האם האינפלציה הוכרעה? יש כמה סיבות לאופטימיות

בפתח 2024, עומדת על סדר היום אחת השאלות החשובות ביותר – האם הוכנעה האינפלציה? האם יציבות המחירים שבה על כנה?

אם תשאלו את חוקרי הבנק העולמי, יש סיבות לאופטימיות זהירה, אז למה לא לפתוח איתם את השנה? זו הסיבה שבחרתי להביא את הדברים בטור זה.

ראשית, יש לציין כי עליית האינפלציה מאמצע 2022 הייתה די גורפת ובו זמנית, אך ירידתה לא בהכרח. בעוד הבנק הפדראלי של ארצות הברית כבר מאותת על מעבר קרוב למדיניות מאוזנת יותר, עמיתיו בגוש היורו ובבריטניה יהיו "זהירים" יותר וימתינו לראיות משכנעות יותר.

החוקרים מאמצים גישה הוליסטית יותר ומציינים מספר סיבות לאופטימיות:

הביקוש העולמי יתמתן. כאן מדובר בהשפעות בפיגור של העלאות הריבית הגורפות בשנה שעברה. זו, בעצם, הייתה מטרתן. הם מסבירים כי גורמי הביקוש היוו כמעט שליש מהשתנות האינפלציה ומכאן חשיבות היחלשותם.

מגבלות ההיצע ייחלשו. התמתנות סחר החוץ והתפוגגות הפרעות הקורונה תורמות לכך. החוקרים טוענים כי גם שוקי העבודה ההדוקים יערימו פחות קשיים, עקב התמתנות עליות השכר ברבות מהמדינות המפותחות.

מחירי הנפט ימשיכו לרדת. זו נקודה מעניינת, עקב חשיבות הנפט למחירי היצרן והצרכן. החוקרים סבורים כך בגלל הצמיחה הנמוכה שתאפיין את השנה ומציינים כי מחיריו אחראים ל-40% מתנודתיות האינפלציה.

המדיניות המוניטארית תישאר מרסנת. הסיבה לכך היא שהאינפלציה טרם הגיעה לרמות היעד (בשני שלישים מהמדינות שהציבו יעדים) וכל הבנקים המרכזיים החשובים התחייבו כי הריביות יישארו גבוהות עד שזה יקרה. כלומר, הריביות יירדו, אך הדרגתית ובשיעורים מדודים, ולכן יישארו גבוהות.

אני מוסיף לכך נקודה נוספת – ציפיות האינפלציה תרדנה אף הן, בעקבות ירידת האינפלציה בפועל, ולבסוף הן תגשמנה את עצמן.

יחד עם המונח אינפלציה, עמד גם המושג אי-ודאות בראש סדר היום. לכן, החוקרים ממליצים על אופטימיות זהירה ומציינים שני גורמי סיכון.

ליבת האינפלציה יורדת לאט יותר. יש עדיין ביקוש חזק מספיק שגורם לחצי מחירים של שירותים ומוצרים בלתי סחירים. כל עוד זה המצב, יתקשו הבנקים המרכזיים להשתכנע כי לחצי האינפלציה מוכלים ויבקשו לראות עוד התמתנות של המחירים הללו (ושל שוקי העבודה).

הסלמות ומתיחויות גאופוליטיות. המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון עלולות, לפי החוקרים, אם יסלימו, לערער את שוקי האינפלציה ולהוות מקור אינפלציוני נוסף. לפי אומדניהם, מהווה המזרח התיכון 30% מתפוקת הנפט העולמית והתייקרות של, נאמר, 10% לא רק תעלה את האינפלציה הגלובלית, אלא תחלחל גם לאינפלציית הליבה.

בשורה התחתונה, החוקרים מקבלים בברכה את ירידת האינפלציה ומעודדים מכך.

עם זאת, הם לא ממהרים "לפתוח, כהגדרתם, את בקבוקי השמפניה". הם עומדים על הנטייה של האינפלציה להסתנכרן ומזהירים כי התחדשות שלה תפגע גם בשווקים המתפתחים.

להערכתי, דווקא בשל חשש זה הבנקים המרכזיים יהיו זהירים מאוד במעבר למדיניות מאוזנת ובהמשך מרחיבה וימשיכו לפעול להכלת האינפלציה.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות