מלונדון ועד יוון: חלום הדירה נגנז, אבל גם השכירות מזנקת

מריאן בי. ובן זוגה התגוררו בדירה בבעלותם בפריז במשך שבע שנים, לפני שהחליטו לרכוש דירה גדולה יותר עבור משפחתם המתרחבת. הם מצאו את הדירה המושלמת במסגרת התקציב, אבל אז נפגשו עם הגוף הפיננסי המלווה והחליטו לחזור לשוק השכירות. הסיבה: עלות האשראי הגבוהה.

"נטילת הלוואה של 800 אלף יורו תעלה לנו 500 אלף יורו (בריבית) בהשוואה ל־50 אלף יורו עבור 500 אלף יורו ב־2019", ציינה מריאן. "זה לא הגיוני. נצטרך לחזור לשוק השכירות".

בדומה למשפחתה של מריאן, כך אירופים רבים נאלצים לחזור לשוק השכירות בשל עלויות ההלוואה הגבוהות והדרישה לתשלום גבוה יותר במזומן, שהופך את רכישת הדירה לבלתי אפשרית. בה בעת, הם מצטרפים לשוק שכבר התלהט ממילא.

שכר הדירה בערים אירופיות כמו לונדון, פריז וברלין זינק לרמות הגבוהות ביותר אי־פעם והשוכרים מרגישים את הלחץ, מאיי יוון ועד טאלין. ככל שיותר שוכרים בני מעמד הביניים נאלצים להמשיך לגור בשכירות, כך הלחץ הגובר המופעל על השוק הקפיץ עלויות עבור בעלי הכנסה נמוכה יותר באזורים עם ביקושים גבוהים. מחפשי דיור נאלצים לפעמים לעבור להתגורר בקרוואן או לשדרג מנועי חיפוש כדי שיוכלו לחטוף במהירות נכסים נחשקים שנכנסים לשוק. בינתיים, צפיפות המגורים מטפסת והמחסור בהיצע מונע ממיליוני צעירים לעזוב את בית ההורים.

כיסים של ביקושי־על

בעקבות הזינוק במחירים בלונדון, אמילי (29), אמנית, ישנה על הספה בביתה של אחותה במהלך השבוע, ובסופי שבוע היא מתאכסנת בחדר שמושכר לאדם אחר במהלך ימי החול. "אני לא יכולה להצדיק תשלום של מעל 1,000 ליש"ט בחודש עבור חדר, במיוחד אם זה לא הולך לטובת משכנתא", היא אמרה.

פול טוסטווין, ראש מחלקת מחקר עולמי בסוכנות הנדל"ן סאווילס, אומר: "שכר הדירה עולה ברחבי אירופה ברקע היצע מוגבל וביקושים חזקים משוכרים מקומיים, שוכרים בינלאומיים שמגיעים כדי לעבוד וללמוד, ורוכשים בפוטנציה שעברו לשוק השכירות בגלל הריביות הגבוהות".

בעוד השכירות הממוצעת במדינות אירופיות מסוימות ירדה בשנים האחרונות, עלות המגורים במרכזי תעסוקה ותיירות ממשיכה לנסוק לגבהים חדשים. במקביל, מחסור בבתים פירושו שהאזורים הללו אינם עומדים בביקושים, וגם מספר מחוסרי הבית מטפס. "אם אני צריך להסביר זאת במילה אחת, הסוגיה היא היצע", אמר בוריס קורנד, כלכלן בכיר ב־OECD.

יולנד בארנס, פרופ' במכון הנדל"ן ברטלט ביוניברסיטי קולג' בלונדון, אומרת: "הערים הללו הפכו לקורבן של הצלחתן".

בטווח הארוך, אוכלוסיות עוברות תהליך עיור. עם זאת, מגיפת הקורונה יצרה כיסים של ביקושי־על בערים ובשכונות מסוימות. כך, הערים רן ומרסיי בצרפת נמנות עם המקומות שחוו זינוק בביקושים מאז פרוץ המגפה, לאחר שהתרחבו החיפושים אחר בית המקורב לשטחים ירוקים או לחוף הים במטרה לשפר את איכות החיים. "במהלך המגפה, כולם הבינו שהבית לא נגמר בארבע קירות", ציינה בארנס.

תהליך ברירה טבעית

ממשלות ברחבי היבשת ביקשו למתן את יוקר המחיה לאחר שמחירי המזון, האנרגיה ושאר עלויות בסיסיות טיפסו בשנים האחרונות, לצד התייקרות הדיור. אך הניסיונות למתן את עליית מחירי הדיור עלולים לפעול כבומרנג.

