"המדליסטים לא נולדים בוועד האולימפי"

דורון שיטרוק (56)

• תפקיד: יו"ר אגודת מכבי תל אביב
• מצב משפחתי: נשוי + 4
• מקצוע: רואה חשבון
• תפקידים נוספים: יו"ר המועדון לענפי ספורט מכבי תל אביב, חבר הנהלת מכבי ישראל, חבר הנהלה וגזבר כבוד מכבי עולמי, ועידת ביקורת ועד אולימפי, גזבר המכבייה ה־21, חבר הנהלה ויו"ר ועדת ארגון וכספים תנועת הצופים בישראל, חבר הנהלה וגזבר מכבי העולמית, חבר הנהלה התאחדות הצופים בישראל

השנה האחרונה הצמיחה לא מעט זוכי מדליות ישראלים באליפויות העולם ואירופה השונות. הקרדיט, ברובו, הלך לוועד האולימפי, האיגודים ואפילו משרדי הממשלה. אבל הגופים שבהם גדלים הספורטאים הם בעיקר אגודות הספורט.

"אנחנו יודעים לזהות אם יש כישרון יוצא דופן ב־200 מטר כמו בלסינג אפריפה, ויודעים לתת את הסכום שיעזור ללונה צ'מטאי להתחיל את הדרך שלה למעלה, ולהעביר משאבים להתעמלות מכשירים כשיש כישרון־על כמו ארטיום דולגופיאט, וכל זה קורה לפני שהמדינה והאיגודים בכלל שומעים עליהם", אומר בריאיון ל"כלכליסט" דורון שיטרוק, יו"ר אגודת מכבי תל אביב, בעבר אלוף ישראל ושיאן ישראל ב־400 מטרים.

לשיטרוק ביקורת חריפה על התמיכה הממשלתית הזעומה בספורטאים שיש להם פוטנציאל אולימפי: "המדינה צריכה להחליט אם היא רוצה להשקיע בספורט או לא. כיום הספורט תלוי לחלוטין בעיריות המקומיות, ואם יש ראש עיר שרוצה ספורט הוא ישקיע בזה. אם יש איזה פטרון שמוכן להשקיע אז יהיה ספורט. אם איזי שרצקי עוזב את קריית שמונה, שום ילד בקריית שמונה לא יעשה ספורט מאורגן. בכדוריד, למשל, החליטו עיירות מסוימות וספונסרים מסוימים להפסיק להעביר כסף לענף. וזהו, נגמר הענף. זה קרה גם בכדורעף. כשאתה נשען על גורם חיצוני, ברגע שהוא עוזב - הכל מתרסק. זה המודל הנוראי של הספורט הישראלי".

מכבי תל אביב כאגודה אחראית להרבה מהמדליות שספורטאי ישראל זכו בהן השנה.

"היה בקיץ שלב בו ספורטאים ישראלים זכו ב־13 מדליות, 11 מדליות של ספורטאים ממכבי תל אביב. זה אומר שאנחנו עושים משהו נכון בענפים האולימפיים. זה רק אגודות עושות את זה. איך ילד ישראלי יגיע לאתלטיקה בלי אגודה? מה יש לו לחפש באתלטיקה, אם אין לו הורים משוגעים לדבר שדוחפים אותו? איך יגלו אותו אם לא יהיה איזה מאמן שקולט אותו. זה מה שאנחנו עושים בתל אביב, ולא מדברים איתנו ממשרד הספורט".

איך מקצים משאבים?

"מאחר שאנחנו ארגון גג אנחנו יכולים להחליט שאם יש לנו כישרון־על בהתעמלות כמו ארטיום דולגופיאט, אנחנו נעביר משאבים לשם ונשים דגש על התעמלות מכשירים. צריך להבין משהו, ארטיום לא נולד בוועד האולימפי או באיגוד, הוא מגיל 11 אצלנו. ראינו שיש כאן כישרון־על והעברנו כספים. החזקנו את המאמן של ארטיום שעולה הרבה מאוד כסף, הזזנו כספים ומשאבים לשם עד שהוא הגיע לידי האיגוד והוועד האולימפי. מי מימן לו טיפולי פיזיותרפיה? תזונאי? אנחנו מימנו הכל לפני שבכלל שמים עליו מהוועד האולימפי".

בפריפריה המצב ודאי חמור יותר.

"יש כל כך הרבה כישרונות בפריפריה, אבל מאחר שאין תשתיות ספורטיביות הם מתבזבזים. אם יש ילד מוכשר באזור תל אביב, אנחנו במכבי תל אביב נדע עליו. יש לנו סקאוטים, מאמנים שעובדים איתנו. לצערי בהרבה מקומות אחרים בארץ פשוט אין את זה".

מהי התרומה של מודל האגודות?

"יש בישראל בערך שלוש אגודות רב־ענפיות: מכבי תל אביב, מכבי חיפה ואולי מכבי אשדוד. המודל הזה של אגודה רב־ענפית מייצר פירמידה בריאה ומסודרת. אנחנו היום 17 ענפים בלי כדורסל וכדורגל. כל הענפים מתנהלים לפי רוח מסוימת, תרבות מועדון מסוימת. למשחקי הכדוריד יגיעו ספורטאים מהאתלטיקה כדי לעודד, למירוצי האתלטיקה יגיעו מההתעמלות כדי לראות. זה ספורט בקהילה וזה מגיע לפסגה".

