מי יסכים לעשות עסקים עם ישראל ביום שאחרי ההפיכה המשטרית?

קשה להמעיט בחשיבות הנזק ש"חוק שי ניצן" צפוי לגרום לממשלה הישראלית. החשש העיקרי מעשיית עסקים באוטוקרטיה הוא שהממשלה יכולה להפר כל הסכם או חוק, ולא תהיה מערכת משפט שתמנע זאת. ההשתלטות של הקואליציה על הספרייה הלאומית, שפרקליט המדינה לשעבר הוא הרקטור שלה, היא הדוגמה הטובה ביותר, והיא צפויה מיד לאחר שמערכת המשפט תסורס. הכל בשביל המסר המאפיוזי: זה מה שקורה כשאתה מעמיד לדין את ראש הממשלה.

ב־2007 הסכימה האוניברסיטה העברית להכניס את המדינה כשותפה בספרייה הלאומית, אבל התנתה זאת בשמירה מוחלטת של החופש האקדמי שלה, והדבר הובטח בצורה המוחלטת ביותר האפשרית - חוק כנסת. בסעיף 7 של חוק הספרייה הלאומית נאמר ש"במילוי תפקידיה תפעל החברה באופן עצמאי ותהיה בת חורין לכלכל כטוב בעיניה את ענייניה". החוק יצר מבנה עצמאי שכולל מועצה ודירקטוריון שיש בהם רוב לנציגים בלתי תלויים. המהלך שיפר מאוד את מעמד הספרייה בעולם, ואיפשר את הקמת המשכן המפואר החדש. כיוון שהספרייה הלאומית הוקמה בחוק מיוחד והיא גם חברה לתועלת הציבור, היקף הפיקוח עליה גדול במיוחד.

יש מקום להניח שקיש אינו יוזם "חוק שי ניצן" אלא רק השליח. החוק מאפשר לפטר את חברי הדירקטוריון הקיים ומעניק לממשלה רוב במוסדות הספרייה הלאומית. הוא מהווה השתלטות עוינת, ואפשר לראות בו הלאמה בפועל. הסיסמאות של המפלגה השלטת בדיסטופיה של ג'ורג' אורוול "1984" הן "מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות" ו"בערות היא כוח" - רק ברוח זו אפשר להבין את כותרת ההצעה "הגברת השקיפות והפיקוח הציבור בספרייה הלאומית" ליוזמה להדיח חברי דירקטוריון בלתי תלוי ולהחליף אותם במינויים פוליטיים שאפילו לא יהיו כפופים לוועדה לבחינת מינויים.

אפשר להתווכח אם המינוי של שי ניצן לרקטור הספרייה הלאומית ב־2021, ללא רקע ספרנות ומידענות היה נכון, כמו שאפשר לשאול זאת לגבי הרבה מינויים של מנהלים בכירים שאין להם ניסיון בתחום שהובאו לנהל. מה שברור זה שלחסל את המוסד המפואר כדי לפטר אותו זה כמו לפתור את בעיית כתב האישום של נתניהו באמצעות הרס הדמוקרטיה הישראלית. אם נתניהו ינצח בכל הקרבות שלו, הוא יוכל לעמוד על חורבות גבעת רם ולומר לעצמו שהוא השליט הבלתי מעורער של ההריסות האלו.