אשה מעיינת ברשימת העשירים שהשתמשו בכספומט. במקום הראשון: מבקר עם 9.5 מיליון דולר בעו"ש | צילום: Pauline Shapiro/MSCHF
״הגימיק הגרוע ביותר של יריד האמנות״: הכספומט שחושף כמה כסף יש לכם בעו״ש
כספומט שהוצב ביריד האמנות ארט באזל מיאמי הציג לראווה את היתרה בבנק ופרצופו של המשתמש. מיצג זה עורר את זעם המבקרים, ויש מי שסבורים כי היצירה מבטאת ביקורת חשובה על עולם האמנות
כספומט עם מסך המציג לעיני כל את תצלומם ויתרות החשבון של המשתמשים הוגדר על ידי חלק ממבקרי ארט באזל מיאמי, שנסגר השבוע, כגימיק הגרוע ביותר של יריד האמנות. ״אנחנו לא צריכים מתקן אמנותי כדי לדעת שלחלק מהאנשים יש 2 מיליון דולר בחשבון העובר ושב שלהם ולאחרים 4.50 דולר״, סיכמה ולנטינה די ליסיה במגזין האמנות "Hyperallergic".
"ייעדנו את העבודה הזו ליריד, שבו יש ריכוז של אנשים השוכרים למבורגיני ועונדים רולקס, וכך הפכנו מחוות מרומזות למחוות מפורשות של המכשיר״, אמר ל־CNN דניאל גרינברג, מייסד שותף של קולקטיב האמנות MSCHF שהקים את המיצב הקרוי "ATM Leaderboard״. ״חשבנו שאנשים ירצו להשוויץ, אבל זה לא היה המקרה״, אמר ל"ארט ניוז" קווין ויזנר, חבר נוסף בקולקטיב.
במשך ימי היריד דירג המכשיר את המשתמשים, לעיני כל, לפי גודל חשבונות הבנק שלהם. לצד משתמשים עם כמה מאות דולרים, היו כמה שדורגו על ידי המכונה כבעלי מאזן מכובד במיוחד. למשל הד.ג'יי דיפלו, זוכה פרס גראמי, שהתרברב בחשבון הטוויטר שלו שהוא מדורג במקום הראשון עם 3 מיליון דולר בחשבון העו"ש. למחרת כבר ירד למקום השלישי כשאת המקום השני תפס מבקר עם 5 מיליון דולר ואחריו זוכה חדש עם סכום של 9.5 מיליון דולר. העבודה עצמה נקנתה תמורת 75 אלף דולר על ידי אספן ממיאמי ביום התצוגה המקדימה.
קולקטיב האמנים MSCHF, הפועל בברוקלין, רגיל לייצר כותרות, שלעתים יש בהן גם ביקורת מעניינת על השדה ועל שוק האמנות. ב־2020 רכשה הקבוצה הדפס נקודות של דמיאן הירסט ב־30 אלף דולר, חתכה אותו לנקודות בודדות ומכרה כל אחת מהן ב־480 דולר. לאחר מכן העמידה למכירה פומבית את מה שנותר מההדפס המקורי עם חתימתו של הירסט תמורת 261 אלף דולר — הרבה יותר מערכה המקורי.
שנה אחר כך השיקו ביחד עם הראפר ליל נאז X מהדורה מוגבלת של ״נעלי השטן״ עם סוליה בעלת דם אנושי ולוגו של נייק (שכמובן תבעה את הקבוצה). 666 הזוגות, שהועמדו למכירה כל אחת ביותר מאלף דולר, אזלו תוך דקה.
ביריד עצמו הם חברו לגלריה האיטלקית פרוטין, שידועה אף היא באהבתה לסקנדלים, זו שביריד הקודם ב־2019 הדביקה עם מאסקינגטייפ לקיר את הבננה השערורייתית של מאוריציו קטלן. אך נדמה כי עמנואל פרוטין, הבעלים של הגלריה, לא לקח בחשבון שאולי דברים קצת השתנו בשלוש שנות קורונה, כפי שאמרה האוצרת תמי כץ פריימן, שביקרה ביריד. ״התחושה שלי ושל קולגות שדיברתי איתם שתופעות כמו הבננה של קאטלן, לא היתה עוברת היום. כאילו חוש ההומור השתנה. אני חושבת שמגפת הקורונה שינתה משהו יסודי ועמוק באווירה ובהלך הרוח הכללי — שלא סובלני יותר כלפי דאחקות מהסוג הזה. אולי נכנסנו לאיזו רצינות בעידן הגיוון וההכלה. אולי התקינות הפוליטית עידנה את חוש ההומור שלנו ואולי זה באמת לא מצחיק כבר כשרואים לאן העולם הולך״.
השימוש במכשיר למשיכת מזומנים כבר הופיע בעבר כאמצעי לאמירה ביקורתית, בין היתר, על פערי מעמדות ועל הקבלה בין השוק הקפיטליסטי לשוק האמנותי. בביאנלה בוונציה ב־2011 הוצג בביתן האמריקאי כספומט מחובר למין עוגב יפהפה מעץ שיצרו ג'ניפר אלורה וגיירמו קלזדילה. בכל פעם שאחד הצופים הכניס כרטיס ומשך כסף, השמיע האורגן שורה של צלילים שהזכירו מוזיקה כנסייתית. בשלושת הימים הראשונים של הביאנלה, שהיו מיועדים למוזמנים בלבד, נמשכו בכספומט יותר מ־100 אלף יורו, פי שלושה או פי ארבעה מפעילות ממוצעת של כל כספומט ברחבי איטליה באותו משך זמן, ואפשר היה לראות בזה אמירה ישירה למדי על הכסף כדת החדשה.
האמנית הארגנטינאית אגוסטינה וודגייט הציגה ביריד האמנות פריז בניו יורק, בשנה שעברה, מכשיר ATM ששימש כמכשיר למכירת עבודותיה: שטרות של דולר ששויפו על ידה משני הצדדים. המכונה בעצם הציעה אפשרות לרכוש עבודת אמנות ללא צורך בתיווך ובכך גם דיברה על השרירותיות במתן ערך לכסף, או לאמנות.
לטעמי, אחת העבודות הטובות ביותר עד היום שהשתמשה באובייקט זה היתה ״משה המודרני״ (2006) של צמד האמנים אלמגרין ודראגסט. העבודה כללה כספומט דמה, ולצידו תינוק שנראה אמיתי לגמרי בעריסה. "שמענו סיפורים על אמהות עניות באירופה שלא יכולות לגדל את ילדיהן, ומשאירות אותם ברחוב, בתקווה שאנשים בעלי אמצעים ימצאו אותם״, סיפר אז השניים ל"כלכליסט". ״זו גם הסיבה שהשארנו את התינוק ליד כספומט — מקום שאנשים שיש להם כסף הולכים אליו״.