ההישגים הספורטיביים של ישראל: מאיפה בא לנו כל הטוב הזה

בתור מדינה שרגילה לוועדות חקירה על מחדלים ואסונות, כמה כיף לעצור ולשאול הפעם מאיפה בא לנו כל הטוב הזה? ההפתעה נעוצה בגודל ההישגים – אליפויות עולם, הצלחה בענפים מרכזיים כמו המרתון, התעמלות, שחייה ובמגוון הענפים הרחב בספורט האישי והקבוצתי - מכדור מים, דרך כדורגל ועד סיף. אז מאיפה בא לנו כל הטוב הזה? התשובה לכך גם היא מגוונת ולא נעוצה בגורם אחד. חלק מהגורמים פנימיים, וחלק הם פועל יוצא של תהליכים חיצוניים.

נתחיל בגורם שהכי מחמם את הלב: הבשלה של תהליכים ארוכי טווח, אימון וניהול ללא פשרות. כן, מסתבר שגם ב"אומת קיצורי הדרך" אפשר אחרת, ואיכות התוצאות ומספר רצי המרתון שלנו בצמרת העולמית הם העדות לכך. מאמנים כמו דן סלפטר, גזצ'או יוסף, זוהר זימרו ואחרים הם ההוכחה שיש לנו מאמנים ברמה בינלאומית. בנוסף למאמנים, גל לוי, המשמש כיום כמנכ"ל איגוד האתלטיקה, מהווה עבור חלק מהרצים דמות אב, הוא ליווה אותם מגיל צעיר, בשילוב המערך המקצועי באיגוד האתלטיקה שתומך ניהולית במאמנים ומספק להם את התנאים הנדרשים.

ההישג המרשים של נבחרת הנשים בכדור מים בהעפלה היסטורית לאליפות העולם, יחד עם ההצלחה של נבחרת הגברים באליפות אירופה, היא דוגמה נוספת להבשלה של תהליכים ארוכי טווח, בהנהגתה של יו"ר האיגוד רויטל כהן־גלוסקא, שסוחפת ענף שלם בחזונה. תהליכים אלו כוללים את פתיחת האקדמיה לבנות בווינגייט, הפיכת כל אבן כדי לספק את התנאים הנדרשים, העסקת מאמן ברמה בינלאומית ועוד.

העסקת מאמנים זרים וגיבוי של עבודתם היא גורם חשוב נוסף להצלחה, כפי שניתן לראות בהעסקה של דייב מארש, שעומד מאחורי ההצלחה של אנסטסיה גורבנקו ועליית הרמה הכללית בשחייה. גם בכדורגל רואים את הערך המוסף של ילה חוס בהצלחות של הנבחרות הצעירות, ולפני כן של וילי רוטנשטיינר, שאמנם סיים לפני הזמן אך הותיר אחריו מדיניות והוביל קורס פרו ברמה יוצאת דופן לשיפור תשתית ההון האנושי. תשתית זו היא החשובה מכולם, והמאמן הישראלי אכן מוכיח שהוא יכול להיות ברמות הכי גבוהות, מברק בכר בכדורגל, מאמני הריצה שהוזכרו לעיל, ועד לאיילת זוסמן וסרגיי וייסבורג בהתעמלות.

גורם פנימי נוסף הוא תחילת יישום המלצה מדו"ח דה בושר (2017) לגבי אירוח תחרויות ואירועים בינלאומיים לשיפור ההישגים של הספורט הישראלי. כך לדוגמה אירחנו בתקופה האחרונה את אליפות אירופה לנוער באתלטיקה, אליפות אירופה לנערים בכדורגל, גראנד סלאם ג'ודו, אליפות אירופה בכדורמים לנשים עד גיל 19 ועוד, וזה הפתיח לתחרויות בינלאומיות חשובות נוספות שישראל תארח במגוון ענפים בשנים הקרובות.

אירוח תחרויות בינלאומיות מצריך מימון רב, וזו נקודה נוספת שעומדת מאחורי ההישגים האחרונים. ענפי ההתעמלות והג'ודו הם הענפים הבולטים שנהנים מתקציבי מדינה שעד לפני מספר שנים יכלו לחלום עליהם. בנוסף לכך הספורטאים האולימפיים הבולטים בישראל זוכים היום למעטפת כלכלית ומקצועית מהטובות בעולם המערבי, גם בזכות עלייה בתמיכות של ספונסרים.

ההצלחה המגוונת והרחבה היא אם כך תוצאה של שילוב גורמים פנימיים וחיצוניים, כגון הקורונה, המלחמה ברוסיה ועוד. כמו בחיים - הרבה דברים תלויים בנו, אבל לא רק בנו. זו ראייה בוגרת ומפוכחת, ואם הספורט יידע לאמץ אותה אולי אפילו ניגמל מהדפוס הישראלי של "או סקנדל או פסטיבל". היווצרות דפוס חשיבה בוגר יותר, יחד עם אמונה ביכולתנו להצליח בזכות הובלת תהליכים ארוכי טווח, יכולים להיות השינוי האמיתי שהספורט הישראלי מייחל לו.

הכותבים הם ד"ר ניב נחליאלי, מוביל התמחויות בניהול וחינוך בספורט במסגרת תארים שניים, הקריה האקדמית אונו; וד"ר אלון אפק, מנהל תחום הפרקטיקום בקריה האקדמית