר הוא לא מתבטא בנושא, ואולי הגיע הזמן שיבהיר מה יחסו לסכסוכי העבודה. אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שאנחנו לפני בחירות לרשויות, ואחוז אנשי החינוך בציבור הדתי לאומי גבוה יחסית.

יש גם שאלה האם הממשלה הזו באמת יכולה להרשות לעצמה לפתוח חזית של סכסוכי עבודה במקביל לקרב על המהפכה המשטרית. יש לציין כי שיקול דומה יש גם למרצים, החשש שיאשימו אותם שהשביתה היא חלק מהמאבק הפוליטי. לממשלה לא יהיה קל להכניס לתקציב את עלויות ההסכמים החדשים, בין היתר בגלל עלויות העתק של ההסכמים הקואליציוניים. מצד שני, מאחורי כל מאבק תעמוד הידיעה כמה כסף הוזרם לישיבות ולמתנחלים.

המצב שבו יש שר חינוך שכל כך ידידותי לפורום קהלת כמו יואב קיש נוח לסמוטריץ' ולאוצר. הבעיה שלהם היא שהמעסיק העיקרי של מורי התיכון הוא לא משרד החינוך אלא הרשויות המקומיות, ומרכז השלטון המקומי האשים את האוצר בסחבת במשא ומתן. המרכז לא מסתיר את עמדתו בעד תוספות משמעותיות למורים. מה אכפת לו? האוצר משלם. מה שברור זה שראשי הערים מאוד לא מעוניינים בשביתה לפני הבחירות הקרובות.

הדרישות של האוצר מהמרצים והמורים התיכוניים יהיו דומות לאלה שהיו לו מהמורים היסודיים – יותר גמישות בפיטורים, יותר גמישות בתוספת שכר למקצועות במחסור ותגמול על מצוינות. ארז דורש שכר התחלתי של 12 אלף שקל למורה מתחיל, לעומת 9,000 שקל שהשיגה הסתדרות המורים. באוצר מתקשים להתייחס לזה אפילו כעמדת פתיחה סבירה. אבל בינתיים כאמור עוד לא מדברים על כסף.