ליסבון רשמה את אחת העליות החדות ביותר בשכר הדירה בששת החודשים שהסתיימו ביוני, כך לפי נתוני סאווילס. זאת גם משום שכניסתם הצפויה לתוקף של חוקי פיקוח על השכירות גרמו לבעלי נכסים להעלות את שכר הדירה. בברלין, אף שנוהל קביעת תקרת מחירים נפסל בבית המשפט לפני שנתיים, מנגוני פיקוח אחרים שהושתו על נכסים מסוימים פירושם כי הדיירים נהנים ממחירים זולים ומחיה בבתים מרווחים, בעוד תושבים חדשים לא מסוגלים לשלם את המחירים בחלקים רבים של העיר, ובעלי הנכסים צוברים כוח עצום.

שרה קופשו, המנהלת את גזרת אירופה בקרן אבה פייר, קרן צדקה לדיור, אומרת כי המחסור בדיור בר־השגה הצית תהליך "ברירה טבעית" שפוגע באירופים הצעירים קשה במיוחד.

"אנשים ללא אמצעים פיננסיים אינם מצליחים להגיע לדיור איכותי", היא אומר. "זה כולל צעירים שאין להם הכנסה קבועה בדרך כלל, במיוחד אם הם לומדים".

העלייה בשכר הדירה פירושה כי צעירים עד גיל 29 צפויים יותר כעת לחיות בצפיפות יתר עם משפחתם — כלומר, בבתים שאין בהם די חדרים על מנת לאכלס כראוי את בני הבית.

הם גם נאלצים לעזוב את הבית מאוחר יותר. במדינות כמו אירלנד, פורטוגל ופולין, המגפה תרמה ל"אפקט בומרנג" שבו צעירים חזרו לגור עם ההורים כי לא יכלו יותר להרשות לעצמם את שכר הדירה. רודריגו מרטינז, חוקר בתחום הנדל"ן ב־UCL שבודק את התופעה, ציין כי עיכוב היציאה מבית ההורים עלול להשפיע על ההצלחה הסוציו־כלכלית של הצעירים בטווח הארוך.

לדבריו, צעירים הנשארים בעיר ילדותם עלולים לפספס משרות המותאמות להם, מה שיוביל להיווצרות מעגל אכזר של הזדמנויות כלכליות ירודות. במקביל, כלכלות ושוקי תעסוקה ניצבים בפני סכנת קיפאון בגלל היעדר הניידות הגיאוגרפית, הוא אומר. "להישאר בבית ההורים שנתיים יותר פירושו כי תהיה לך משרה מכניסה פחות והסיכויים להגיע לזוגיות ולמשפחה יקטנו", ציין. "ההשפעות המצטברות יכולות להרחיק הרבה מעבר לעוד שנתיים בבית ההורים".

שיעור בעלות גבוה ברומניה

שוקי השכירות ברחבי אירופה מעוצבים על ידי ההיסטוריה שלהם ושל ממשלותיהם. כך, ברומניה קיים שיעור בעלי הבתים הגבוה באירופה, זאת בעקבות המעבר של המדינה לכלכלת שוק בתחילת שנות ה־90. נפילת הקומוניזם עודדה רומנים רבים לרכוש את הדירות שבהן התגוררו בעלויות מופחתות, בעוד המדינה עברה גל של הפרטה ופיחות המטבע. מדינות קומוניסטיות אחרות לשעבר, כמו סלובקיה, הונגריה, קרואטיה, ליטא ופולין, מציגות דפוס דומה. במערב אירופה, לעומת זאת, שיעור הבעלות על בתים נוטה להיות נמוך יותר.

ישנן מדינות שנעזרו בכלים שונים כדי לתעדף בעלות על בתים. הנחות במיסוי משכנתאות, למשל, הקלו על נטילת הלוואות בהולנד, אומר קורנד מה־OECD. זאת בניגוד לאיטליה, שם אין תמריצי מס כאלה והבנקים זהירים יותר במתן הלוואות, ציין.

בה בעת, בערים שבהן קיים היצע גבוה של דיור ציבורי, משקי בית ממעמד הביניים עשויים לחוש את המשבר באופן משמעותי יותר מאשר בעלי ההכנסה הנמוכה יותר, ציינה בארנס. "אם התמזל מזלך לקבל דיור ציבורי, הרי שנוטרל עניין הנשיגות", הוסיפה. לפי סאווילס, שוק השכירות האירופי צפוי להישאר הדוק. "מספר גורמים, כולל התייקרות עלויות הבנייה, אתגרי פיתוח ועלייה במחירי ההלוואות ימשיכו להשפיע על ההיצע המוגבל של דירות טובות וללחוץ מעלה את מחירי השכירות", הסבירו.