המדינה לוקחת את הזמן, והאיום מהצפות וגלי ענק רק הולך וגובר

מקבלי החלטות ברחבי העולם עוסקים רבות בנושא שהופך מטריד יותר ויותר: מפלס הים עולה ומאיים על תשתיות ושכונות מגורים הנמצאים בסמוך לחופים ואפילו על מדינות השוכנות באיים נמוכים. בכמה יעלה מפלס הים בישראל? מהם החופים שיושפעו וכיצד? האם יש תוכניות בנייה הנמצאות בסיכון וכיצד יש להיערך? בשנים הקרובות — לא נדע. עבודה ראשונית שנעשתה על ידי גורמי ממשלה בנושא אינה מדויקת ומשאירה מרווח גדול של אי־ודאות, ולכן מקבלי ההחלטות ייאלצו לאמץ מדיניות זמנית ולהמתין שנתיים לעבודה שתוצאותיה מהימנות יותר, זאת למרות שדו"ח שאימצה הממשלה קבע כבר ב־2017 שיש לבצע מחקר שיבחן את הסיכונים באזורנו.

עקב שינויי האקלים הקרחונים היבשתיים נמסים בקצב גובר ותכולתם מעלה את מפלס מי האוקיינוסים. ההתחממות המואצת מובילה לכך שנפח המים עולה ותורם אף הוא לעליית מפלסם. גובה פני הים עלה פי שניים מהר יותר בעשור האחרון בהשוואה לשנים 1993־2002, ובשנה שעברה הגיע מפלסו לשיאו ב־200 השנים האחרונות. גם אם עליית המפלס הסטטית לא תשפיע באופן ניכר על מבנים ותשתיות בסמוך לחוף, הרי שבמצבי קיצון בהם מתרחשת עלייה חדה במפלס הים, עקב גאות קיצונית או בשל סערות גלים עזות, עלולים פני הים הגואים לגרום לנזקים כבדים לאורך החוף, דוגמת נחשולי סערה קטלניים והרסניים שנראו במהלך סופות הוריקן בארה"ב שגרמו לנזקים שנאמדו בעשרות מיליארדי דולרים.

התחזיות לעליית גובה פני הים מתאפיינות ברמת ודאות נמוכה, שכן עליית המפלס העולמי תלויה בעיקר במהירות הפשרת הקרחונים היבשתיים, המושפעים בין היתר, מפליטות גזי חממה ולכן אינן אחידות ברחבי העולם. דו"ח של מינהל האוקיינוס והאטמוספירה הלאומי בארה״ב (NOAA) קבע לפני כשנתיים כי לפי התחזית האופטימית ביותר, מפלס הים העולמי יכול לעלות בכ־2.1 מטר עד שנת 2100. מחקרים חדשים מציגים תחזית חמורה יותר, אך גם רמת הוודאות שלהם עדיין נמוכה.

בישראל זיהו את הבעיה כבר לפני יותר מ־20 שנה אולם רק ב־2017 פורסם הדו"ח של המשרד להגנת הסביבה שקבע כי יש לערוך מחקר לצורך הערכת שינויי המפלס הצפוים בים התיכון. המטרה היתה לבדוק עד כמה חשופה ישראל לסיכון כדי להיערך באופן מושכל תוך יישום שיקולי עלות־תועלת. כשבע שנים חלפו מאז אותו דו״ח, והחודש פרסמה מינהלת האקלים, שבראשה עומד נציג המשרד להגנת הסביבה, החלטה חגיגית: ״המינהלת ממליצה על היערכות לעלייה של 1.06 מטרים עד לשנת 2100 בחופי הים התיכון״. השרה להגנת הסביבה עידית סילמן אף הוסיפה: ״עלינו להיערך ולתכנן את עתידנו יד ביד עם המדע ועם התרחישים הצפויים כתוצאה משינויי האקלים״.

אולם האותיות הקטנות בדו"ח הצביעו על מציאות עגומה; העבודה בנושא לא מתבססת על מידע מדוד מדויק אלא על הערכות כלליות. לכן הוחלט כי תקודם החלטת ממשלה אשר תכלול תרחיש זמני לשנתיים בלבד, תוך התעלמות מעליית מפלס הים בעת אירועי קיצון. בזמן הזה, אם יימצא תקציב לכך, יגובשו תרחישים מהימנים יותר עליהם יוכלו להתבסס המדיניות הממשלתית ומוסדות התכנון. לעת עתה, ההיערכות תתבסס על תרחיש אזורי ברזולוציה גסה, בהתבסס על נתוני פורום המדענים הבין ממשלתי לשינויי אקלים של האו״ם (IPCC) המספק את התשתית המדעית למקבלי ההחלטות.

