הדילמה של ראש אגף התקציבים: לצאת נגד המהפכה המשפטית או להישאר על הגדר?

אגף התקציבים יצטרך להגיש עד היום בערב חוות דעת כלכלית כאשר להשלכות הרפורמה המשפטית, שחלק ממנה צפוי לעלות לדיון בממשלה ביום ראשון. מדובר בהליך שגרתי: בכל שבוע שבו מועלות הצעות חוק לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה אגף התקציבים מגבש חוות דעת לגבי כל אחת מההצעות.

על אף שמבחינה עקרונית האגף נדרש רק להשיב על השאלה אם מדובר ב"הצעת חוק תקציבית" או לא (כלומר, האם עלותה למשק עולה על 6.5 מיליון שקל, מה שמחייב את מגיש הצעת החוק הפרטית לגייס תמיכה של 50 חברי כנסת - ש"ט), הרי שאגף התקציבים האקטיבי נוהג להסתכל על התמונה הרחבה ולהתנגד לכל הצעת חוק שלדעתו תביא לפגיעה בכלכלת ישראל.

עד עכשיו אגף תקציבים והעומד בראשו יוגב גרדוס נמנעו מלהתערב ברפורמה המשפטית. צריך לזכור כי במקרה של אגף תקציבים מדובר בבחירה לא טריוויאלית, שכן בדרך כלל האגף נוהג באקטיביות קיצונית ומטרפד הצעות חוק עוד בטרם הובאו לוועדת השרים לענייני חקיקה. אגף תקציבים הוא האגף המיומן ביותר בממשלה בתרגום של טיעונים כלכליים אקדמיים לטיעונים בעלי כוח שכנוע פוליטי וציבורי.

אך הפעם, למרות שיש קונצנזוס רחב בין הכלכלנים בארץ ובעולם, לגבי ההשלכות המאקרו-כלכליות של הרפורמה שעשויה לפגוע בעצמאות המוסדות, בחר האגף שלא להתבטא או להפעיל את כוחו בנושא. כעת, כאשר פסקת ההתגברות עולה לדיון, יצטרך גרדוס להכריע, כאשר ההערכה היא שחוות הדעת תבקש להביע הסתייגות מן הרפורמה כדי לצאת ידי חובה, אך לא מעבר לכך.

הדילמה של גרדוס מובנת למדי, והוא לא לבד: התנגדות חריפה מדי לרפורמה המשפטית עשויה להפוך אותו ללא רלוונטי בממשלה הזו, והוא מבחינתו מעדיף לשתף פעולה עם סמוטריץ' ונתניהו כדי לקדם תקציב אחראי ורפורמות בחוק ההסדרים. גרדוס זוכר היטב כיצד הוא נכנס לתפקיד הממונה על התקציבים. זה קרה אחרי שקודמו שאול מרידור נאלץ להתפטר אחרי שהביע את עמדותיו המקצועיות בקול גדול ובאופן חריף.

גם החשב הכללי באוצר יהלי רוטנברג לא הביע צער על כך שלא יצטרך לדבר אל מול חברות הדירוג בכל הקשור לרפורמה המשפטית. יש לציין כי מעבר לדילמה הפוליטית, יש כאן גם דילמה מקצועית: הכלכלנים יודעים להגיד כי החלשת המוסדות פוגעת בכלכלה, אך הם חסרים את הידע המשפטי בכדי לרדת לפרטי הרפורמה הנוכחית ולהציע הצעות לשיפורה.

עם זאת, הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג מתבלטת בכך שהיא מתבטאת נגד הרפורמה המשפטית. גרינברג מקפידה מאוד להתבטא על הרפורמה רק "מבחינה מקצועית וכלכלית", ובכך היא שונה ממרידור. היא תקפיד שלא להשתמש בשפה ערכית בכל ההתנגדויות שלה לרפורמה, ורואה את עצמה כמי שמעבירה את הידע המקצועי שלה למקבלי ההחלטות.

גרינברג הציגה בפני שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ומנכ"ל משרדו שלומי הייזלר מספר פעמים את הסיכונים שהרפורמה עלולה לייצר. גרינברג מבחינה בין הסיכונים לטווח הקצר, אפילו לתקציב הקרוב, של בריחת משקיעים (בעקבות הדוחו"ת של גופי ההשקעות בעולם, ובעקבות אי הוודאות שמתלווה לתהליך החקיקה והשלכותיו) לבין הסיכונים לטווח הארוך המתבססים על המחקר הכלכלי הקושר בין עצמאות המוסדות לבין צמיחה כלכלית. סמוטריץ' והייזלר נהגו בתבונה פוליטית וערכית כשהבינו שאין טעם לנסות להשתיק את הפקידה הבכירה.

עם זאת, מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי בחר לנהוג בדרך אחרת, וניסה להתווכח עם גרינברג אם השינויים המשטריים צריכים בכלל להופיע במצגת המנתחת את תמונת המאקרו של כלכלת ישראל. בשלב מסוים בדיון אמר שלי: "אפשר להביא כלכלנית אחרת במקומך שתגיד שהרפורמה יוצרת ודאות, ותעזור לצמיחה". מרבית הנוכחים בדיון הדגישו כי למרות הדברים החריפים שנאמרו, לא היה נראה כי שלי מתכוון לאיים בפיטוריה של גרינברג.

מנכ"ל האוצר הייזלר ניסה להרגיע את הרוחות, וביקש לטעון כי לא מדברים כעת על השלכות הרפורמה לטווח הארוך אלא רק על חוסר הוודאות הנגרמת בשלב זה מהימשכות הליכי החקיקה והמחאות בגינה. גרינברג העמידה את דבריה על דיוקם, ואמרה כי היא מדברת בשני המישורים, גם יחד, וכי בעיניה אי אפשר להגיד שאין כאן גורם סיכון שיש לדון בו.

איך יבחרו לנהוג כעת באוצר?

מנכ"ל האוצר, שזוכה לתשבחות רבות על כישוריו הבינאישיים ונימוסו, מבין היטב כי מבחינה אסטרטגית יש להכיל את התנגדות הפקידים המקצועיים בתוך הממשלה, ולא לייצר תחושה של השתקה או של היעדר דיון. ל"כלכליסט" נודע כי בכוונתו של הייזלר ליזום מסגרת של דיונים בתוך המשרד סביב ההשלכות הכלכליות של הרפורמה המשפטית, בשלב זה לא ברור אם יהיה דיון של כל הנהלת האוצר סביב הרפורמה המשפטית, או שכל אחד מראשי האגפים יקיים ישיבות בנושא עם ההנהלה.

נזכיר, כי בממשלה הקודמת ליברמן נקט באסטרטגיה דומה סביב הגדלות הרמטכ"ל, הוא איפשר לממונה על התקציבים ולממונה על השכר לכתוב את התנגדותם החריפה לחקיקה שמכשירה את הגדלות הרמטכ"ל, אך למרות ההתנגדות ההצעה עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה, הפקידים המשיכו להרגיש כי דעתם נשמעת, ליברמן הצטייר כמי שאינו משתיק את הפקידות המקצועית, והשיירה המשיכה לנסוע.