כמה עולה להורים לגדל ספורטאי?

"ילד מתחיל יעשה פעמיים בשבוע התעמלות. ההורה ישלם על זה סכומים שאינם בשמים. כשהילד מתקדם התשלומים כבר נהפכים לכבדים יותר. אני לא רוצה לפרט, אבל יש לנו זוכי מדליות שלא היו יכולים לשלם, אז העברנו את הכסף שהשגנו מהחוגים שקיבלנו מהורים באזור צפון תל אביב לטובת אימונים ועבודה עם ילד מוכשר מדרום תל אביב. לקחנו מאיפה שאפשר והעברנו לאיפה שאי אפשר.

"ברגע שאתה מסיים את שלב החוג, אתה הופך להיות 'צרכן שעות'. הבנות של ההתעמלות כבר בגיל 13-12 צריכות הרבה מאוד שעות, ואם בגיל 13-14 הן צריכות לשלם את מה שהן עולות לי לתחזק אותן, אז אני אצטרך 2,500 שקל בחודש מההורים שלהם. את זה אף אחד לא יכול לשלם, גם לא בצפון תל אביב. אז אנחנו מסבסדים ומאזנים, ובסוף מגיעים לתשלום של 800-700 שקל. ושוב, אם אני צריך לסבסד קבוצה של 15-10 בנות, 8-7 אימונים בשבוע, זה עלות שנתית כבירה. העזרה שאני מקבל מהעירייה והמדינה זה בעיקר לתשתיות ומתקנים.

"מי שמחולל את הספורט בישראל זה אגודות ולאגודות אין כסף. ספורטאי צריך לפחות 10 שנים עבודה לפני שהוא יכול להיות ספורטאי מקצועי. הוא צריך גוף שיעמוד מאחוריו. זה תהליך קשה של אימונים סיזיפיים, ובסוף הוא נהיה אולימפי. 80% מספורטאי אולימפי הם העבודה של האגודה שלו. 20% זה האיגוד והוועד האולימפי, שלוקח אותו ומשקיע בו את האקסטרה שהופך אותו לספורטאי בינלאומי. בישראל מתעלמים כמעט לחלוטין מה־80% הללו".

אולי למדינה אין כסף לספורט?

"יש כסף לספורט, אבל המדינה בוחרת להשקיע אותו במקומות אחרים. היתה בירושלים אליפות אירופה באתלטיקה עד גיל 18 השנה, שלושה ימים שעלו 13 מיליון שקל. חצי מהסכום הגיע מעיריית ירושלים וחצי מהממשלה. קחו את ה־13 מיליון השקל האלה ותעבירו אותם לאגודות, ואני מבטיח לך שהן ייצרו מדליה אולימפית. למה לשים את הסכום הזה על אירוע שלא עושה שום שינוי בספורט בישראל?"

שיטרוק, איש של מספרים, מספר קצת על הסכומים של השנים האחרונות: "לפני תשע שנים היה לנו מחזור של 2 מיליון שקל. בדו"חות האחרונים עמדנו על מחזור של 14 מיליון שקל. השנה כבר יהיה 18 מיליון שקל. אם מחברים את התקציבים של כל האגודות ביחד בישראל בקושי מגיעים ל־18 מיליון שקל, בלי להחשיב כדורגל וכדורסל, ואנחנו מנהלים את זה ארבעה אנשים במשרד".

לפי שיטרוק, 8.5 מליון שקל ממהכנסות מגיעים מחוגים, 3.5 מיליון שקל מגיעים מתמיכות מעיריית תל אביב ומהטוטו, וכ־2 מיליון שקל מגיעים מהסכם בין האגודה לקבוצות הכדורגל והכדורסל מכבי תל אביב. "הכסף מהכדורגל ומהכדורסל מאפשר לנו לנשום. אנחנו מביאים גם ספונסרים לענפים מסוימים.

"הרבה מאוד אגודות היו שמחות לבנות מודל זה, לא מפני שאנחנו עשירים אלא מפני שהשתלטנו על העיר מתוך כוונה. כשהבאנו את מורן בוזובסקי, מאמנת ההתעמלות, לעבוד איתנו אמרנו שאנחנו רוצים התעמלות אמנותית בכל מתנ"ס וכל בית ספר. זה מרכז רווח, ויש לנו 16 כאלה.

"אני לא אתן 4,000 שקל למאמן, ואראה שיש לו אתלט אחד. אני אומר למאמן בוא נעשה מודל 70%-30%. אתה מביא ספורטאים, ואתה מקבל 70% מההכנסות מהם. יש לנו מאמנים שמקבלים 20 אלף שקל בחודש, זה לא נתפס. המאמן צריך להיות מבסוט לקבל את הילדים, לאמן אותם, והטובים ביותר יגיעו למאמנים הבכירים שלנו שכבר עובדים איתם לבד ומקבלים את השכר מאיתנו. המאמן צריך לקבל כסף, להגיע עם חיוך לאצטדיון, לרצות ללכת להביא את הילדים מהבית ספר".

על השאלה כמה מההצלחה של הספורט הישראלי בשנה הארונה שייכת למכבי תל אביב, הוא משיב: "80%-90%".