באפריל 2023 פרסם המכון לחקר ימים ואגמים (חיא"ל) עבודה בנושא עליית מפלס הים. לא מדובר במחקר, אלא בסקירת ספרות המתאימה את הידע בעולם לאזור קו החוף של ישראל. העבודה אף לא מאפשרת לקבוע עד כמה חמורה תהיה עליית מפלס הים בעת אירועי קיצון של סערות גלים שתדירותן התגברה בשני העשורים האחרונים ולכן אינה משקפת את סיכוני האקלים. למרות זאת, במאי 2023 שימשה העבודה של חיא"ל כבסיס לעבודת המרכז למיפוי ישראל (מפ"י), המציגה את מיקום קווי החוף העתידיים של ישראל במפלסי ים עתידיים, בתוספת של 0.80 מטר עבור אירועי קיצון לא כולל היערמות גלים באירועי סערה, למרות שמדובר באירועים בעלי פוטנציאל הרסני במיוחד — לגביהם נכתב כעת בדו"ח מינהלת האקלים: ״תוספת של 0.8 מ׳ מהווה ככל הנראה הערכת חסר וניתן לצפות כי בעתיד תהיה גבוהה יותר״.

גם בעבודה זו קיימים אי דיוקים גסים; קביעת קווי החוף מסתמכת על רזולוציה גסה, דבר שיוצר תמונה כוללת טעויות, כאשר לכל אי־דיוק במיפוי עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת עקב התבססות עליו בהליכי תכנון ופיתוח. מפות החוף של מפ"י לא עודכנו עשורים ארוכים, ובין היתר במקומות רבים לאורך החוף קו הגובה 0 מטר נמצא כבר שנים רבות תחת פני הים וגובה פני הים הממוצע גבוה ממנו מקסימום ב־15 ס"מ. בעבודת מפ"י, קטעים ארוכים מהקווים שסומנו לאורך החוף אינם מראים על נסיגה משמעותית של קו החוף מזרחה בהשוואה למיקומו כיום. כך, המפות שסופקו למקבלי ההחלטות לא כוללות שיערוך מהימן דיו של עליית מפלס הים, ואינן משקפות כלל את המציאות העכשווית, וודאי לא את זו העתידית.

התאמת הליכי התכנון והתשתיות בישראל לעליית גובה פני הים כרוכה בהשקעות ניכרות ולכן על המדיניות להתבסס על הידע המדעי האמין ומדויק ביותר בנמצא. גם אם מפלס פני הים יעלה באיטיות בשנים הבאות, בדיקה שעשו הרשויות בהסתמך על התרחישים הנוכחיים וללא אירועי קיצון העלתה כי כבר עתה יש לתכנן את התשתיות העתידיות בשימת לב לשינויים הצפויים. לפי משרד האנרגיה, עליית מפלס הים רלבנטית לגבי שני מתקני התפלת מי ים הסמוכים לחוף; מתקן התפלה חדרה, אליו קיים סיכון כי יחדרו מי ים, וכעת נדרשת הקמה של קיר הגנה. במתקן ההתפלה באשקלון כבר היום חלק מרכיבי המתקן נמצאים בשטח הצמוד למעגנה שמיובש באופן מלאכותי. במסגרת הגדלת המתקן בשנת 2027 תחנת שאיבה נוספת תקום באותו השטח. ככל שמפלס פני הים יעלה וקו הים יחדור לשטח, יהיה צורך בשדרוג האמצעים ההנדסיים לייבוש השטח. בנוסף, במשרד מציינים כי יש לקחת בחשבון כי גלים גבוהים יכולים ליצור הצפות במתקנים שונים.

לפי בחינת מינהל התכנון, עליית מפלס הים בכמטר אחד תשפיע בישראל על 87 מבנים לא משמעותיים לאורך החוף, 243 תוכניות מאושרות (בהן שכונות מגורים, למשל בנווה ים מדרום־מערב לעתלית), 65 תוכניות בהליכי אישור, 818 מגרשים בייעודי קרקע שונים (למשל, שמורות טבע, שטח תפעולי נמלי, מבנים ומוסדות ציבור, טיילות ועוד), 10 שפכי נחלים ו־8 אתרים שבהם ניכרת כניסה משמעותית של הים לקו החוף וכרסום החול ושטחי החוף.

