הסכם קדם נישואין צריך להיות חובה

אם המדינה מחייבת בני זוג בחוק לקיים גישור בסוף הקשר הזוגי ביניהם, מדוע לא לפני כן? הרי דווקא אז בני הזוג מוכנים לשיתוף פעולה ולא נמצאים ברקע של סכסוך ביניהם שלרוב הוא מר.

דומה שאין חולק כי גירושים הינם אירוע מטלטל חיים שיש לו השפעה דרמטית על כל היבט בחיי אדם, ודאי כאשר ישנם ילדים. על פי נתוני הנהלת בתי הדין הרבניים, מידי שנה מתחתנים כ-40,000 זוגות. אך מתגרשים כ-14,000 זוגות מכל המגזרים.

אין זה סוד כי חלק משמעותי מהסבל העצום הכרוך בגירושים נובע מעצם קיומו של הליך המשפטי בין בני הזוג המבקשים להיפרד. עורכי הדין העוסקים בתחום רואים לא פעם כיצד מי שהיו בני זוג בעבר 'נלחמים בחירוף נפש האחד כנגד השני במסגרת ההליך המשפטי.

על מנת להפחית את כמות סכסוכי הגירושים המגיעים לבתי המשפט ואת עוצמתם, נחקק החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014. המדינה בעצם קבעה בחוק כי לפני שבני הזוג מביאים את סכסוך הגירושין בפני בית המשפט מחובתה להסביר להם על ההשלכות שיש לצעד זה ומחירו, ולנסות להביא את זוג ההורים לסיים את הליך הגירושין ביניהם בדרכים יותר נעימות, נוחות, זולות ומהירות– בגישור.

המדינה כופה על בני הזוג המעוניינים להיפרד חובת גישור ומונעת מהם בחוק את היכולת לתבוע אחד את השני לפרק זמן של לפחות שלושה חודשים במטרה להניע אותם להגיע להסכם ולהימנע מהליך משפטי כואב ורצוף אמוציות.

גירושין | צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

מאז הוחל החוק נראה שהוא משיג תוצאות נאות. וועדת ההיגוי למעקב אחר יישום החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה סיכמה בדוח מ-2020 כי הוא משפיע בצורה חיובית על ניהול סכסוכים משפחתיים בישראל והביא לירידה משמעותית בהיקף התובענות בסכסוכי משפחה.

אז אם הגישור לפני הגירושין מתברר כמוצלח, מדוע לא לנסות לעשות זאת לפני שבני הזוג מתחתנים? במצב שבו בממוצע אחד מכל שלושה זוגות מתגרש או עתיד להתגרש הרי זה מתבקש למנוע מראש סכסוכים אלה ויצירת עומס מיותר על מערכת המשפט.

בהיבט ההלכתי, שיש לו פן מעשי ביום יום, על מנת שבני זוג יהודים יוכלו להתחתן בישראל עליהם לא פעם לעבור אבני דרך מאוד "ייחודיים" כחלק מהרישום לנישואים, שאלמלא כן לא יוכלו להינשא. כך למשל על הכלה לעבור "הדרכת כלות" ולטבול במקווה.

אם המדינה מעמיסה ממילא בירוקרטיה הלכתית על בני הזוג, מדוע שלא תחייב אותם לדון לפחות בהסכם צופה פני עתיד, לפני רישומם לנישואין, למקרה שהקשר הזוגי לא ייצלח? למה לא לחייבם לדון ביניהם מראש על חלוקת רכוש (לא פעם מי מבני הזוג מגיע עם רכוש מלפני הנישואים), ולהגיע להסכמות לגבי חלוקת אחריות בפרידה ביחס לצאצאים עתידיים וכיוב'.

ניתן להורות כי חלק מאבני הדרך לצורך רישום לנישואים יכלול חיוב בני הזוג המתחתנים להצהיר כי הם דנו ביניהם בנושא הסכם קדם נישואים או לחלופין כי יש ביניהם כבר הסכם שכזה חתום ומאושר.

במסגרת זו יכולים הנרשמים לנישואים לקבל מידע מפורט על הסכם קדם נישואים ומהותו, ההשלכות של היעדר הסכם בין בני הזוג, וכיצד מאשרים הסכם כזה ונותנים לו תוקף. המידע המפורט צריך שיכלול מבנה הסכם גנרי המכסה את הנושאים המגיעים עם הסכסוך לבתי המשפט לענייני משפחה או לבתי הדין הרבניים.

ראוי כי המדינה תאפשר לבני הזוג פגישה עם איש מקצוע, תוך הרחבה של יחידות הסיוע הקיימות כיום. מדינת ישראל הרי כבר הקימה שירות ציבורי, טיפולי וחדשני הנקרא "יחידות סיוע" הפועלות לצד בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הדתיים. היחידות פועלות במטרה לסייע למשפחות הנמצאות בסכסוך משפחתי-משפטי או לקראת גירושין, בהתמודדות עם המשבר ובניסיון ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.

היחידות הן טיפוליות ובהן צוות עובדים סוציאליים, עורכי דין ומומחים נוספים מתחום הטיפול והגישור במשפחה, בעלי ניסיון טיפולי רב עם משפחות בהליכי פרידה וגירושין. ניתן במאמץ לא רב ובתקצוב נכון לערוך שיתוף פעולה עם לשכת עורכי הדין בישראל אשר תעמיד אנשי מקצוע מקרב אלפי עורכי הדין בישראל על מנת לאפשר לבני זוג הנרשמים לנישואים לדון בהסכם קדם-נישואים ביניהם.

לנרתעים מהצעה כזו יש לזכור כי כיום למעשה המדינה כבר מחייבת בחוק בני זוג לדון בהסכם כולל ביניהם כאשר הם נפרדים ומעוניינים לפתוח בהליכים ובדיוק בנושאים האלה - ענייני רכוש וחלוקת האחריות ההורית כשיש ילדים (חלוקת זמני שהות ומזונות). אם המדינה מחייבת בחוק דיון שכזה בסוף הקשר הזוגי, מדוע לא לפני כן? הרי דווקא אז בני הזוג מוכנים לשיתוף פעולה ולא נמצאים ברקע של סכסוך ביניהם שלרוב הוא מר.

עו"ד אלון סולומון הוא מומחה בדיני משפחה