המתרגמת עינת קופר: "מערכת היחסים שלי עם מורקמי היא הארוכה ביותר שהיתה לי עם גבר"

לעינת קופר יש רומן ארוך עם הסופר היפני הרוקי מורקמי – כלומר עם הספרים שלו – בתור המתרגמת של רבים מהם לעברית. באופן משונה – משונה כמעט כמו העלילות של מורקמי עצמו – קופר לא תמיד מתחברת לכתיבה שלו; היא רואה בו סופר פופולרי. ולמרות זאת היא הפכה למעין סוכנת לא רשמית שלו בארץ, כמעט דוברת שלו, כי יש משהו אינטימי בלתרגם בקביעות סופר משפת המקור שלו. בכל זאת, נוצרת היכרות מעמיקה – לפחות עם התת-מודע שלו.

הקשר המטאפיסי של קופר עם מורקמי – שאותו פגשה פעם אחת בלבד – נעשה מעניין ומורכב עד כדי כך שהוא הוליד מופע: "הרומן שלי עם מורקמי", שיעלה בסלון העירוני של בית אריאלה ב-12 בינואר (זה, אגב, תאריך יום ההולדת של מורקמי) כחלק מסדרת אירועים לציון 70 שנה ליחסי ישראל-יפן.

קופר, 52, חיה כמה שנים ביפן כסטודנטית צעירה בשנות ה-90, ושם גם למדה יפנית. כשחזרה לישראל החלה לתרגם פרוזה מיפנית לעברית ואט אט הפכה למתרגמת הקבועה של מורקמי משפת המקור (כמה מספריו, יש לציין, בכל זאת תורגמו מאנגלית בידי מתרגמים אחרים). קופר תירגמה בין השאר את "מרדף הכבשה", "ספוטניק אהובתי", "קפקא על החוף", "ערבה עיוורת, עלמה נמה", "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה", "1Q84" ועוד. מלבד מורקמי, היא תירגמה לעברית מספריהם של יוקיו מישימה ("מקדש הזהב"), בננה יושימוטו ("האגם"), אקירה יושימורה ("ספינות טרופות") וטניזקי ג'ונאיצ'ירו ("יש המעדיפים סרפדים").

ה"יחסים" ביניכם הם לא סיפור פשוט.

"ממילא הרומנים ששווה להתעכב עליהם הם אלה הלא פשוטים. אני קצת מסתלבטת עליו בהופעה ולפעמים אנשים מזדעזעים. טוב, הוא לא סופר מושלם. הערב הזה הוא נקודת המבט האישית שלי, אין בו שום דבר דידקטי או אקדמי. בזמן העבודה על המופע גיליתי הרבה דברים חדשים. למשל את ההשפעה העמוקה של הבודהיזם על השקפת עולמו. הוא מדבר על הדרך, ושולח את הדמויות שלו לחיפוש, אנשים מחפשים אצלו – לא משנה מה – אחד את השני, את עצמם, אוזניים, כבשה, חתולים שהלכו לאיבוד, תשובות לשאלות מהתיכון. החוויה שמורקמי מעביר את הקוראים שלו היא אינטנסיבית וגם מאוד אישית, יכולים שני אנשים לקרוא אותו ספר וכל אחד יוציא ממנו דברים אחרים לגמרי. באף אחד מהספרים שלו אנחנו לא ממש נקשרים לדמויות, לא מזדהים איתן, פשוט מתבוננים בהן. חלק מהדמויות עושות דברים איומים ונוראים, אבל אנחנו לא כועסים עליהן ולא שופטים אותן. זה מאוד בודהיסטי.

"ועוד דבר שהיא הבינה על ספריו זה הקריאה האקטיבית שהם דורשים. "הרבה פעמים ברומנים שלו הקורא נדרש להחליט אם הוא רוצה להיכנס לעניין הזה עכשיו או לא. הוא דוחס הרבה מאוד תוכן לדיאלוגים. ב'קפקא על החוף' למשל נערת הליווי מתחילה לדבר על הפילוסופיה של הגל. הוא פותח דיון, את יכולה לקרוא ולהתעכב ואת יכולה לקרוא ולהמשיך הלאה".

יש לך קשר אישי איתו?

"אין לנו קשר אישי, פגשתי אותו כשביקר בישראל ב-2009 וקיבל את פרס ירושלים. הוא לא אדם פתוח, עמדתי ודיברתי איתו בקוקטייל, הוא סיפר אז שהוא כותב את האופוס מאגנום שלו, והתכוון ל'1Q84'. כשאמרתי לו שתירגמתי לעברית את רוב ספריו, הוא לא ממש התרגש. זה בעיקר אנחנו שמתלהבים מעצמנו".

בכל זאת יש היכרות אינטימית דרך הטקסטים.

"בדיוק, לכן יצרתי את המופע הזה. אין עוד סופרים שמאפשרים למתרגמים שלהם מערכת יחסים כל כך ארוכה, כי הוא בחיים, הוא כותב המון, יש לו רדיו מורקמי ועשו מוזיאון לכבודו בטוקיו, כמה עוד סופרים כאלה יש? רק אני לבד תירגמתי עשרה ספרים שלו. אני יכולה לראות אותו מתפתח עם השנים. למעשה אין לי חוויית קריאה בספרים שלו, אני מיד מתרגמת, כותבת את מה שכתב, אני בתוך היער ורואה את העצים. אז אפשר לומר שאף פעם לא קראתי ספר של מורקמי. אבל זו זכות שאני יכולה לעשות כזה דבר. בכל מקרה, זו מערכת היחסים הארוכה ביותר שהיתה לי עם גבר".