לדברי ד״ר עמיאל וסל מהמשרד להגנת הסביבה, ״אף אחד לא אוהב לשים כסף על משהו שיקרה בעוד 20 שנה, אבל היערכות מוקדמת תצמצם את הפגיעה. אי אפשר להמתין עוד שנתיים למיפוי המדויק, זה תהליך שימלא את החלל עד השלמת התהליך המלא. כדי לשפר את הרזולוציות והמחקר, חיא״ל ומפ"י יצטרכו תקציב. יכול להיות שנגלה שהתוספת של ה־0.8 מטר באירועי סערה היא הערכת חסר. לזהירות המונעת יש מחיר סביבתי וכלכלי ולא בטוח שהוא כדאי. יכול להיות שבעוד שנתיים נגיע למסקנה שצריך לאמץ גישה מחמירה יותר״.

פרופ׳ דב צביאלי, דיקאן הפקולטה למדעי הים במרכז האקדמי רופין ויועץ המשרד להגנת הסביבה, מסביר כי לאחר שתאומץ החלטת מינהלת האקלים, יעודכן המיקום של קו החוף הסטטוטורי של ישראל בים התיכון, עליו מסתמכות כל התוכניות בסביבה החופית, לגובה של 1.06 במקום 0.75 מטר כיום. ״המצב הנוכחי שבו קובעים יעד זמני עדיף בכל מקרה על חוסר החלטה ועמידה במקום של הממשלה, וזו החלטה סבירה עד שיתקבלו נתונים מדויקים יותר״, הוא אומר. צביאלי מציין כי הגובה הטופוגרפי של קו החוף הסטטוטורי שמשתנה כעת ־1.06 מטר מעל אפס האיזון הארצי, מספיק במצב של ים שקט ללא גאות. ״אולם אם וכאשר יעלה מפלס הים העולמי בעתיד עקב הפשרת קרחוני יבשתיים, ובנוסף תתרחש בפרק זמן של ימים עד שבועות גאות אסטרונומית קיצונית או סערת גלים קיצונית, גובה זה ואף יותר מכך (עוד 0.8 מטר במצבי קיצון) כפי שמוצע על ידי חיא"ל, לא יצילו את שטחי החוף הנרחבים שיוצפו, ובוודאי לא את אזורי המגורים בעורף החוף המשתרעים לאורך נחלי הקישון והירקון. הסיבה לחוסר ההתחשבות במרכיב הדינמי של גובה פני הים כתגובה להשפעה של סערת גלים קיצונית נובעת מכך שבשלב הנוכחי אין רצון של מינהלת האקלים לאמץ תרחיש של מפלס ים גבוה יותר והרעיון הוא להרוויח זמן עד שיצטבר ידע אמין ומבוסס יותר. "חשוב לזכור שכבר ראינו במאה הנוכחית סערות גלים קיצוניות, כמו זו שפירקה את הטיילת באילת או אלה שגרמו נזקים גדולים בחופי הים התיכון של ישראל. בינתיים, העיסוק בהשפעת שינויי האקלים על חופי ישראל הוא שולי, אולם לא יהיה מנוס מלהתייחס לנושא סערות הגלים והשפעתן על החופים באופן פרטני בתוכניות שונות, במיוחד באלה שצפויות להיות מושפעות מעליית מפלס הים. סביר מאוד שמפלס הים באזורנו יעלה וכבר היום יש תוכניות באזור החוף, כדוגמת שכונת מגורים בבת גלים בחיפה, שעל מנת להגן עליה מעליית מפלס הים לוקחים בחשבון עלייה של כ־3.5 מטרים בגובה פני הים בעת סערת גלים קיצונית״.

יעל דורי מ״אדם טבע ודין״ חוששת שהנתונים הזמניים ימשיכו להשפיע עוד זמן רב. ״יש סיכון שיאמצו את המדידה הלא מדויקת להרבה יותר זמן משנתיים ויתחיל מרוץ של לקדם תוכניות לפיה. במינהל התכנון החליטו לא לגעת בתוכניות מאושרות ברצועת הסיכון. מתייחסים רק לשיקול הכלכלי כדי לא לפגוע בזכויות המאושרות. זה איום גדול על החופים והנכסים. אם התוכניות יתממשו, יידרש בהמשך מיגון שגם לו יהיו עלויות, וזה עלול להוביל לפיתוח שיגזול עוד שטח מהחוף שגם כך יצטמצם בגלל עליית המפלס״.