קרן השתלמות: לבטל את התלות במעסיקים

יש לי חלום ושמו קרן השתלמות. אף על פי ששמה אינו משקף את קסמה המלא, הוא נישא למרחקים. רבות שמעתי על תחושת השלווה הפנימית המתפשטת בעובד שזכה לקבלה, אבל עד כה, בשלושת מקומות העבודה שלי כאדם בוגר, טרם זכיתי לה.

במקור קרן ההשתלמות בכלל נועדה לחיסכון כספים להשתלמויות ולהכשרות, אך בפועל כבר שנים ארוכות היא משמשת כמכשיר ייחודי ומשתלם במיוחד לחיסכון והשקעה לטווח בינוני של שש שנים ומעלה. הבעיה המרכזית עם קרן ההשתלמות היא שלא כל מי שעובד יכול לקבל אותה.

לכן הצעת החוק של אתי חוה עטייה אינה מטפלת בבעיה המרכזית של העובדים. ההצעה אמנם מבקשת למנוע את שחיקתה הריאלית של קרן ההשתלמות, אך היא אינה עוזרת למי שכלל אין לו קרן, מכיוון שהמעסיק לא מוכן לספק לו אחת כזו.

המצב כיום הוא שהמעסיק יכול להפריש עד פי 3 מהפרשת העובד לקרן ההשתלמות (מקסימום הפרשה של המעסיק בגובה 7.5% מהשכר והפרשה של 2.5% של העובד). אבל אם המעסיק לא מעוניין להפריש לקרן השתלמות, העובד אינו יכול להפריש עצמאית משכרו. למה בעצם? התלות הזו בהסכמת המעסיק נועדה במקור ללחוץ עליהם להפריש כספים לקרן, אך התוצאה כיום היא אפליה בין עובדים בעלי כושר מיקוח גבוה או עובדים המשויכים להסכמים קיבוציים שונים, לבין עובדים שאינם נהנים מהטבות כאלו והמעסיק שלהם לא מוכן להפקיד עבורם כספים לקרן.

לכן, ללא קשר למנגנון ההצמדה של קרן ההשתלמות, נכון היה לו המדינה הייתה שוקלת מחדש את המגבלה ומאפשרת לשכירים המעוניינים בכך להפריש משכרם כסף לקרן ההשתלמות, בדיוק כפי שמתאפשר כיום לעצמאים, ובכך מנגישה את ההטבה לכל העובדים.